מהר"ש חלק א קלג

אך באמת י"ל עפמ"ש בהג"ה אמ"ב אה"ע סי' י"ט דחזקה דאיתרע היינו שיש חזקה דהשתא כנגדו אף דילפי' מנגע דמועיל מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ול"מ בד"נ דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה דצריכין להצילו בכ"מ דאפשר וא"א למיקטל נפש רק עפ"י בירור וחזקה דאיתרע ל"ח בירור ול"מ בד"נ ומה"ט ל"מ רוב בפק"נ דרוב ג"כ ל"ח רק ס' כמ"ש בשטמ"ק ב"מ ד"ו ול"מ בד"נ וזה כונת הש"ס סנהדרין דס"ט התורה אמרה ושפטו העדה וא"א זיל בתר רובא הכונה כנ"ל דכיון דכתיב ושפטו והצילו צריכין לחוש אף למיעוט היכי שהוא להצלת נפש

ועפ"ז י"ל קושית התוס' ב"ב ד"נ בהא דקאמר הש"ס ס' נפשות להקל ופירש"י משום דכתיב ושפטו העדה והקשה בתוס' דבלא"ה לא קטלינן מס' כמו דלא מפקיעין ממון מס'. ועפ"ז ניחא דהכונה בש"ס דגם חזקה ורובא היכי דל"ח רק ס' ול"מ בד"נ וזה הכונה ס' נפשות להקל היינו דגם חזקה דאיתרע דל"ח רק ס' ל"מ בד"נ וזה הוא רק מדכתיב והצילו נשמע דהא דל"מ רוב בפק"נ וחוששין למיעוט משום דכתיב ושפטו והצילו. א"כ י"ל דרק כשאנו דנין על נפש שכבר יצאה לאויר העולם דאז חייבין מיתה על הריגתו א"כ שפיר גילתה התורה דלהציל נפש מישראל שחייבין מיתה על הריגתו צריכין לחוש אף למיעוט אבל בעובר דא"ח על הריגתו דישראל אינו נהרג על העוברין ואף שכ' בתוס' חולין דל"ג דעכ"פ איסור יש אבל עכ"פ ל"ח בכלל הורג נפש ולא נלמוד מקרא דוהצולו ושפיר מהני בזה רוב ואצ"ל למיעוט להצלת העובר ושפיר פריך הש"ס דכיון דעכ"פ י"ל דחייס גם על חברי' אף דיש לחוש שיהרגנו שלא במתכוין מ"מ זה הוי רק חשש מיעוט ולענין עיבור דליכא מיתה בהריגתו הוי רק כשאר איסורין דל"ח למיעוט ונודע מ"ש המל"מ בהלכות יו"ט דאף שר"מ חייש למיעוט מ"מ באיסור עשה ל"ח וה"ה לדידן בפק"נ דוקא היכי שיש איסור מיתה בהריגתו אז צריכין לחוש למיעוט אבל במקום שיש איסור לחוד שפיר ל"ח למיעוט וא"כ מיושב קושית הכ"מ והיש"ש דחשש דחסא הוי רק מיעוט ובכה"ג ל"ח למיעוט. אך באמת י"ל עפמ"ש ברש"י כתובות ד"ב גבי הא דתיקנו בתולה ניסת ברביעי שמא יתברר הדבר בעדים והקשה בתוס' דא"כ איך מייתי ראי' דפ"פ נאמן הא הכא הטעם שמא יתברר הדבר בעדים ותירץ דבאמת מודה רש"י דעיקר התיקון לא הי' משום שמא יתברר דזה הוי רק חשש מיעוט רק באמת עיקר התקנה הי' משום אשת כהן ופחותה מבת ג"ש רק אי בשאר נשים לא הי' כלל חשש מיעוט דיתברר לא הי' אומרין ל"פ כיון דבשאר נשים אין מועיל בהתקנה. אך כיון דגם בשאר נשים יש עכ"פ חשש מיעוט דיתברר נהי דבשביל חשש מיעוט לא היו מתקנין אבל עכ"פ כיון דכבר תיקנו א"כ גם בשאר נשים מכח החשש מיעוט דיתברר בעדים עכ"פ שייך ל"פ ולא הוציאו מכלל התקנה כיון דעכ"פ שייך החשש. נשמע דגם במידי דהוי חשש מיעוט עכ"פ שייך לומר ל"פ

