מהר"ש חלק א קלז

וקשה שמא מיירי דמצאו אח"כ ויש לו סי' אמצעי דאי לא נחוש בדדמי א"כ ע"י הטביעה יצאה מאיסור ד"ת ומהני סי' אמצעי אבל אי חוששין בדדמי א"כ לא נסתלק האיסור ד"ת ושוב ל"מ סי' אמצעי ואף די"ל דלפמ"ש הנוב"י דגם בלא שהה עד שת"נ עכ"פ כיון דאיתרע חא"א מהני סי' א"כ עיקר חשש בדדמי כ' כמ"פ דהיינו דלא דק בשיעור דשת"נ א"כ ממ"נ בלי סי' ל"מ אף בשני עדים מעידין על הטביעה וע"י צירוף סי' אמצעי מהני אף אי יש חשש בדדמי. אך מהא דמסיק הש"ס דאסקינהו וקאמרי סי' וכ' התוס' דמיירי בסי' מובהק וקשה הא נפל במשאל"ס ואף שי"ל דהכא דיש חשש בדדמי א"כ הוי כלא שהה. אך באמת מוכח לכאורה דאף במשאל"ס ל"מ סי' אמצעי ועי' שו"ת פמ"א שהרגיש בזה ועי' בש"ש. אך שי"ל דל"מ לשיטת הסוברים דטעם נאמנות ע"א משום קולת עגונה א"כ י"ל דהיכי דמעיד על משאל"ס דעכ"פ ע"י עדותו ל"ת לכתחלה שוב ל"ש קולת עגונה ושוב אין לו נאמנות ואם ניסת תצא ואף שהח"ס העיר בזה ונסתפק דנכרי מסל"ת לא יועיל במשאל"ס מטעם זה ומסיק דאף עכו"ם מסל"ת נאמן מה"ת ועפ"י דברי הר"מ ז"ל דהיכי דיש בירור ל"צ תו"ע ועפמ"ש התשב"ץ בשיטת הר"מ ומפרש בעיית הש"ס אי משום מדע"ל הקילו היינו דבלא"ה הי' לחז"ל להחמיר רק משום קולת עגונה הניחו על ד"ת ובאמת מפורש ד"ז בריטב"א ועי' בנמ"י יבמות ובס' בית משה מ"ש בזה. אך באמת אף למ"ד דנאמן מה"ת מ"מ עיקר הטעם משום מדע"ל דהא באמת לשיטת רוב הפוסקים איפשטא בעיא דע"א במלחמה מהא דדיגלת ואכמ"ל

ובאמת כ' הנוב"י דעמפ"ע ל"ח מדע"ל ול"מ מה"ת וי"ל דבמים אינו מתירא לשקר דלא יהי' נתפס בשקרן דיוכל להיות שעלה מהמים ועי' בשו"ת בר"א מ"ש בזה. א"כ אין ראי' מזה דבמשאל"ס ל"מ סי' היכי שב' עדים מעידים על הטביעה ובאמת גבי חסא משמע דנכרי במשאל"ס נמי מהני. אך עיקר הא דמופרך סברא זו מהא דמוכח במתני' דאף סי' עם חוטם ל"מ אף דללשון א' בבכורות מה"ת מהני פ"פ לחוד ונשמע דאף לענין דרבנן ל"מ סי' וגם שני יב"ש בלא הוחזקו הוי רק מדרבנן ואפ"ה ל"מ סי' כמ"ש הפנ"י וגם מהא דקאמר הש"ס גבי כודנייתא ש"מ סי' ד"ת ולשיטת הר"מ ב' מיני טמאים הוי רק מדרבנן והרא"ש הקשה על הר"מ ומוכח דדעת הר"מ דגם באיסור דרבנן ל"מ סי' אמצעי. ובאמת יש להסתפק דהיכי דלא הי' רק קידושי דרבנן אי מהני הכרה ע"י סי' תלוי ג"כ בפלוגתא הנ"ל. אך לכאורה הי' אפ"ל דבאמת למ"ד סיד"ר מה"ת ל"ח רק ס' ושוב י"ל דאף באיסור דרבנן ל"מ משום דהוי ס' נגד ח"א. ורק במשאל"ס לפי שהי' בח"א ד"ת וכבר איתרע החזקה מה"ת שוב מקילין וכמ"ש בר"ש פ"ב דמקואות. אך נודע קושית הישוע"י אדברי הר"ש הנ"ל מהא דחולין ד"י טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דאזלינן לחומרא והא מיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן ועי' ב"י סי' קצ"ט

