מהר"ש חלק א קמא

סי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' דגוף. א"כ ממ"נ א"נ דגם צירוף סי' אמצעי ל"מ א"כ שוב לא נשמע ממתני' דחוששין לשאלה ושוב מצד הסברא עכ"פ אין לחוש בכלים דל"מ. וא"נ דנשמע ממתני' דיש חשש שאלה ע"כ משום דס"ל ב' סי' מהני א"כ אדרבה נשמע ממתני' דעכ"פ חשש שאלה בכלים דל"מ חשיב כסי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' דגוף כנלענ"ד ברור בס"ד

אך עכ"פ י"ל דא"נ דהבגדים מצ"ע הוי כלים דמושלי כיון דלא ראו עתה כל הבגדים וא"כ נימא דהבגדים שנקברו הי' של הנרצח דהא אין היכר שהם של יצחק יוסף וההרוג הי' איש אחר ובעלה של זו השאיל לו מקצת הבגדים רק דנימא דע"י הפאס וכתב מליצה חשיב לא מושלי וא"כ לפי הגב"ע משמע דזה מצאו רק בהזעקיל וא"כ יש לחוש למ"ש הב"ש דאם לא נמצא מלובש בבגדים יש להחמיר דשמא מונח זמן רב מקודם וכ' הב"ש דלא דמי להא דמצא פירות בכלי. אך באמת כ' הנוב"י דכ"ז למאן דחייש למכירה אז שפיר חייש לשמא מכרו אבל למאן דל"ח לאבידה א"כ ליכא שום חשש. וחוץ לזה כמ"פ חולקים על הב"ש עיין בשו"ת שאג"א ובס' קול שאג. וכתבו דכמו בעירות בכלי תולין כשפני הכלי אל הפירות תולין בקורבא וה"ה הכא ובפרט כשלבוש במקצת הבגדים בודאי הוי חשש רחוק לומר שאבד מקצת הבגדים ושאר הבגדים שאל לאיש אחר ונהרג סמוך למקום שאבד הראשון מקצת החפצים זה הוי בודאי ל"ש וי"ל דאף לפי' הר"ח שם בב"מ מ"מ שרי הכא. ובאמת י"ל טעם המחמירין דהא הקשה הח"ס אמאי שם תולין בקורבא ומחזירין הפירות לבעל הכלי ומ"ש הכא דלא אזלינן בתר קורבא. וי"ל דטעמם דהוי נגד חא"א וח"ח ועפמ"ש הב"ש דאיש שמכירין מוקמינן בח"ח ואיש שאין אנו דנין עליו ל"ש לאוקמה בח"ח ובאמת בשו"ת הג' רח"כ כ' דאף בנמצא בגדים לחוד מועיל ומביא ראי' מהא דפונדקאות סוף יבמות דמשני הוציאה להם מקלי ותרמלי ופירש"י ז"ל דעל הסי' סמכו וזה תמיה דאם לא נמצא שם הרוג בודאי דאין להוציא. מחא"א וח"ח מכח מציאות הבגדים דתולין דאבד או הפקיד ושם ע"כ מטעם דחשיב עכ"פ רגל"ד ושוב מהימנא במסל"ת וכבר הרגיש בזה הח"ס. ורק הכא י"ל דכיון דעכ"פ צריכין לסתור ח"ח של איש א' שוב תולין בתר קורבא אבל י"ל בטעם המחמירין דס"ל כסברת הב"ש הכא ג"כ שייך ח"ח ומיושב קושית הקצה"ח דכמו בפירות בתוך ד"א תולין בקורבא ה"ה הכא ניתלי ודעתו באמת דבתוך ד"א תולין דהוי מקומו ממש ועדיף מרובא ולפ"ז י"ל דהכא הוי רו"ח נגד קורבא. ואך לפ"ז הכא ע"י סי' אמצעי עכ"פ נסתר חא"א וח"ח ושוב תולין בקורבא

ובפרט ע"י סברת היינו שאבד בודאי מועיל. וגם הח"ס כ' דמש"ה מחמירין נהי דבפירות תולין בקורבא מ"מ הכא מחמירין דאיסור מממון לא ילפי' וכן כ' הנה"מ וא"כ נודע מ"ש בתוס' ב"מ ד"כ דהא דלא ילפי' איסור מממון הוא רק מדרבנן ושוב מהני סי' או סברת היינו שאבד ושוב בודאי מהני אף בנמצא סמוך, ובפרט דלשיטת הקצה"ח תולין בתוך ד"א וכ"ה דעת הב"א דתולין אף בנמצא סמוך וכן כ' הח"ס בכמ"ק. א"כ הכא דבאמת יש צירוף סי' ומקצת הבגדים שנמצא לבוש בהם ויש לדון מטעם זה לחוד דל"ח לשאלה ואף א"נ דבעי ג"כ צירוף כלים דנמצאו אצלו מ"מ בצירוף סי' הגוף דאזדא סברת רובא דעלמא וחא"א איתרע ג"כ ע"י הסי' או ע"י סברת היינו שאבד ורק החשש דאיסור מממון לא ילפי' וזה הוי רק חשש דרבנן או מטעם דיש ח"א והכא ליכא ח"א ע"י סברת היינו שאבד או ע"י הסי' א"כ בודאי דל"ח שאבד מקצת הבגדים ומקצת השאיל למי שיש לו ג"כ סי' אמצעי כמוהו. עכ"פ בצירוף כל הני צדדים אם האשה מכרת את החפצים בט"ע גמור וע"י חקירה מהרב מגארליץ אי נתן כתב מליצה באותו יום עוד לאחד ששמו יצחק יוסף ושבפרט שכבר עבר זמן רב וכ' הח"ס שבזה"ז היכי שנאבד זמן רב יש לצרף דעת המבי"ט והג' רח"כ סומך א"ע אדעת המבי"ט א"כ בודאי מותרת בלי שום פקפוק וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א. כ"ז הנני כותב להלכה ולא למעשה עד שיסכימו לזה שני גדולי הדור כנלענ"ד ברור בס"ד

