מהר"ש חלק א קלט

היינו שאבד בצירוף ט"ע דכלים ובפרט בכלים דלא מושלי בודאי מהני. אך לשאר הסברות שכ' דמש"ה חוששין לשאלה ול"ש חזקה דכ"מ שת"י האדם הוא שלו דהא המת אין לו שום זכות ממון ול"ש אין מחזיקין מרל"ר דהא בשאלה ל"ח נפיק מרשותי' כמ"ש בתוס' נדה דנ"ח ובתוס' חולין דנ"ח ושוב נשאר החא"א בתוקפו וגם לשאר הטעמים שכ' דא"א להקל כסברת המבי"ט משום דגם רבי מתיר רק משום דיש ס"ס או משום דהוי נגד רובא דעלמא ושוב ל"מ אף בצירוף ט"ע דכנים

עתה נדבר מצד צירוף סי' דגוף עם ט"ע דכלים וי"ל עוד דחשיב כמו כלים דלא מושלי ובאם יש עוד ט"ע גמור דעת המהרי"ט דבכל הבגדים ל"ח לשאלה ועדיף מכלים דלא מושלי ויש עוד סברא דפאס הוי כלי דלא מושלי כמ"ש בשו"ת ספ"י מובא בס' אב"מ וגם כתב י"ל דלא מושלי וגם מנעלים כ' בשו"ת שבו"י דהוי כלים דל"מ ונודע מ"ש המהר"ל מפראג דלמ"ד סיד"ר ל"ח לשאלה וא"כ אם יש סי' אמצעי בגוף וט"ע בכלו מהני ממ"נ אי סי' ד"ת מהני סי' דגוף ואי סיד"ר שוב ל"ח לשאלה ומהני ט"ע דכלי ורק הב"ש פליג דלמ"ד סיד"ר מצד הסברא חוששין לשאלה והב"י מחמיר עוד יותר דלמ"ד סיד"ר אז אף בכלים דל"מ חוששין לשאלה דעכ"פ יש חשש מיעוט דמשאלי ולא עדיף מסי' אמצעי דגם חשש אתרמי הוי בגדר מיעוט

והנה לכאורה יש ראי' להב"ש מהא דקאמר הש"ס אי כתב רחמנא שמלה הו"א בעדים וסי' דגופא אבל חמור בעדי וסי' אוכף לא כ' רחמנא חמור דאפי' חמור בסי' אוכף וכ' התוס' דהא דנקט עדי אוכף פי' למ"ד סיד"ר וקשה דפשיטא למ"ד סי' ד"ת סי' מהני כמו עדים ועוד דבאמת גם למ"ד סי' ד"ת מ"מ איצטרך קרא אפי' לעדי אוכף דהו"א דניחוש לשאלה ואמאי לא פי' כן בהא דנקט עדים דגופא דקאי למ"ד סי' ל"ד ומ"ש מהרש"א דלא משכחת עדים בלי סי' וא"כ למ"ד סי' ד"ת ל"צ עדים וקשה דא"כ אמאי לא נקט לעיל כן ועוד משכחת היכי דגם אחר אמר סי' ואז קיי"ל דיניח ומחזירין ע"י עדים. אך באמת י"ל דפשיטא להש"ס דחשש שאלה בכלים דל"מ הוי בגדר מיעוט וא"כ פשיטא להש"ס דמ"ד סי' ד"ת א"כ כיון דל"ח לשמא אתרמי ה"ה דל"ח לשאלה בכלים דל"מ ורק ס"ד דהיכי דליכא באוכף רק סי' אמצעי א"כ נצרף חשש אתרמי בהדי חשש שאלה והוי כמו ב' מיעוטי דכ' הר"ן בחולין פ"ג דחשיב כפלגא אבל בעדי אוכף כיון דליכא רק חשש שאלה א"כ בכלים דל"מ עכ"פ ל"ג חשש שאלה מחשש אתרמי ול"ח אבל למ"ד סיד"ר לדידי' בעי קרא אפי' לעדי אוכף דהו"א לדידי' כיון דחוששין לשמא אתרמי ה"ה דניחוש לשאלה קמ"ל דבכלים דל"מ אף למ"ד סיד"ר מ"מ ל"ח וזה כונת התוס' דקמ"ל דלא כמ"ש המהר"ל מפראג רק דאדרבה למ"ד סיד"ר מסברא חוששין לשאלה ומש"ה למ"ד סי' ד"ת פשיטא דמחזירין בעדי אוכף ול"צ קרא רק לסי' אוכף דלא נצרף חשש שאלה בהדי חשש אתרמי ולמ"ד סיד"ר לדידי' הו"א דניחוש לשאלה לחוד קמ"ל דבכלים דל"מ הוי חשש שאלה בגדר מיעוטא דמיעוטא וגרע מחשש אתרמי והוי כסי' מובהק וזה מסיים התוס' דהא דנקט עדי אוכף רק למ"ד סיד"ר דלדידי' הו"א דגם בעדי אוכף נחוש לשאלה קמ"ל חמור בסי' אוכף היינו למ"ד סי' ד"ת וכיון דלא מצרפין מכ"ש דל"ח לה באפי נפשי' ועכ"פ נשמע מסוגיות הש"ס דאף למ"ד סוד"ר מ"מ חוששין לשאלה וכשיטת הב"ש ואדרבה למ"ד סיד"ר יותר יש סברא לחוש לשאלה

ובאמת בזה י"ל שינוי הסוגיות דבב"מ פריך הש"ס למ"ד סי' ד"ת מהא דתנן אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ כליו דחוששין לשאלה ופריך א"ה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ומשני אוכף ל"מ אינשי ואבע"א כליו בחיורי וסומקי ופריך ואלא הא דתנן מצאו קשור בכיס וארנקי כשר ניחוש לשאלה ומשני כיס וארנקי ל"מ אינשי וקשה דבאמת לפי התירוץ דחיורי וסומקי משמע דס"ל ל"ח לשאלה וא"כ מאי פריך הש"ס בתר הכי ממצאו קשור ונהי דנימא דגם למסקנא דחוששין לשאלה מ"מ אמאי לא פריך זאת מקודם ובאמת ביבמות פריך ב' הקושיות ביחד וכבר דברו מזה כמ"פ

אך מה שנוגע לדידן דבאמת העירו המפורשים דהא דקאמר הש"ס למאי נ"מ לאהדורי גט אשה ואמאי ל"ק נ"מ לענין היתר עגונה ועוד הא י"ל איסור מממון לא ילפי' והא הכא יש ח"א. והפנ"י כ' דחשש ב' יב"ש בלא הוחזקו הוי רק מדרבנן ומהני סי' נגד ח"א דרבנן. ואנכי הקשיתי אמאי ל"ק נ"מ היכי דהחזירו לאחד אבידה ע"י סי' דאי מדרבנן אם קידש בו את האשה א"מ מה"ת לשיטת הר"י דס"ל במעמ"ש דל"ח קדושי ד"ת והגם דעפ"י חילוקו של הנוב"י והח"ס ניחא דהיכי דכבר קנה המקדש בקנין דרבנן ומהני לד"ת וה"ה בגזל לאחר יאוש. אך מדברי הב"ש משמע דאף בגזל לאחר יאוש א"מ מה"ת אף דהח"ס מחלק דשם עכ"פ לצי"ש מחויב להחזיר א"כ הכא שאני אך בפשטות מוכח דלשיטת הר"י תמיד אינו קדושי ד"ת