והנ"ל דבאמת ענין חזקה י"י בב' פנים א) די"ל דלא נעשה השתנות. ב) אף היכי שע"כ נעשה השתנות מ"מ היכי שאפ"ל שנשאר שם איסור הראשון ג"כ חשיב ח"א ומש"ה כ' בהג"ה אמ"ב סי' ק"י דגם ס' ניקה"וו חשיב ח"א ודלא כהח"ס וחוו"ד וש"פ. ועי' תוס' כתובות דע"ו מ"ש שם לענין כהה וטהור ועיי"ש בדף הנ"ל בס' עץ הדעת טוב ועי' שו"ת רח"כ ובשו"ת נוב"י קמא סי' ס"ג. והנה שם בתוספתא יש ס' שמא הלך בכשרה תחלה ואח"כ בשאובין א"כ עכצ"ל לפי"מ דבעית לאסור דע"כ נעשה השתנות בפעם גם לענין הדרבנן ולפ"ז רק היכי דגם מתחלה הי' רק טמא מדרבנן וי"ל שנשאר בשם טומאה הראשונה י"ל דחשיב חזקה אבל אם בתחלה הי' טומאה ד"ת א"כ איסור ד"ת חשיב א"ח ודרבנן חשיב א"ג א"כ ל"ש ב' הטעמים ולכך אזלינן לקולא אבל בנמצא דבר חוצץ דמעולם לא יצא מח"א דרבנן שפיר הוי לחומרא וז"ב ונכון א"כ ה"נ במשאל"ס י"ל כיון דנשאר ח"א מדרבנן ל"מ ס' להקל. וע"כ דלסברת הנוב"י עכ"פ סי' חשיב כרוב ומהני נגד ח"א דרבנן ושוב בקידושי חרש נמי מהני וז"ב

נחזור להנ"ל דלכאורה מוכח דאף באיסור דרבנן ל"מ סי' אמצעי והנה מהא דהקשה הרא"ש על הר"מ דס"ל דאיסור הנהגה בב' טמאים אינו רק מדרבנן א"כ תיקשי דיועיל סי' אמצעי. י"ל דהואיל דלענין הרבעה דהוי ס' ד"ת ל"מ סי' שוב גם לענין הנהגה דרבנן ל"מ וכמו לענין סד"ר היכי דנולד בד"ת אך לפמ"ש כמ"פ דהיכי שנולד ס' על ד"ת ודרבנן ביחד מקילין בדרבנן א"כ אאפ"ל כנ"ל. אך י"ל דשם הוי כעושה ס' בידים דניזל לכתחלה ולהנהיגם אסמך דהוי דרבנן הוי כעושה ס' בידים ואף שהס' הוא ממילא בכ"מ אם הם מין א' מ"מ בעצם הס' ל"ל סד"ר דהא הס' הוא גם לענין הרבעה רק דנימא דעכ"פ נוכל לסמוך אסי' לענין הנהגה שוב הוי כעושה ס' בידים וכעין זה כ' המל"מ לחלק בין ס' במקוה שאובין בין ס' חסר והגברא טמא דרבנן עיי"ש ועי' שו"ת נוב"י קמא שכ' דבדיקת אמנ"ש חשיב כעושה ס' בידים ואף שהח"ס חולק מ"מ הכא אף הח"ס מודה דהא לע"ע ליכא שום סד"ר ועי' שו"מ אדב"ע שכ' כעין זה. אך מהא דפרצוף מוכח לכאורה דגם במשאל"ס ל"מ סי'

