מהר"ש חלק א קמג

הדם טהור הוא מהמקור שפיר תלינן ובפרט לפמ"ש הח"ס שם דזה ל"ח כלל הרגשה א"כ ליכא חשש ד"ת בודאי דיש להקל אף בשעת וסתה. בפרט לשי' הט"ז כ"ז שהמקור הוא שלא במקומו לא טימאה התורה כלל שום דם נדות ומ"ש הב"ח דאם לא בדקה א"ע בשעת נפילת המקור י"ל שמא כבר היה הדם בביה"ח. לפלא הא לבעלה ל"א כותלי ביה"ר אוקמה דם ורק בשעת הפסק טהרה אז מחמירין. בקיצור הדבר כמ"פ סומכין אשי' הר"ש ואף הח"ס שחושש לשי' הר"מ ז"ל מ"מ כ' דבאם לא הי' רק הרגשת זיבת דבר לח דזה ל"ח הרגשה לשי' כמ"פ בזה סומך א"ע אשי' הר"ש. אבל בהרגשת פתיחת המקור דהוי ודאי איסור ד"ת לא רצה לסמוך אשי' הר"ש. א"כ מכ"ש הכא שנראה דלא הי' שום הרגשה רק כתמים לחוד א"כ בודאי דאפ"ל אשי' הר"ש. ואף להנוב"י דאינו סומך אשי' הר"ש מ"מ כ' שם דאם חולי השבר הוא מהעתקת העליה עכ"פ חשיב כמכה שא"י אי מוציא דם ואם הוא בלא הרגשה חשיב עכ"פ ס"ס. ובפרט הכא דלא מצאה ע"י בדיקת עד רק כתמים לחוד בודאי דמהני מכה אף שא"י אי מוציא דם כמפורש בש"ע

א"כ נלע"ד דיש לשאול לרופא מומחה אם יאמר שהוא רק ענין קריעת הפריסה א"כ ז"א ענין להוצאת דם כמ"ש כמ"פ וביותר בשו"ת מע"צ שם ובכה"ג שאין ד"ז מוציא דם בשום אשה א"ל ע"ז אף לענין כתמים אבל אי נאמר שהוא ענין העתקת המקור ממקומו ואז אם בשעה שהחתיכה הוא במקומו הראוי אינה מוצאת כתמים רק כשהיא חוץ למקומו אזי מוצאת אז בזה יש עמוד גדול לסמוך אשי' הר"ש. ובפרט בכתמים דקילי דמהני לכ"ע מכה שא"י אי מוציא דם והכא כיון שבכ"פ שהוא במקומו אין מוצאת ורק כשהיא חוץ למקומו אז רואה. נראה מזה שיש שם דם בחתיכה זו וע"כ דדוחקת החתיכה למעלה אז יוצא הדם ובכה"ג בודאי הרופא נאמן חוץ לזה דרוב הפוסקים פסקו דרופא נאמן היכי שאומר שיודע בבירור שממקום זה בא הדם היינו ממכה וכמש"ל משו"ת בש"ר ובפרט לענין כתמים דזה עדיף עוד מרואה ע"י בדיקה שלא בהרגשה דשם עכ"פ שייך לומר הרגשת עד הוא ואפ"ה כ' בשו"ת רח"כ דנאמן הרופא מכ"ש הכא לענין כתמים דרבנן בודאי נאמן ורק ברדמ"ת דהוי נגד ח"א. ובפרט שכ' הרדב"ז הובא בס"ט ובח"ס בכמ"ק דהיכי דיש רגל"ד לכ"ע נאמן הרופא והכא עכ"פ ע"י שרואה תמיד רק בשעה שהמקור חוץ למקומו יש רגל"ד שמחתיכה זו בא הדם א"כ לכ"ע נאמן הרופא ואף שבגוף הדבר בדם שבא מהמקור אף כשהיא חוץ למקומו הר"מ ז"ל מחמיר מ"מ לענין כתמים דרבנן בודאי י"ל אשי' הח"ס וכמ"פ הסומכין אשי' הר"ש ואף דבשו"ת עט"ח מחמיר וכן בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ס"ג מחמיר היכי דרק מקצת המקור נעקר עיי"ש. מ"מ לענין כתמים דקילי י"ל דגם הוא ז"ל מודה. בקיצור אם הוא רק קריעת הפריסה ע"ז אין מקום להתיר ואם הוא כעובדא דהר"ש לפי' אמירת הרופא בודאי דיש לסמוך ע"ז בכתמים דרבנן עכ"פ. אך עכ"פ אחר שיגיע זמן וסתה בעי הפסק טהרה ובדיקת יום ראשון שיהיה נקי דהא כ' החו"ד בסי' קצ"ו דגם ביש לה מכה שמוציא דם בודאי מ"מ בעי הפסק טהרה ובדיקת יום א' שיהי' נקי ואף דבס' אב"מ סי' כ"ג חולק ובשו"ת ח"ס סי' קע"ז מסכים ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קס"ד

