מהר"ש חלק א קלא

הידים א"כ כ"ז לענין מ"י אבל הכא שהחלב בא מגוף השדים וחשיב כצירו ומש"ה חולק הפמ"ג אהא שכ' הפרישה דחלב מתה אינו רק מדרבנן ודחה הפמ"ג דהוי כצירו. א"כ שפיר יש לו קנין בגוף השדים א"כ בשעה שתאמר א"נ אז הוי כקונית השדים א"כ חשיב מחוסר הקנאה מרל"ר וא"כ שפיר אי לא תינשא תניקינו ויהי' להיתום זכות בהשדים א"כ ע"י הנישואין מקלקל שיעבודו של התינוק ונהי דאפשר להפקיע זכותו אף בלי נישואין מ"מ אוקמי אחזקה דודאי תניקינו ויהי' חשיב קנינו שפיר הוי השגת גבול אבל בגרושה אין לו זכות כלל בהשדים א"כ הוי רק כמפרנס בתורת צדקה ול"ח השגת גבול וא"ש דעת הר"ש הזקן דבאמת בגרושה דלא התחיל ענין שיעבוד ל"ש השגת גבול

יצא לפ"ז דאף באלמנה בהכניסה לו ב' שפחות דבכה"ג לא חל עליו מעולם שום חיוב הנקה א"כ אף כשמניקתו מ"מ הוי רק כמפרנס בתורת צדקה ול"ש בזה השגת גבול ובפרט למ"ש הרשב"א שם בהא דפריך ידה מי קא קניא לי' דהכונה דהוי כאומרת א"נ ומוכח דכ"ז של"א יש לו קנין בגוף הידים א"כ מכ"ש הכא באלמנה דחשיב של היתום וא"ש שיטת הר"ש ע"נ. והנה כמ"פ מביאים ראי' לדעת הר"ש מהא דנדחק בש"ס יבמות דמ"ב למצוא טעם על חדשי הבחנה ולמה ל"ק בפשיטות דבעי להמתין ג"ח שמא הוא מעוברת ומעוברת חבירו אסור לישא וע"כ דלטעם זה בגרושה דל"ש איסור מניקת שוב לא היתה צריכה חדשי הבחנה ומש"ה נדחקו בש"ס לבקש טעם אחר. ובאמת כבר העיר בזה הרמב"ן ז"ל. ונשמע לכאורה כהר"ש. ובאמת י"ל דלפמ"ש הר"מ ז"ל בהאומר אי תלד אשתך נקיבה אי הוכר עוברה מהני וכ' הנו"כ דבהוכר עוברה ל"ח כלל דשלב"ל ועיי"ש בלח"מ שכ' דלפ"ז במזכה לעובר אי הוכר עוברה מהני ועיין בחו"מ סי' ר"ט ובקצה"ח ונה"מ שם ובא"מ סי' מ'. והנה כבר כ' דעיקר איסור דמניקת דהוי השגת גבול דהשדים קנוים להיתום. ולפ"ז י"ל לכאורה בהא דמסופק בש"ס בטעמא דמעוברת וכי לא ידע טעמא דמניקת אסורה א"כ מעוברת סופה להיות מניקה רק באמת י"ל דס"ד דהש"ס כשיטת הר"ש דבגרושה ליכא איסור מניקת והטעם כיון דאין לי קנין בהשדים א"כ אף דעכ"פ תהי' מניקתו מ"מ ל"ח הפקעת שיעבדו וא"כ ס"ד דהש"ס דכ"ז כשכבר נולד א"כ י"ל זכות בהשדים אבל כ"ז שלא יצא לאויר העולם אין זכי' לעובר וה"ה דאין לו שום זכות אף בדבר הבא ממילא לשיטת הפוסקים כרבא ב"ב דקמ"ב ועיין ברא"ש יבמות דס"ז א"כ שפיר אין לו שום זכות בהשדים א"כ ל"ח הפקעת שיעבודו ומשני הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא היינו כמ"ש הר"מ דבהוכר עוברה ל"ח דשלב"ל וא"כ תיכף יש להולד זכות בהשדים וחשיב מפקיע קנינו אך כ"ז אחר שכבר הוכר עוברה א"כ יש להעובר זכות בהשדים שפיר אסור להפקיע קנינו אבל כ"ז שלא הוכר עוברה א"כ אף אי נדע שמעוברת היא מ"מ כ"ז שלא הוכר עוברה אין לו להעובר שום זכות א"כ ל"ח הפקעת קנינו וא"ש שיטת הש"ס דמוכרח לבקש טעם אחר על איסור נישואין ג"ח הראשונים ול"ל משום חשש מעוברת ז"א דכ"ז שלא הוכר עוברה ליכא חשש הפקעת קנין וז"ב

