מהר"ש חלק א קלו

תמה בזה הרבה ובפרט דל"ש לומר היינו שאבד היינו שנמצא רק בנמצא כמו שנאבד אז י"ל היינו שאבד אבל בנ"ד שנשתנה שנמצא מת שוב היכי אפ"ל היינו שאבד ואף שכ' הט"ז בסי' שצ"ז דח"ח עתיד להשתנות מ"מ כ' בשו"ת ב"א דזה רק במת אבל בהרוג לא. ושם בההיא דקאזיל מקורטבא לאספמיא כ' הש"ש הטעם דל"ש למיזיל אחה"ר דעלמא דהוי כמקומו ממש ובכה"ג כ' ברמב"ן ב"ב דכ"ד דקרוב כי האי עדיף מרוב. והש"ש כ' דבמקום שאין שיירות מצויין דהיינו ביער אז אמרי' היינו שאבד אבל הכא בדרך המלך ששיירות מצויין בודאי קשה להעמיד יסוד ע"ז. אך לכאורה אף א"נ דמה"ת אמרי' היינו שאבד מ"מ עי"ז לבד א"א להתיר

עתה נדבר מענין סי'. והנה זה פשוט דאם ל"ח רק סי' גרועין אף באיסור דרבנן לא יועיל דהא ל"מ אף בממון הקל וסי' מובהק מהני אף לענין איסור ד"ת ורק בסי' אמצעי לכאורה לפי"מ דמספקא שמא ס' דרבנן א"כ ל"מ סי' אמצעי. ולכאורה עכ"פ בכה"ג י"ל היינו שאבד דעיקר הטעם כ' דהוי נגד רובא דעלמא וע"י סי' אמצעין עכ"פ ליכא ס' רק באיש א' שיש לו סי' כמוהו וזה חשיב יחיד כמ"ש בשו"ת ח"צ סי' קל"ד דהיכי שיש סי' בגוף חשיב שאלה דיחיד ושוב י"ל היינו שאבד. אך לשאר הסברות שכ' אף בצירוף סי' אמצעי ל"מ. ואף לשיטת הפוסקים דבאמת סי' ד"ת רק מחמת חומר איסור כרת חששו שלא להתיר בסי' אמצעי וכדמוכח ממ"ש הר"מ ז"ל בפ"ז מנחלות ועיין בקצה"ח סי' רנ"ט ושוב י"ל בדרבנן אף לרשב"ג אמרי' היינו שאבד. אך באמת רוב הפוסקים כ' דלמ"ד סי' דרבנן ס"ל דגם מה"ת ל"מ סי' אמצעי ומש"ה נהי דדעת הרי"ו דניסת בסי' אמצעין ל"ת כ' הב"י שהריב"ש חולק עליו. ובאמת הוכיחו דעכ"פ דנהי דנימא דבאבידה מהני מה"ת מ"מ י"ל שם לא הוי נגד חזקה אבל להתיר א"א דהוי נגד חזקה ל"מ ובפרט שי"ל דאיסור מממון לא ילפינן. ואף שי"ל דהתורה גילתה דע"י סי' חשיב בירור וא"ח מ"מ שמא ל"ח רק רובא ומש"ה היכי דלא הוי נגד חזקה מהני אבל הכא ל"מ נגד ח"א. ושוב כיון דל"מ מה"ת שוב ל"מ הסברא דהיינו שאבד. ועיין בשו"ת אדב"ע שהעיר דלשיטת הסוברים דע"א נאמן מה"ת בעגונה א"כ סי' דעדיפי א"כ יועיל בודאי. אך נ"ל עפמ"ש המרח"ש דדוקא במידי דליכא חשש באמיתת הדבר רק שגזה"כ דבעי תו"ע בזה גבי עגונה הקילו אבל במשאל"ס דיש מיעוט ניצולים ויש חשש מכשול א"א אז נהי שיורדין לנחלה אין משיאין וה"ה הכא יש לחלק דבע"א כיון דע"י סברת דייקא בודאי לא משקר רק שגזה"כ דבעי תו"ע אז שפיר יכלו להקל משום עגונה אבל בסי' שיש חשש איתרמי א"כ מדל"מ בממון מכ"ש דל"מ באא"א: ובאמת עפ"ז י"ל הא דביבמות קאמר אביי דמתני' דמצאו קשור ס"ל סי' ד"ת וקאמר דפליגי בי' תנאי ורבא משני דכ"ע סי' דרבנן והא דקאמר בב"מ את"ל סי' ד"ת כ' הקצה"ח דשאני ב' סי'. ועפ"ז י"ל דנודע שיטת כמ"פ דע"א נאמן נגד ח"א רק עיקר הטעם די"ל דע"א ל"מ בעגונה משום דהוי דש"ב ואביי לא ס"ל בדש"ב אין פחות מב' כמפורש בש"ס קידושין דס"ו א"כ בודאי דע"א נאמן ושוב גם סי' מועיל אבל לרבא דע"א ל"מ א"כ נהי דתיקנו חז"ל מ"מ הכא בסי' דיש חשש משקר גרע אך באמת אאפ"ל כנ"ל באופן שא"נ דאף מה"ת ל"א היינו שנאבד א"כ בודאי אף בצירוף סי' אמצעי ל"מ וז"ב

