מהר"ש חלק א קלה

והכתב מליצה בהבגדים שהי' לבוש בהם או בהזעקיל. גם אין מבורר אם הכירה כל החפצים בט"ע זה תורף שאלתו

והנה לכאורה יש איזה צדדי היתר א' י"ל כיון שראו אותו הולך בדרך הנ"ל שבין עיירות הנ"ל ונמצא אח"כ הרוג נימא שבודאי הוא האיש שהלך בדרך זה ועכ"פ מותר מה"ת דאמרי' היינו שאבד היינו שנמצא וכמ"ש המבי"ט. עוד יש צד היתר מצד סי' הגוף וי"ל דהוי סי' מובהקים וי"ל עוד מצד סי' כלים או ט"ע דכלים ויש לדון על כ"א מהנ"ל אם מועיל ועכ"פ אם כ"א באפי נפשי' ל"מ אבל עכ"פ אי מהני בצירוף כל הסי'. הנה דין הא' במי שנאבד בדרך הזה ונמצא הרוג דאמרי' היינו שאבד היינו שנמצא ועדיף ממשאל"ס ובשו"ת שב"י סי' י"א מביא ראי' מפלוגתת רבי ורשב"ג גבי שדה שנאבד בה קבר. והנה באמת בש"ס פסחים ד"י גבי על ובדק ואשכח קאמר הש"ס פלוגתתא דרבי ורשב"ג והטור פסק בלא ביטל צריך לחזור ולבדוק וקשה לכאורה הא קיי"ל הלכה כרבי מחבירו. ובאמת כ' ץ ו בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"ו דטעם דרבי משום ס"ס וס"ל דאף ברה"י מהני ס"ס וכ' בשו"ת בית אפרים סי' י"א דס"ל כמ"ש המבי"ט בקרית ספר דס"ס ברה"י טמא רק מדרבנן ובדרבנן שוב מהני סברת היינו שאבד היינו שנמצא. ולכאורה קשה דא"כ מאי קאמר הש"ס ע"ז פלוגתא דרבי ורשב"ג הא שם עיקר הטעם משום ס"ס

אך באמת י"ל דלשיטת הרמב"ם בטעם הס"ס משום דס' הראשון מה"ת לקולא א"כ בס' ברה"י דס' הא' אסור מה"ת שוב אף ס"ס ל"מ אבל לשיטת הפוסקים דס' אסור מה"ת א"כ ע"כ דטעם הס"ס משום רוב ומהני ברה"י עכ"פ מה"ת וכדמפורש בש"ס גבי ט' צפרדעים דרוב מהני ברה"י ורק שם הטעם משום קבוע א"כ רק מדרבנן מחמירין ועיין בפנ"י כתובות בקו"א ובפמ"ג בפ"כ לאו"ח ובס' ש"ה א"כ י"ל דסוגיות הש"ס דפסחים אזיל אליבא דמ"ד בעי חתיכה מב' חתיכות ולדידי' אפ"ל בטעם הס"ס כשיטת הר"מ ז"ל א"כ ע"כ דס"ס ברה"י טמא מה"ת וא"כ ע"כ דטעם דרבי משום סברת היינו שאבד הוי כבירור ושוב אף בלא ביטל מהני אבל הטור שפסק ס' ד"ת מה"ת לחומרא א"כ ע"כ דטעם הס"ס משום רוב ומהני ברה"י עכ"פ מה"ת א"כ שוב עיקר טעם דרבי משום ס"ס ורק מדרבנן מהני סברת היינו שאבד ושפיר פסק בלא ביטל בעי לחזור ולבדוק אף דפסק שם כרבי וא"ש הכל. ובאמת עפ"ז י"ל קושית הפנ"י בהא דפריך הש"ס כתובות ד"ט ואמאי ס"ס הוא והקשה דהא ס' תחתיו הוי נגד חה"ג ולשיטת הסוברים דס"ס נגד חזקה אף באם רק ס' א' הוי נגד חזקה ג"כ ל"מ עיין שו"ת נוב"י מהד"ת סי' ו' ובפמ"ג וחוו"ד סי' ק"י א"כ אמאי מהני הכא ס"ס. אך לטעם הר"מ י"ל דלשיטת התוס' ל"צ ס"ס המתהפך א"כ בשלמא באם ב' הס' הם נגד חזקה א"כ בכל ס' שתתחיל לדון יהי' מה"ת לחומרא א"כ א"א לבוא לסד"ר אבל אי ס' א' אינו נגד החזקה א"כ מתחילין לדון בס' הב' ולא נשאר רק סד"ר ובדרבנן שוב הוי לקולא אף נגד ח"א אך באמת לשיטת הפוסקים דאף סד"ר נגד ח"א ל"מ א"כ נסתור ד"ז: משום דס'