בעה"ח ב' תבא תרמ"ח ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן נ שוכ"ט לכ"ק ה"ה הרהמאה"ג הצדיק המפורסים בוצ"ק חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' משה ה"ש שליט"א אבד"ק שינאווא יע"א. ולהרב החו"ב המפורסים וכו' מוה' אליעזר נ"י מוצד"ק הנ"ל

בדבר שאלתם באשה א' שנולד לה מיחוש השבר ל"ע והדקין נופלים לה לבית החיצון והיא בעצמה מכנסת הדקין בידי' למקומם ובכ"פ שהדקין נופלים לביה"ח ומכנסת אותם למקומם יוצא ממנה דם ונכתם ונתלחלח חלוקה בכתמים גדולים וגם כמ"פ כשעוסקת בצרכי הבית ביגיעה רבה כשיושבת לפוש מוצאת דם בחלוקה וא"א לה לטהר לבעלה כי קודם שמלאו ימי הספירה שוב מוצאת כתמים מחמת נפילת הדקין והאשה אומרת שברי לה שזו הכתמים אינם מהמקור וזאת א"י אי גם בית הרחם נופל לה לביה"ח ושאלה למילדת וגם לרופאים בקיאים והם שפטו שדם הלז אינו מהמקור זה תורף שאלתם

הנה מצד דאומרת האשה דברי לה שדם זה אינו מהמקור. הנה באמת מפורש ברמ"א סי' קפ"ז סעיף ו' דאם אומרת ב"ל שאין דם זה בא מהמקור נאמנת וטהורה אך בדג"מ שם משיג ע"ז הדין ועיי"ש בחוו"ד ס"ק י"ב שכ' דאין לסמוך ע"ז כשאין לה מכה. ובאמת מצד הסברא אאפ"ל ע"ד וכי ידי' בפנים שתדע מהיכן בא הדם ובפרט שבאמת רוב דמים מן המקור וי"ל דא"ל נאמנות נגד הרוב ואף שכ' בפנ"י קידושין דס"ג דע"א נאמן נגד הרוב ובאמת לשיטת התוס' בכמ"ק דעיקר נאמנות ע"א באיסורין הוא נלמוד מוספרה לה וע"כ נשמע דמהני נגד הרוב בכ"מ ודלא כשיטת הנוב"י ובאמת י"ל דכ"ז למ"ד דנדה ל"ח נגד ח"א וכמ"ש התוס' וא"כ נלמוד נאמנות ע"א מוספרה לה ושפיר י"ל דעכ"פ נגד רוב מועיל אבל למ"ד דנדה חשיב ח"א ורק אפ"ה א"ל מנדה לבעלמא דש"ה דא"א בע"א דקשה הדבר לבדוק תמיד ע"י אחרים וכמ"ש הרמב"ן לפ"ז י"ל נהי דנדה נאמנת נגד הרוב היינו לומר שראתה דם טוהר אף דרוב דמים טמאין באשה כשי' הראב"ד ז"ל אבל בעלמא שפיר י"ל דא"נ נגד הרוב וגם בלא"ה י"ל כמ"ש הח"ס דבנדה כל האיסור הוחזק רק על פי' דאף אם ראינו שדם שותת ויורד מ"מ שמא לא ארגשה. ובאמת בתשו' כ' בהא דנסתפקו המפורשים לענין הא דאמרה טמאה אני דל"מ חזרה בלי אמתלא ונסתפקו היכי דעברו ימים שתוכל לספור ולטבול אי מהימנא לומר דלא ראתה נדה במיגו דטבלתי. ולפ"ז י"ל א"נ דנדה חשיב איתחזק איסורא ובאמת בכה"ת א"נ ורק הכא הוא ענין חידוש משום דלא אפשר וכמ"ש בשו"ת בי"צ אה"ע דזה תלוי בפלוגתא אי דנין אפשר משא"א ועיין שו"ת עט"ח סי' ד' א"כ לפ"ז כל נאמנות אשה לענין ספירת נקיים הוא ענין חידוש ובמידי דחידוש ל"א מיגו כמ"ש בתוי"ש כתובות ד"כ ובר"ן קידושין דס"ד. בקיצור שיש בזה מחלוקת אי ע"א נאמן נגד רוב ובפרט במידי דא"א לה לידע בבירור בודאי דאאפ"ל ע"ד: