מהר"ש חלק א קלח

עכ"פ בודאי מהני סי' אמצעי אך כ"ז בסי' דהוי ודאי סי' אמצעי אז שפיר סמכינן אמ"ד סי' ד"ת אבל שומא דמפורש בש"ס דאין מעידין רק למ"ד סיד"ר י"ל באמת דחשיב סי' אמצעי ורק דל"מ משום דל"ח סי' מובהק אבל למ"ד סי' ד"ת ע"כ דל"ח רק סי' גרוע משום דמצוי בב"ג או דעשוי להשתנות א"כ פ"פ בהדי שומא ל"מ דממ"נ למ"ד סיד"ר נהי דלדידי' אפ"ל דשומא חשיב סי' אמצעי מ"מ לדידי' גם באיסור דרבנן ל"מ ורק לדידן עיקר הטעם דסמכינן אמ"ד סי' ד"ת וא"כ ע"כ דשומא ל"ח רק סי' גרוע וז"ב

ובפרט א"נ דמעיקר הדין קיי"ל סי' ד"ת בודאי דחשיב סי' גרוע ובזה י"ל דברי הטור התמוהין שכ' הא דאין מעידין לאחר ג"י דוקא בשאין שם אל הפ"פ אבל בגופו שלם ניכר הוא היטב ע"י סי' או ע"י ט"ע ושומא ל"ח סי' לפי שעשוי להשתנות והקשו בזה דהא לדידן דקיי"ל סיד"ר אין הטעם כלל לפי שעשוי להשתנות והב"ש כ' דאף למ"ד סיד"ר עיקר הטעם דל"ח סי' מובהק לפי שעשוי להשתנות וזה תמוה דבש"ס קאמר בפי' למ"ד סיד"ר דכ"ע אינו עשוי להתנות. אך עפ"ז י"ל דזה כונת הטור דל"מ פ"פ בלי פדחת וחוטם זה רק בלי סי' אבל ע"י צירוף סי' בודאי מהני פ"פ דכיון דמה"ת מהני פ"פ שוב סמכינן אמ"ד סי' ד"ת דהא ר"א מספקא לי' וזה כונת הטור דנהי דמהני בצירוף מובהק קצת אבל שומא ל"ח מובהק היינו דזה ל"מ אפי' בצירוף פ"פ לפי שלמ"ד סי' ד"ת זה ל"ח רק סי' גרוע ושוב ל"ש לומר דסמכינן אמ"ד סי' ד"ת דאדרבה דבודאי ל"ח רק סי' גרוע אבל באמת שומא באפי נפשי' בודאי דל"מ אף בלתי הטעם דעשוי להשתנות לפי דל"ח רק סי' אמצעי וז"ב בישוב דברי הטור