עכ"פ לכאורה נשמע כדעת הר"ש דהיכי דליכא זכות להיתום בהשדים ליכא איסור מניקת דא"נ דגם בגרושה יש איסור ע"כ כמ"ש הרא"ש דכיון דעכ"פ סתם אם מרחמת צריכין לראות שלא יתקלקל החלב שהוא חשש סכנה א"כ אף קודם שהוכר עוברה צריכין לחוש לתקנתו ושוב לא הי' בעי לבקש טעם על איסור ג"ח דהי' יכול לומר מחשש מעוברת ויש לכאורה ראי' לשיטת הר"ש. אך באמת אין מזה ראי' די"ל בפשיטות דרק בידענו כבר שיש וולד אז צריכין לחוש לפרנסתו אבל כ"ז שלא נתברר שיש וולד א"צ לחוש לתקנתו. וגם דעוד י"ל דלכאורה צ"ל אמאי נימא דמעוברת אסורה לישא משום דסופה להנקה הא אכתי ליכא היזק להוולד דכ"ז שלא תלד לא תתעבר עוד א"כ יש כאן ס' שמא תפיל ולא תצטרך להנקה וגם שמא לא תתחיל להניק וא"כ לשיטת כמ"פ בלא התחילה להניק ליכא איסור מניקת א"כ אמאי נאסור מעוברת הא יש ס' שמא לא תתחיל להניק. ובאמת י"ל דאף להסוברים דבלא התחילה להניק אסורה הסברא כמ"ש המפורשים בהא דפסק חלבה בעי דוקא בחיי בעלה הטעם כדי שלא יתחיל עלה איסור מניקת חבירו בשעת מיתת הבעל וכיון שכבר חל תו לא פקע. א"כ הכ"נ י"ל דכיון דגם במעוברת אסורה לישא משום תקנת הולד א"כ תיכף בעת מיתת הבעל חל עלה איסור בעודה מעוברת ותו לא פקע אף בלא התחילה להניק אבל א"נ דבמעוברת ליכא איסור משום דל"ח לתקנת הולד כ"ז שלא יצא לאויר העולם א"כ עיקר חלות האיסור בשעה שמתחלת לינק א"כ שפיר הי' מהני בלא התחילה להניק ושוב תיקשי אמאי נאסור מעוברת מטעם דלמניקה קיימא הא יש ס' שמא תפיל או שמא לא תתחיל להניק