ולפ"ז א"ש הכל דבאמת פליגי הר"ש הזקן והר"ת דלהר"ש גרושה מניקת מותרת והר"ת חולק וכבר כ' המפורשים דסוגיא דכתובות משמע כדעת הר"ש מדנקט מניקת שמת בעלה וסוגיא דיבמות דנקט סתם מניקת חבירו משמע כדעת הר"ת. אך כ' לשיטת הר"ש הא דנקט מניקת חבירו ממילא מימעט גרושה דגרושה לא מיקרי מניקת חבירו אבל באמת כ' הנוב"י דעכ"פ גם גרושה מיקרי מעוברת חבירו דעכ"פ הוולדות הם של הבעל ואם יפילו ולדות ישלמו דמי ולדות לבעל. וא"כ א"ש הכל דבאמת כבר הוקשו מאו ס"ד דהש"ס לבקש טעם איסור על מעוברת וכי לא ידע דסופה להיות מניקה אך ע"כ דס"ד דהש"ס דאין לגזור משום זה דשמא תפיל או שמא לא תתחיל להניק. א"כ א"ש הכל בס"ד דבאמת אי לא יהי' במעוברת חשש איסור משום דסופה להיות מניקה ורק נרצה לאסור מחשש דחסא לבד שפיר לא נחוש דהוי רק חשש מיעוט ובכה"ג אף בפק"נ הולכין אחה"ר אבל א"נ דעכ"פ באלמנה יש איסור במעוברת משום דסופה להיות מניקה א"כ אף א"נ כדעת הר"ש הזקן דגרושה מניקת מותרת מ"מ גרושה מעוברת תהי' אסורה דכיון דשייך חשש דחסא אף דזה הוי חשש מיעוט מ"מ כיון דאלמנה מעוברת אסורה אף דזה הטעם ל"ש בגרושה מעוברת מ"מ כיון דעכ"פ אף בגרושה מעוברת שייך חשש דחסא שוב לא חילקו בין אלמנה לגרושה דעכ"פ מועיל חשש מיעוט לענין דלא נחלוק בין אלמנה לגרושה כסברת התוס' הנ"ל א"כ באמת בסוגיא דיבמות דנקט סתם מניקת חבירו דמשמע לכאורה כשיטת הר"ת דגרושה מניקת אסורה א"כ שפיר פריך הש"ס אמעוברת ממ"נ אי לא נימא דיש במעוברת איסור משום דסופה להיות מניקה והטעם דיש ס' שמא לא תתחיל להניק א"כ שוב אמאי מעוברת אסורה וא"ל מחשש דחסא דזה הוי רק חשש מיעוט ולא מתקנין איסור בשביל חשש מיעוט ועכצ"ל דבמעוברת יש איסור משום דסופה להיות מניקה א"כ לפי"מ דס"ד דאף גרושה מניקת אסורה א"כ ממילא דבגרושה מעוברת יש טעם פשוט לאסור משום דסופה להיות מניקה ול"צ לבוא לחשש דחסא דהוי חשש רחוק ושפיר גרס אלא אבל הר"מ ז"ל סמך אסוגיא דכתובות דנקט מניקת שמת בעלה ומשמע דגרושה מניקת מותרת וע"כ דאינו בכלל מניקת חבירו וק"ל להר"מ ז"ל דעכ"פ מדנקט המתני' מעוברת חבירו ומשמע דאף גרושה מעוברת אסורה וקשה הא בזה ליכא טעם דסופה להיות מניקה ומש"ה נקט טעם דחסא דמשום זה גם גרושה מעוברת אסורה דנהי דזה הוי חשש מיעוט ול"ג איסור משום זה אבל עכ"פ כיון דכבר גזרו איסור באלמנה משום דסופה להיות מניקה שוב לא הוציאו גרושה מכלל האיסור כיון דעכ"פ גם בגרושה שייך חשש איסור נהי דהוי מיעוט מ"מ מועיל לזה שלא נחלוק בין גרושה לאלמנה וא"ש שיטת הר"מ ז"ל בס"ד

עכ"פ נשמע דשיטת הר"מ הוא כשיטת הר"ש הזקן דגרושה מניקת מותרת עכ"פ בשאינו מכיר את אמו וגרושה מעוברת אסורה ואדרבה מזה דס"ל כשיטת הר"ש מזה מחדש במעוברת טעם לאסור משום דחסא. ונשמע דבאמת א"נ כשיטת הפוסקים דזונה מניקת מותרת משום דלא משתעבדא להניק א"כ י"ל דגם זונה מעוברת מותרת כיון די"ל דלא מיקרי כלל מעוברת חבירו דאין להבועל שום זכות בוולדות א"כ אין לכוללו בכלל מעוברת חבירו ממילא אף דשייך חשש דחסא מ"מ זה הוי רק חשש מיעוט וכיון דאאפ"ל דהוי בכלל מעוברת חבירו שוב בשביל חשש מיעוט א"א לחדש איסור וא"ש הכל בס"ד

נחזור להנ"ל דבגרושה כ"ז שאינו מכירה יש שיטת כמ"פ להקל ועכ"פ בלא התחילה להניק בזה מביא המחבר דעת האוסר רק בשם יש מי שאומר ומשמע דאם כבר התחילה להניק אז מביא רק דעת המתיר בשם יש מי שאומר באמת דעתו לאסור אף בלא התחילה להניק אדרבה דעתו להיתר ומביא רק דעת האוסרין בשם י"א וכן כ' הב"ח להקל בגרושה ולא התחילה להניק וכמש"ל דהוי כעין תרי ל"פ גרושה אטו אלמנה ולא התחילה להניק אטו מניקתו. אך כ"ז רק לפלפולא אבל למעשה ח"ו לסמוך ע"ז אך עכ"פ בשכבר ניסת דעת הט"ז לסמוך בגרושה באינו מכירה ולא התחילה להניק

עתה נדבר מדין זונה אי שוה לגרושה נודע שוש בזה מחלוקת הפוסקים וזה תלוי א"נ דהתירו של הר"ש משום דהתינוק אין לו זכות בהשדים ולא מיקרי שדה יתומים א"כ זה הטעם שייך ג"כ בזונה ובאמת בזונה יש עוד סברא דזונה עדיף דשם עכ"פ חל עלה שיעבוד להניק בחיי בעל י"ל דנהי דאחר הגירושין פקע השיעבוד מ"מ כיון דעכ"פ מניקתו י"ל דלא פקע מינה שם מניקת אבל בזונה דלא התחיל השיעבוד עדיף ויש עוד להסביר דברי הר"ש עפמ"ש הקצה"ח בסי' כ"ה בהא דמוחל ל"ח רק גרמי אף דהיזק נגמר תיכף בדיבורו משום דאין לו רק שיעבוד נכסים ומזיק שיעבודו ל"ח רק גורם והנה נודע מ"ש הראב"ד גיטין דמ"א דהיכי דבדידי' קעביד מעשה רק של חבירו ממילא נפסד