יצא לנו דעכ"פ דבר שחשיב בודאי סי' אמצעי אז מהני היכי שכבר יצאה מאיסור ד"ת עכ"פ לדידן דמספקא לן אי סי' ד"ת. נמצא דהכא יש סברת היינו שאבד בצירוף סי' א"כ א"נ כדעת המבי"ט א"כ בודאי יועיל סי'. אך א"נ דלא כהמבי"ט עכ"פ א"נ דאיתרע החאא"א יש להקל עפמ"ש הנוב"י דהיכי דליכא ח"א מהני סי' מה"ת. וגם לפי הטעם שהחמירו דלא כהמבי"ט מטעם דתולין ברובא דעלמא יש להקל דעכ"פ ע"י הסי' שכ' הח"צ דהוי שאלה דיחיד ג"כ יש להקל אך לשאר הסברות שכ' די"ל דעיקר קולא דרבי מטעם ס"ס או משום דנשתנה א"כ א"נ דלא כהמבי"ט שוב אף בצירוף סי' אמצעי ל"מ וא"כ קשה להקל גם בצירוף תרווייהו. והנה אם נרצה לסמוך אסי' לחוד לפענ"ד קרח בראשו מספקא לי' אי חשיב אפי' סי' אמצעי ועיין שו"ת בי"ש סי' מ"א. והפלעקין ג"כ קשה לפענ"ד לחשבו לסי' מובהק ועיין שו"ת מהרמ"ל סי' נ"ו שנסתפק די"ל דסי' מובהק ל"ח רק דבר שלא יזדמן בשום אופן. ושבר ג"כ נסתפקו המפורשים דלא יחשב אף סי' אמצעי. ולומר מטעם צירוף סי' ביחד וכשיטת המ"ב ולומר דרחוק הדבר שיזדמנו הרבה סי' באיש א'. הנה א"נ דזה חשיב רק כסי' גרועין הנה הרבה סי' גרועין בודאי לא מיצטרפו. אך אם נחשב לסי' בנוני אז לשיטת המ"ב מצטרף וראייתם מהא דכודנייתא כמ"ש הקצה"ח ומהא דתכריך של שטרות. והא דהקשו מהא דמתני' מוכח דגם בצירוף סי' כליו ל"מ וביותר תיקשי לשיטת הב"א דעכ"פ פ"פ בלי פדחת חשיב כסי' אמצעי א"כ שוב יש ראי' ממתני' דגם ב' סי' ל"מ דבשלמא הקושיא מסי' כליו י"ל דלמ"ד סיד"ר פשיטא להש"ס דחוששין לשאלה וא"כ כשיש בלא"ה רק סי' בכלי ע"י חשש שאלה הוי רק כסי' גרוע ולא מצטרף בהדי סי' גופו ויתיישב קושית המהר"ל מפראג מ"ט לא נקט ט"ע בכלי ז"א דבמ"ע דלא נשאר רק חשש שאלה נהי דלמ"ד פיד"ר בודאי דחוששין לשאלה דלא כהמהר"ל מפראג מ"מ עכ"פ חשיב כסי' אמצעי על הגוף ושוב מצטרף בהדי סי' דגוף ועיקר קושית הש"ס למ"ד סי' ד"ת דאז ס"ד דהש"ס דלא ניחוש לשאלה אבל ע"י צירוף פ"פ דחשיב ב' סי' פ"פ עם הסי' דגוף י"ל דבאמת גם למ"ד סיד"ר מ"מ מוקים לה בארוך וגוף ולא מצטרף בהדי פ"פ או שי"ל דשם הוי נגד ח"א מש"ה אף ב' סי' ל"מ דכמו דיש הו"א לומר דאף למ"ד סי' ד"ת אפ"ה י"ל דרק באבידה מועיל דלא הוי נגד חזקה אבל בעגונה ל"מ ואף דמוכח בש"ס דא"ח מ"מ עכ"פ למ"ד סיד"ר רק דב' הסי' מהני י"ל דזה ג"כ יש עכ"פ מיעוט שמא אתרמי ונהי דמועיל באבידה ובכלאים היכי דלא הוי נגד ח"א מ"מ בעגונה מחמירין. ואף שיש סברא להיפוך דאם רק מגילוי דקרא י"ל דאיסור מממון לא ילפי' אבל ב' סי' דמועיל מצד הסברא י"ל דהוי כמו בירור שוב א"ח בין איסור לממון. אפ"ה י"ל דעכ"פ יש להחמיר היכי דהוי ח"א ועכ"פ י"ל דמדרבנן מחמירין ולכן מקילין בכודנייתא דשם לא הוי נגד ח"א מהני צירוף סי'