והנה י"ל דלטעם דניחא לבעלים א"כ הבעלים מקנין לו ומתויאשי מניה א"כ שוב יש לו זכיה מה"ת וכמ"ש השעה"מ דגם בגזל לאחר יאוש בתר תיקון חז"ל שיאוש קונה אם נותן דמים יש לו זכיה מה"ת משום דרצון הבעלים להקנות לו. ועוי"ל דפשיטא להש"ס דסי' חשיב עכ"פ כמו רוב רק די"ל דמה"ת ל"מ להוציא ממון או די"ל דגם מוצא אבידה חשיב מוחזק כמ"ש בתוס' כתובות דט"ו דאף במוצא אבידה ל"מ רוב או שי"ל דהמוציא חשיב מוחזק בשביל הבעלים כמ"ש הרמב"ן ז"ל דבנטלו להחזירו נעשה ידו כיד הבעלים עיי"ש. וכ"ז קודם שתיקנו חז"ל שיחזירו בסי' אבל אחר תקחז"ל שיחזירו לו וכיון דאין נ"מ לענין הוצאת ממון שוב מחליטין מכח הסי' דודאי שלו הוא וז"ב. ואף שי"ל דעכ"פ ל"מ להוציא מה"פ. וא"ל כיון שכבר הוחזקנו את הרוב מהני אף נגד החזקה וכמ"ש ההפלא"ה. אך ז"א דבשלמא קודם שתיקנו חז"ל ורק דהי' ס"ל דסי' ד"ת ונהי שהי' מקום לומר דרק שלא כנגד חזקה מהני סי' מ"מ הי' אפ"ל דכיון דהוחזרנו ע"י הסי' והוחלטנו את הרוב דודאי לא אתרמי אז מהני אח"כ אף אי הוי נגד חזקה אבל למ"ד סי' ל"ד א"כ בשעה שהוחזרנו לא היינו צריכין לדון אם הוא שלו דהא עכ"פ יש תקחז"ל דמחזירו בסי' א"כ שוב עיקר דצריכת לדון מכח הרוב אח"כ בשעה שקידש א"כ שוב יש ח"פ אך באמת י"ל כיון דעכ"פ תקחז"ל שיחזירו א"כ עכ"פ נסתר הח"פ מדרבנן והא כ' בשו"ת מהרי"ט סי' מ"א דהיכי דנסתר הח"פ מדרבנן שוב ליכא חזקה אף מה"ת ושוב מועיל הסי' וז"ב

נחזור להנ"ל דא"כ קשה מאי מקשה הש"ס ממתני' דאין מעידין על סי' כליו הא י"ל דשם דהוי נגד ח"א שוב ל"מ סי' ולא ילפינן איסור מממון אך י"ל דקושית הש"ס הכי דס"ד דהכא יש פ"פ ג"כ ואף ללישנא דמה"ת בעי פ"פ ופדחת וחוטם מ"מ כ' הב"א דפ"פ לחוד חשיב עכ"פ כמו סי' וא"כ יש ב' סי' וא"כ כיון דבאבידה מהני סי' א' ע"כ דחשיב עכ"פ כמו רוב א"כ הכא יש כמו תרי רובא ותרי רובא מועיל בעגונה וס"ד דהש"ס דבכליו בודאי יש סי' טוב וא"כ בהדי סי' דפ"פ יועיל ובאמת י"ל דהש"ס אסיק אדעתיה די"ל לשאלה רק דס"ד דבאמת יש חזקה כ"מ שת"י האדם הוא שלו רק מכח חא"א כמ"ש הנוב"י ושוב כיון דאיתרע חא"א שוב יועיל סי' דפ"פ בשלמא למ"ד סוד"ר א"כ סי' דפ"פ ל"מ אף שלא כנגד חזקה. ונהי שי"ל סי' פ"פ בהדי סי' כליו יועיל מטעם ב' סי'. אך י"ל דלפי"מ דס"ל סיד"ר ס"ל דאף ב' סי' ל"מ ועוד דסי' כליו ליכא מטעם דחוששין לשאלה ונהי דאזדא חא"א מ"מ סי' פ"פ לחוד ל"מ אף שלא כנגד חזקה אבל למ"ד סי' ד"ת א"כ נהי די"ל דנגד ח"א ל"מ מ"מ ממ"נ או דהוי ב' סי' או שנשאר סי' א' בלי ח"א וס"ד דהש"ס דחשש שאלה הוי חשש רחוק דנימא דיצא מרל"ר אף שכ' התוס' דבשאלה לא נפיק מרשות מ"ק מ"מ י"ל דמחזיקין מעולם שלא יצא הדבר מרשות