אך באמת לענ"ד י"ל דבאמת בס' דרוסה קיי"ל בלא נודע אזלינן לקולא והטעם דשם באמת לענין הד"ת אין נ"מ כל בהס' אם הוא דרוסה דאף א"נ שהוא איסור מ"מ ליכא איסור ד"ת שנסתלק ע"י הרוב וא"כ כשאנו דנין אם הוא דרוסה עיקר הנ"מ לענין דרבנן שפיר אזלינן לקולא וכן במשאל"ס כשמצאו אח"כ ויש בו סי' אז אין הצטרכות סי' לענין ד"ת דאף א"נ דהסי' ל"מ דנימא דאתרמי סי' זה גם באחר אפ"ה ליכא איסור ד"ת דמה"ת אמרי' שמת במים ושפיר י"ל אסי' אבל הכא א"נ דאחר הוא א"כ יש איסור ד"ת רק דמה"ת ל"ח שמא אחר הוא דסמכינן אפ"פ אבל כשאנו דנין אסי' ואומרין שמא אחר הוא נתעורר איסור ד"ת דהא באמת צריכין הכרה אף מה"ת וכשדנין על הסי' דנין שמא זה הוא או לא וכשאנו דנין דשמא גם באחר נמצא זה הסי' א"כ ליכא שום היכר ושפיר ל"מ אף בצירוף פדחת וז"ב. ורק די"ל דעכ"פ הוי כצירוף ב' סי' דרחוק שיזדמן איש שיהי' לו סי' ופדחת כמוהו זה מילתא באפי נפשי' ותלוי בשיטת המ"ב אי ב' סימנין מצטרפי

ובאמת אף למ"ד דמה"ת בעי פדחת וחוטם כ' בשו"ת ב"א דעכ"פ פדחת לחוד חשיב כסי' אמצעי ותיקשי ג"כ דיועיל מטעם ב' סי' וע"כ יהי' נשמע או דגם ב' סי' ל"מ או דחוששין לשאלה. אך באמת הש"ש כ' די"ל בצירוף פ"פ מהני דכיון דעכ"פ מה"ת יש היכר בלי הסי' שפיר מהני ורק במתני' מיירי בארוך וגוף וחשש שאלה כמו למ"ד סי' ד"ת. ונשמע דאף היכי דלא נסתלק איסור ד"ת ע"ע מ"מ היכי דל"צ הסי' רק מדרבנן שוב מהני הסי' ושוב י"ל גם הכא א"נ דמה"ת אמרי' היינו שנאבד שוב יועיל סי' אמצעי דזה דמי ממש להא דפ"פ וע"כ הטעם דסי' הוי כמו רוב והכא שיש עוד צירוף פ"פ דמהני מה"ת וחשיב כמו רוב הוי כמו תרי רובא שכ' בשו"ת בי"ע שמועיל בעגונה יצא דבאם הי' הדבר ברור כשיטת המבי"ט דעכ"פ מה"ת אמרי' היינו שאבד שוב הי' מקום לסמוך אסברת הנוב"י להקל בסי' אמצעי ואף שכ' דיש לחלק בין משאל"ס לפ"פ והכא דמי לפרצוף מ"מ לדעת הש"ש גם בצירוף פ"פ מועיל סי' וכן כ' הח"ס בכמ"ק ובפרט שי"ל עוד דאף א"נ דלמ"ד סיד"ר ל"מ אף לענין איסור דרבנן מ"מ לדידן דמספקא לן שמא סי' ד"ת שוב היכי דיש הוכחה עכ"פ מה"ת בלי הסי' דהיינו ע"י פ"פ או ע"י סברת היינו שאבד ושוב ליכא נ"מ רק לענין דרבנן שוב נימא שמא סי' ד"ת דבזה ל"ש סברא הנ"ל דהכא אין הס' שמא הסי' טוב רק שמא קיי"ל סי' ד"ת ויצא לנו דבצירוף פ"פ ומכ"ש במשאל"ס בודאי לדידן דמספקא לן