יצא דעכ"פ בשני סי' היכי דלא הוי נגד חזקה מהני וא"כ הכא ע"י סברת היינו שאבד איתרע עכ"פ חא"א ושוב מהני ב' סי' ובפרט א"נ דב' סי' בודאי מהני מה"ת ורק מדרבנן מחמירין שוב בדרבנן אמרי' היינו שאבד וכמ"ש הטור אפי' בחמץ א"כ אי הוי ב' סי' אמצעין בודאי יועיל הכא. אך א"נ דלא הוי רק סי' גרוע א"כ אף צירוף ל"מ. ומ"ש כת"ה דמצד מנין הוי סי' שם בנידון הח"ס אמרה האשה מנין הפלעקין ג' פלעקין א"כ שפיר כ' דרחוק שיזדמן באיש אחר פלעקין במנין זה ועדיף יותר ממנין הפירות אבל הכא בכל סי' באפי נפשי' לית בי' מנין ורק בצירוף הסי' א"כ י"ל דסי' גרועים לא מצטרפי כלל. אך יש לדון מצד צמצום מקום היינו הפלעקין בתחילת הארכובה. ובאמת רושם בצמצום מקום כ' דהוי סי' מובהק ורק בשומא כ' לטעם דמצוי בב"ג אף צמצום מקים ל"מ ולטעם דעשוי להשתנות מהני צמצום מקום. ובאמת דעת הט"ז דסי' גרוע ל"מ אף בצמצום מקום ורק ההפלא"ה בקו"א הוכיח דצמצום מקום מהני אף בסי' גרוע מדמשני הש"ס למ"ד סיד"ר דכ"ע אינו עשוי להשתנות ורק בשומא סי' מובהק קמיפלגי אמאי ל"ק דפליגי אי עשוי להשתנות ורק דמיירי בצמצום מקום השומא ואז אי אינו עשוי להשתנות חשיב מצ"ע סי' אמצעי ומצד צמצום המקום חשיב סי' מובהק אבל אי עשוי להשתנות ל"מ צמצום המקום וע"כ דאף למ"ד דעשוי (השתנות נהי דחשיב רק סי' גרוע מ"מ מהני צמצום וא"כ י"ל מצד צמצום מקום חשיב סי' מובהק. גם מצד הקרחה בראש נהי שכ' הנוב"י והב"א דל"ח רק סי' גרוע מ"מ בצמצום מקום כי בשו"ת בי"ש סי' מ"א דחשיב סי' אמצעי אך להמחמירין דבסי' גרוע ל"מ צמצום מקום י"ל דהפלעקין ל"ח רק סי' גרוע ול"מ צמצום מקום ולא נשאר רק סי' השבר בצד שמאל דחשיב עכ"פ סי' אמצעי יש לחוש דל"מ אף בצירוף סברת היינו שאבד היינו שנמצא א"נ דלא כשיטת המבי"ט. אך הכא יש עוד היתר מצד ט"ע דכלים היינו מנעלים וכתונת ושאר דברים ומכתב מליצה נהי דלא נזכר משם אביו ומשם עירו מ"מ נוכל לברר אצל הרב מגארליץ אם לא נתן באותו יום כתב מליצה לאיש אחר שמו יצחק יוסף. וגם מצד הפאס שראה האיש מסטראפקוב ועתה נמצא אצלו הפאס

והנה בט"ע דכלים לחוד ידוע דאין לסמוך מטעם דחוששין לשאלה ואף דדעת התוס' דלתירוץ דחיורי וסומקי ל"ח לשאלה וכ"ה דעת כמ"פ מ"מ מחמירין. א"כ דט"ע דכלים לחוד ל"מ אך בצירוף סברת היינו שאבד ל"מ א"נ כדעת המבי"ט א"כ לענין דרבנן בודאי ל"ח לשאלה דהא בממון ל"ח לשאלה וה"ה באיסור דרבנן עכ"פ בודאי סמכינן אשיטת הפוסקים דל"ח לשאלה ובפרט בכלים דלא מושלי דעכ"פ למ"ד סי' ד"ת ל"ח נהי דלמ"ד סיד"ר י"ל דלא עדיף מ"ע דכלים מסי' דגוף אבל מ"מ יש ס' שמא סי' ד"ת וכבר כ' דהיכי דנסתלק האיסור ד"ת סמכינן אמ"ד סי' ד"ת ובודאי ל"ח לשאלה ואף א"נ דלא כהמב"ט מ"מ לפי הסברא שכ' הטעם משום חא"א. וא"כ באמת העיר הנוב"י דנימא חזקה שכ"מ שת"י האדם הוא שלו ותירץ משום דיש חא"א וכיון דכבר נסתלק חא"א נגד החזקה דכ"מ שת"י האדם הוא שלו שוב אמרינן היינו שאבד כמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דחזקה א"י לעשות ב' פעולות א"כ סברת