עתה נדבר א"נ דמה"ת אמרי' היינו שנאבד שוב י"ל דלענין דרבנן סמכינן אסי' אף למ"ד סי' דרבנן כמ"ש הפמ"א והנוב"י לענין נפל במשאל"ס דכיון דמה"ת מותר שוב מהני סי' אמצעי וגדולה מזו כ' הנוב"י דאף בלא שהה עד שת"נ כיון דנותנין חומרי חיים עכ"פ איתרע חא"א ושוב סמכינן אסי' אמצעי א"כ לפ"ז י"ל דאף להחולקים על המבי"ט מ"מ עיקר הטעם דהוי נגד ח"א אבל עכ"פ ע"י סברת היינו שנאבד איתרע חא"א ושוב מהני סי' אמצעי. אך בעיקר סברת הנוב"י דהיכי דליכא חא"א מהני אף מה"ת. ולכאורה יש ראי' מהא דפסקו בכודנייתא דמהני סי' וקשה הא אנן מסופקין שמא סיד"ר וע"כ דהיכי דליכא חזקה מהני סי' מה"ת וזה כונת הש"ס ש"מ סי' ד"ת ופירש"י סי' אבידה דהיינו עכ"פ שלא כנגד חזקה וכמו באבידה מהני. וי"ל דבאמת דלפי"מ דס"ד דגם באבידה ל"מ סי' מה"ת ונשמע דגם שלא כנגד חזקה ל"מ סי' ורק באמת בש"ס דב"מ משמע דרבא ס"ל סי' ד"ת דקאמר את"ל וביבמות משני דכ"ע סיד"ר וי"ל דבאמת מסיק דבאבידה מהני מה"ת ורק נגד חזקה ל"מ והש"ס דב"מ הוי ס"ל דבמידי דסברא אין לחלק אך באמת מש"ס דיבמות דקאמר רבא לאו ד"ת וגם מש"ס דחולין נשמע דעכ"פ שלא כנגד חזקה מהני סי' ומש"ה פסק בכודנייתא דמהני סי' א"כ אף בא"א היכי דאיתרע חא"א מהני סי'. אך באמת מכודנייתא אין ראי' דל"מ לשיטת הרמב"ן ז"ל ז"א ענין לסי' אבידה ואף לשיטת רש"י י"ל שם הטעם משום ב' סי' וכמ"ש הקצה"ח והנוב"י