אך באמת כ' כמ"פ דאי הטעם שחז"ל לא תיקנו על הס' א"כ אי חזקה ל"ח בירור א"כ י"ל אף נגד ח"א וז"ב. אך נודע פלוגתת ר"י ור"א כתובות די"ג אי לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דר"י מכשיר ור"א פוסל וכ' המפורשים דאי חזקה הוי בירור מהני מא' לשני אבל אי ל"ח בירור ל"מ מא' לב' ולפ"ז א"ש דלדידן דקיי"ל כר"י דמכשיר ע"כ דהוי בירור א"כ אף סד"ר נגד ח"א הוי לחומרא א"כ ל"מ אף בס' א' נגד חזקה אבל ר"א לשיטתו דפוסל בבתה ע"כ דל"ח בירור א"כ סד"ר אף נגד ח"א הוי לקולא ושפיר מהני הואיל דס' אונס הוי שלא כנגד החזקה וז"ב ונכון

נחזור להנ"ל דלפ"ז י"ל לשיטת הטור הכא בהרוג אף לרבי לא סמכינן אסברת היינו שאבד. ועוי"ל באמת להיפוך דטעמא דרשב"ג משום דאפשר לברר וס"ל דסברת היינו שאבד הוי כעין רובא וחזקה להתיר והיכי דאפ"ל צריך לברר וכמ"ש הב"י וראי' מרוב מצויין מש"ה קאמר הש"ס דאף בחמץ לרשב"ג צריך לברר. דגם הכא צ"ל וקיי"ל בש"ע סי' תל"ז כדעת הר"ן דצריך לברר ואף שי"ל דדוקא באם הס' על עיקר הבדיקה אז ל"מ חזקה היכי דאפ"ל אבל בס' על ככר א' שכבר נבדק כהלכתו שפיר מהני וכמ"ש בט"ז סי' ל"ט לענין ס' בגב דדוקא אם הס' על כל הריאה אז ל"מ ח"ה אבל אם הס' על מק"א מהני ח"ה דל"ש יותר שיהי' במקום האוסר ועיי"ש בל"ש ובפר"ת. מ"מ הכא בשעה שעל נסתר הח"ה ושוב בעי בירור שנבדק וכנודע מ"ש הכ"מ דבבדיקת חמץ ל"א סד"ר להקל לפי שעיקרו ניתקן על הס' אבל בביטל דלא הוי רק מדרבנן נהי שי"ל דגם סד"ר צריך לברר ובפרט הכא לדעת הר"מ ז"ל ל"א בזה סד"ר להקל מ"מ בדרבנן מהני סברת היינו שאבד דבדרבנן בוש חזקה א"צ לברר וכמ"ש הנוב"י דבס"ס בדרבנן בודאי ל"צ לברר וה"ה הכא. והב"א כ' בפשיטות דס"ל להטור דסד"ר א"צ לברר ולפענ"ד ז"א רק כמ"ש. ולפ"ז פליגי רבי ורשב"ג אי חזקה צריך לברר ושפיר פסק הטור כרשב"ג כיון דסתמא דש"ס גבי חזקתו בדוק משמע דצ"ל וכמ"ש ברוב מצויין