עכ"פ אי נולד לה המכה בשעה שהי' מעיינה סתום נהי דאח"כ הגיע זמן וסתה מ"מ אם כבר עברו ימים שאין דרך וסתה למשוך כ"כ מועיל בדיקת הפסק טהרה אף אי רואת דם מהמכה אך אם כבר היתה נדה קודם שנולד לה המכה בזה פוסק כהחוו"ד עיי"ש. א"כ לכאורה הכא אף אם יגיע זמן וסתה ותראה כדרך כל הנשים היינו אף כשהמקור יהי' במקומו הראוי ואז תהי' טמאה ושוב אח"כ בשעת הפסק טהרה תהי' המקור חוץ למקומו א"כ לשי' הא"מ והח"ס אפ"ל אף בלי הפסק טהרה כראוי אך באמת ז"א דבשלמא שם כשיש לה המכה באמת א"כ אף בשעת וסתה הי' ס' שמא דם זה בא מהמכה רק דאסרנו מכח הסברא דלא תהי' טמאה לעולם אבל עכ"פ אחר שעבר זמן וסת הוי כעין ס"ס שמא גם אז היה מהמכה ושמא עכ"פ עכשיו דם מכה הוא ועיי"ש בא"מ מה שהסביר הדבר דזה הוי כמו מכה עוברת דאח"כ ניתלי במכה ועיי"ש בח"ס סי' קע"ז שהאריך כיון דרק לחומרא לא תלינן בשעת וסת במכה לכך סגי עכ"פ אף בלי הפסק טהרה אבל הכא בזמן וסתה הי' המקור במקומו ואז לא הי' שום מקום לתלות להיתר דכשהמקור במקומו ליכא דם טהור כלל א"כ הוחזקה בטומאה ודאית ושוב בעי הפסק טהרה ברור ועכ"פ יום א' נקי ועיי"ש בס"ט שהחמיר ג"כ בתוך ז"נ שקשה לתלות במכה נהי דבמכה שאינה עוברת תלינן אף בג"י הראשונים מ"מ עכ"פ בעי הפסק טהרה ברור ועכ"פ יום א' נקי ועיי"ש בס"ט שהחמיר ג"כ בתוך ז"נ שקשה לתלות במכה נהי דבמכה שאינה עוברת תלינן אף בג"י הראשונים מ"מ עכ"פ בעי הפסק טהרה ויום א' נקי ובפרט דהכא אינו מכה ברורה וכמ"פ חולקים אשי' הר"ש העע"ח והד"ח בסי' ס"ג נהי דבכתמים דרבנן סומכין ע"ז אבל עכ"פ בעי הפסק טהרה ויום א' נקי ובשאר ימים לדעתי טוב שלא תבדוק דבדיעבד לשי' רוב הפוסקים סגי בבדיקת יום א' הגם דאנן פוסקין דעכ"פ בדיקת יום א' וז' מעכב מ"מ זה הוא רק מחמת חומרא ובמקום דלא אפשר מוקמינן אדינא ועי' בט"ז יו"ד סי' נ"ב ובתשובה להראבד"ק סאניק הארכתי בזה

בקיצור אם יגיד הרופא שאשה זו יש לה עקירת המקור ומזה בא הכתמים אז יש להקל ואח"ז וסתה עכ"פ תפסוק בטהרה ויום א' יהי' נקי לגמרי ובשאר הימים לא תבדוק כלל בשעה שיהיה המקור חוץ למקומו כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח ד' ויחי תרס"ג לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידם דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן נא להרב המאה"ג חו"ב המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' נפתלי ראבין נ"י אבד"ק ווישניצא יע"א

בדבר שאלתו באיש א' שהי' דרכו לבוא כמ"פ למדינת הגר והי' כאיש מבוהל ואמר ששמו קלוגער והוא מק' ווישניצא בגאליצען והעיד איש א' שבאסתר תענית הלך מכפר א' לכפר הב' לשמוע קריאת המגילה ובערה"פ הביאו הערלים איש מת לכפר הנ"ל ואמרו כי מצאו אותו באמצע הדרך בין כפר לכפר שהלך לשם והי' פניו מוטל לארץ והי' נקרש עד שהי' מוכרחים לתלוש השערות מהכפור והלך יהודי הנ"ל לראות את המת והכירו תיכף בט"ע כי הוא האיש שהגיד להם שהוא מעיר ווישניצא ושמו קלוגער ונקרא אצלם בשם לייפער ומצאו אצלו ביכעל ובתוכו פאס בשם יעקב קלוגער מווישניצא. ובגב"ע ה' העיד איש א' שזה כמה שנים הי' שמה איש א' לפעמים ואמר שהוא מווישניצא וכמדומה לו שא"ל ששמו ר"י קלוגער אבל א"י בבירור ע"ש וראה אותו ביום ב' ש"פ והכירו בט"ע ממש שהוא האיש שהי' נקרא אצלם בשם לייפער והוא מעיר ווישניצא ובגב"ע ח' העיד איש א' בבירור שא"ל ששמו יעקב קלוגער מווישניצא ובחה"פ כשהביאו מת העירה הכירו אותו היטב בט"ע כי הוא האיש הנ"ל שאמר ששמו יעקב קלוגער מק' ווישניצא גם אמרו כל העדים כי חפשו אחרי איזה סי' בגוף ולא