אך באמת כ' בח"י דאף היכי דהוי ס' א"א מ"מ ל"מ סי' אמצעי למ"ד סיד"ר דהא הש"ס פריך דממתני' דמצאו קשור נשמע דסי' ד"ת וקשה לפמ"ש כמ"פ דמיירי בנאבד מיד השליח א"כ שמא מיירי בזוכה גט במקום יבום דבכה"ג הו"ל ס' מגורשת תיכף בקבלת השליח את הגט ונהי דמס' בעי ליתנו לידה מ"מ בכה"ג דאיתרע חא"א שפיר מהני סי' ואף שי"ל דלפמ"ש הרי"ף דאף במקום דהוי זכות מ"א אינה מגורשת עד שיגיע לידה ואם מת אינה מגורשת א"כ ל"ק דלפ"מ דחוששין שמא אחר הוא א"כ לא הוי אף ס' מגורשת. אך באמת לפמ"ש בקצה"ח סי' כ"ה דמה"ת מהני אף בלא הגיע לידה א"כ שוב קשה ובפרט דהיכי דאמר בפי' זכו גם הרי"ף והר"מ ז"ל מודים ועיי"ש בלח"מ. אך לכאורה י"ל דעכ"פ לכ"ע בעו שיגיע לידה ורק לדידן מהני הגיע לידה אחר מיתה דהוי כקיום התנאי דמהני לח"מ א"כ הכא דחוששין שמא אחר הוא א"כ לא יתקיים התנאי ושוב לא איתרע החזקה. אך באמת לפמ"ש בתוס' כתובות דע"ו דח"פ ל"ש כלל לגבי אה"ל וכ' הפנ"י דס' בקיום התנאי ל"ש לאוקמה בח"פ וה"ה בס' בקיום תנאי ל"ש לאוקמה בחא"א ושוב קשה כנ"ל. ואף שי"ל דלפי"מ דס"ד במתני' דגם בצירוף פ"פ ל"מ סי' ומוכח דאף לענין איסור דרבנן ל"מ סי' א"כ מכ"ש לענין חשש ד"ת אף דאיתרע החזקה ל"מ ובפרט די"ל דהשתא לא ידע עוד מהא דרבא ובאמת ס"ל לאביי דתנא דמתני' ס"ל באבידה סי' ל"ד א"כ אף שלא כנגד החזקה ל"מ סי' אבל באמת לפי"מ דפסק רבא באבידה סי' ד"ת רק הא דמחמירין בעגונה או משום ח"א או משום דר"א מספקא לי' י"ל דעכ"פ שלא כנגד חזקה מהני סי'. אבל לשיטת הסוברים דרק בכודנייתא משום דיש ב' סי' ובתכריך של שטרות ג"כ משום ב' סי' א"כ אף היכי דאיתרע חא"א מ"מ ל"מ סי' א"כ א"נ דלא כהמבי"ט בודאי דל"מ סי'. אך לשיטת המבי"ט י"ל דמהני כמ"ש הנוב"י במשאל"ס

ובאמת מביאין ראי' דאף באיסור דרבנן כמו משאל"ס ל"מ סי' דאף דמדברי רש"י אין ראי' דפי' בממונא מטעם הפבד"ה י"ל דרק לענין הוצאת ממון צ"ל מטעם הפבד"ה אבל באיסור דרבנן י"ל דבלא"ה מהני ומה שפירש"י באיסור א"א באיסור ד"ת י"ל כ"מ שתיקנו חז"ל כעין ד"ת תיקנו וא"ר מזה. אך בהא דנפל למים ושלשלוהו והעלו רגליו אם הוא מארכובה ולמעלה תינשא. ופי' המפורשים שמיירי שהכירו הרגל בסי' מובהק דבלא"ה ל"מ נהי דהוי אבר שא"י לחיות מ"מ חוששין שמא הרגל הוא של אדם אחר שנטבע שם מכבר והרגל ממנו הוא דהא לא נמצא כמו שנאבד ובפרט במים שכיח הרבה נטבעים ומוכח לכאורה דאף במשאל"ס ל"מ סי' אמצעי וכן מהא דרצה הש"ס למיפשט בעיא דע"א במלחמה מהא דב' ת"ח שטבעו והשיא רבי נשותיהם עפ"י נשים והא מים כמלחמה דמיא והא ק' נשים כחד דמי ופריך ותסברא והא משאל"ס אשתו אסורה