נשמע דלפ"ז היכי שאאפ"ל אף לרשב"ג מהני סברת היינו שאבד א"כ הכא בהרוג י"ל דאף לרשב"ג סמכינן אסברא זו. אך עדין י"ל דכיון דעכ"פ קיי"ל דהיכי שאפ"ל לא סמכינן אסברת היינו שאבד א"כ ע"כ דלא עדיף מחזקה להתיר א"כ י"ל הכא דהוי נגד חא"א ל"מ והרשב"א ז"ל בעצמו כ' דש"ה דיש להקבר אחר ח"ה. אך י"ל דבאמת הוי ס' ברה"י ול"מ חזקה ומדסמכינן עלה ע"כ דחשיב בירור ושוב יועיל אף בבשר הנמצא. אך באמת נהי דמקיל רבי משום דליכא עכ"פ חזקה לאיסור ואדרבה יש חזקה להתיר וסברת היינו שאבד מסייע והוי כעין ב' חזקות ודעת הש"ש דב' חזקות מהני ברה"י. אבל הכא י"ל דאף לרבי נחמיר דשם ס"ל בחזקה א"צ לברר ובפרט לרשב"ג בודאי יש להחמיר ולהטור הכא יש חא"א ובפרט דיש סתירת חזקת חי ואף דממ"נ איתרע ח"ח של אחד ושוב י"ל דמהני סברת היינו שאבד מ"מ לפמ"ש בב"ש סי' י"ז לשיטת המחמירין בס' ג"י משום דמוקמינן בעלה בח"ח ואף דממ"נ א' מת מ"מ אמרי' דלענין אדם שאנו דנין עליו שייך ח"ח וגם אדם שאין אנו מכירין בזה ליכא סתירת חזקה דכמה מתים איכא בעולם וראייתם מש"ס דנדה בראהו חי מבערב ועיין שו"ת מהרי"ט סי' ל"ז ובשו"ת ניב"י סי' ל"א שכ' דזה חשיב חזקה שלא נתבררה ועפמ"ש בתוס' שבועות דמ"ו ע"ב לענין אחזיקי אינש בגנבי לא מחזיקין. ואף שי"ל עפמ"ש הרמב"ן בהא דאומר לשלוחו צא וקדש דאסור בכל הנשים שבעולם וכ' הרמב"ן דאין לדון מהח"פ של הקרובות שאינן לפנינו אבל בקטנה מוקמינן בח"פ והקשו מהא דחזקת האם מהני לבן. ותירצו דש"ה דכיון דחשע"ש מעיד שנסתר ח"פ של אשה א' ושפיר אמרי' דיותר ניחא לסתור ח"פ של אשה שאינה לפנינו מאשה שהיא לפנינו ודנין עלה אבל בעלמא גם חזקת מי שאינו לפנינו נמי חשיב חזקה ועיין בישי"ע סי' ת"ט. ושוב י"ל בנ"ד הסברא היינו שאבד מעיד דזה הוא רק דנימא דהוי נגד ח"ח שוב י"ל דכיון דע"כ צריכין לסתור ח"ח של א' נהי דח"ח שלפנינו עדיף מ"מ כיון שע"כ נסתור ח"ח של א' שוב מהני סברת היינו שאבד לומר דבעלה של זו מת וא"כ לרבי י"ל דבודאי מועיל א"נ דמקיל אפי' בס' א' וכפשטא דהש"ס דקאמר דגם בחמץ מקיל רבי וי"ל דאף לרשב"ג רק במקום שאפ"ל מחמיר. אך עכ"פ א"א להקל דעכ"פ כיון דלרשב"ג צריך לברר דע"כ דלא עדיף מרו"ח ושוב ל"מ נגד חא"א. ובפרט דהוי נגד רובא דעלמא דיותר י"ל דאחד מרובא דעלמא מת. ובאמת הש"ש