אך באמת י"ל דנהי דנימא דבס' איסור מניקת ג"כ לקולא אזלינן מ"מ כיון דעכ"פ ג"ח הראשונים היתה אסורה משום הבחנה א"כ יש ס' אי אחר ג"ח פקע האיסור היינו שיש ס' אי תניקינו מ"מ הוי לי' ס' נגד ח"א דמחזיקין מאיסור הבחנה לאיסור מניקת ואמרי' שמא תניקינו ויהי' איסור הנישואין למפרע ומחזיקין מאיסור דרבנן לאיסור דרבנן דלשיטת הב"ש הבחנה נמי הוא דרבנן וכ"ז אי אמרי' דעכ"פ ג"ח הראשונים אסורה משום הבחנה שפיר אמרי' מחזיקין מאיסור לאיסור אבל אם נבוא לאסור תיכף אחר המיתה שמא היא מעוברת שוב הי' מותר לינשא דהוי ס"ס שמא אינו מעוברת ושמא לא יהי' איסור דלא תתחיל להניק ובכה"ג ל"ש מחזיקין מאיסור לאיסור דאיסור א"א הוי ד"ת ואיסור מניקת הוי רק דרבנן וכבר נודע מ"ש הר"ש בפ"ב דמקוואות דדבר שהי' בח"ט ד"ת ומח"ט ד"ת בודאי יצא אז בדרבנן ל"מ ח"א א"כ שפיר הוצרך בש"ס לומר טעם אחר על ג"ח מטעם הבחנה ושוב יש איסור גם אח"כ ועכ"פ ליכא מזה הוכחה לשיטת הר"ש

ובאמת עפ"ז י"ל שיטת הר"מ ז"ל דנקט במעוברת לאיסור הטעם דחסא והקשו עליו דהא בש"ס דחה טעם זה ומסיק משום דמעוברת למניקה קיימא. אך לפמ"ש הנוב"י דלמ"ד טעם דהבחנה משום להבחין בין זרעו ש ראשון הוא מה"ת ולטעם דרבא הוא רק מדרבנן עיי"ש מ"ש בהא דהר"מ ז"ל לא הביא דריש גלותא היינו לשיטתו דפסק כשמואל וא"כ יליף מניקת מהבחנה דאמרי' בהו לא פלוג ובאמת זה תמוה דהא הר"מ ז"ל בפי"א מגירושין מביא דרשה דשמואל. אך לפמ"ש הנוב"י דלטעמא דשמואל הוא מה"ת א"כ י"ל דכבר הבאתי די"ל דא"נ דמעוברת מותרת לינשא כ"ז שלא ילדה אז אף לאחר הלידה אם לא תתחיל להניק יהי' מותר ושפיר ס"ד דבמעוברת לא יהי' איסור דהא יש ס' שמא תפיל ושמא לא תתחיל להניק רק כ' דכיון דכבר חל עלה איסור בג"ח הראשונים תו מס' לא פקע איסור ומחזיקין מאיסור לאיסור. והנה באמת ידע הש"ס די"ל טעם דחסא דעל חברי' לא חייס כמו על דידי' ושמא יהרגנו שלא במתכוין רק דהש"ס קאי אליבא דרבא דס"ל הבחנה הוא מדרבנן וא"כ שייך הסברא דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ אין מוכרח לדחוק מטעם דחסא משום דסופה להיות מניקה אבל הר"מ ז"ל דפוסק כשמואל א"כ הבחנה הוא ד"ת ושוב ל"ש לומר מחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש הר"ש הנ"ל ושוב אין לאסור משום סופה להיות מניקה דהא יש ס' שמא תפיל או שמא לא תתחיל להניק לכן מוכרח לדחוק דיש במעוברת טעם לאיסור שמא יהרגנו שלא במתכוין וכיון דכבר נאסרה בעודה מעוברת תו לא פקע האיסור אף בלא תתחיל להניק ובאמת הר"מ ז"ל דייק סברתו דק"ל קושית הרמב"ן דנימא איסור דג"ח משום שמא הוא מעוברת וע"כ צ"ל דמשום זה לא הי' אסור מס' דל"ש מחזיקין מאיסור א"א כסברת הר"ש ורק אחר שבג"ח יש איסור הבחנה שהוא מדרבנן ממילא יש איסור אח"כ ג"כ משום מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ הרמב"ם שפסק הבחנה ד"ת א"כ ל"ש מחזיקין מאיסור לאיסור דהא איסור ד"ת