מהר"ש חלק א קל

די"ל דכיון שאשה זו ניטל האם שלה והוי בגדר מיעוט דל"ש בכה"ג י"ל דל"א בזה ל"ת רבנן יעי' במל"מ פ"ד מהל' מלוה ולוה. עכ"פ י"ל דנהי דלא תיקנו במידי דל"ש אבל עכ"פ לא הוציאו מכלל התקנה ומ"ש כת"ה דבכה"ג אין חשש שיבא עלי' לפי שאם יבא עלי' יופסל הגט ויעבור עלי' חדר"ג וכמ"ש הפוסקים דבאם יש לו אשה ל"א דבעל לשם קידושין

הנה באמת ד"ז מפורש בשו"ת סה"ד סי' ר"ט והוא כמ"ש הרדב"ז דבאם בא עלי' בנדתה לא אמרינן הך חזקה דאאעב"ז כנודע מ"ש במשנה למלך פ"י מגירושין ואף להחולקים מ"מ כ' בא"מ סי' ל"ב לענין נתייחד עם גרושתו שניסת ונתארמלה דאינה צריכה גט ולא אמרינן דבעל לשם קידושין כיון דא"נ דלא בטל לשם קידושין א"כ במחזיר גרושתו בעל אינו לוקה א"כ אמאי נימא דבעל לשם קידושין ולא רצה לעבור אאיסור ביאת פנויה נימא להיפך שלא רצה לעבור אאיסור דמחזיר גרושתו ובגליון הא"מ שלי ציינתי משו"ת תה"ד הנ"ל אך כ"ז בעלמא דשייך חדר"ג א"כ אמרינן דחדר"ג חמיר לי' כביאת פנויה דלשיטת כמה פוסקים אינו רק דרבנן אבל הכא י"ל אם יבא עלי' אפ"ה אף שיופסל הגט מ"מ אין בירור שיעבור אחדר"ג דלכמ"פ באשה שא"ר לילד ל"ג ר"ג א"כ י"ל אף דאנו מחמירין דגם במ"מ גזר ר"ג ובעי ק"ר והשלשת הגט אבל מ"מ יש חשש שמא יבא עלי' ויורה לו היתר לעצמו דלא עבר בזה אחדר"ג. אך באמת יפה כ' כת"ה כיון דלכמ"פ בכה"ג שא"ר לילד ל"ג כלל ר"ג ולדעת הב"ש בשיטת הרמ"א ל"צ ק"ר כלל ושוב מותר לדור עמה כמ"ש הב"ש בסי' קי"ז דהיכי דמיתר לדור עם שניהם ל"ש החשש שיאמרו זאת אשתו וזאת זונתו ואף דאנו מחמירין דאף בכה"ג בעי ק"ר כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב בהשמטות דרק מחמת חומרא בעי קדר ויש לצרף ג"כ מ"ש הפר"מ בתירוץ הא' דבאין לו ולד כלל ל"צ השלשת הגט דבמ"מ רבה ל"ג ר"ג וא"כ אף דנחמיר גם בהשלשת גט מ"מ גם אי יתייחד מ"מ לא יהי' הגט פסול בדיעבד ומידי שבדיעבד כשר חשיב ראוי אף לכתחלה כמ"ש בתוס' חולין דמ' ועי' בט"א מ"ש ע"ז מש"ס כריתות ד"ז ובתוס' פסחים ד"ה ובתוס' יומא דס"ד א"כ לענין החומרא דלכתחלה יש לצרף ג"כ הסבכות שכ' כת"ה דבא"ר לילד ל"ש החשש דגיטה קודם לבנה גם כיון דמאוסה בעיניו א"כ נודע מ"ש הר"ן בפ' הכותב דמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה וכמ"פ מצינו דבשעה"ד כדיעבד דמי עכ"ז אין דעתי נוחה בזה יען שהוא הוראה תמי' בעיני העולם ויוכל לצמוח מזה מכשול גדול וגם פרצה בחדר"ג במק"א דבשלמא במרחיקה מביתו ונושא אשה אחרת ע"י היתר ק"ר כבר נודע שמתירין האיסור דחדר"ג לפעמים ע"י ק"ר וליכא בזה חה"ש כמ"ש בשו"ת ד"ה אבל בכה"ג שתשב בביתו והוא ישא אשה אחרת זה דבר שלא נשמע עוד. ויוכל לצמוח מזה מכשולות עד בלי די וגם לאשתו הראשונה לא יוצמח טובה מזה בראותה שצרתה יושבת עם בעלה ויהי' לה בנים ובודאי יראה יותר אהבה להשניה ויקוים בה ח"ו הקרא המפורש בפנינה וחנה ע"כ בעיקר הדין להתיר לו לישא אשה על אשתו ע"י ק"ר והשלשת הגט וכתובה כפי המנהג שהוא בנשתטית אז גם אנכי מסכים ורק באופן שאשתו הראשונה לא תדור עמו. וע"ז שתשאר בביתו ותתייחד עמו בזה אין רצוני להצטרף והש"י יצילני משגיאות: בעה"ח יום ג' תצוה תרס"ב לפ"ק פה ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן מח

בדבר השאלה בבתולה אחת שזינתה ואומרת כי נתעברה מנכרי וקודם שילדה ניסת לאיש והמסדר קידושין לא ידע שהיא מעוברת והבעל טוען שגם הוא א"י שמעוברת היא שהסתירה ההריון ממנו ובאמת נראה שהבעל ידע מזה רק שלא ידע מחומר האיסור ובתוך כך ילדה בת וקודם שילדה תיכף שנודע לב"ד כי היא הרה הפרישו אותם זה מזו ותיכף שנולד הבת נתנה למניקת נכרית ולא התחילה להניק מעתה יש להסתפק אי מותרת לדור עם הבעל. גם יש לחוש אי היא אינה בכלל מופקרת גם הפחידה כי תמיר דתה זה תורף השאלה

הנה מקודם נברר גוף הדין אי בגרושה שייך האיסור דמליקת חבירו ונודע דעת הר"ש הזקן דגרושה מניקת מותרת לישא. ובטעמו כ' התוס' בכתובות משום דלא משתעבדא להניק וא"כ כיון דבלא"ה אף אי לא תינשא לא נוכל לכופה וא"כ אין נ"מ בזה להתינוק והנה בתוס' בשם ר"ת כ' ודחו טעם זה דהא באלמנה נמי יכולה לומר א"כ וממילא תפטור מחיוב הנקה ואפ"ה חזינן דאסורה להינשא והטעם דראו חז"ל דסתם אם מרחמת על בנה ואי לא תינשא בודאי תניקינו א"כ זה הטעם שייך ג"כ בגרושה. והנלענ"ד דהא כ' בתוס' סוטה דכ"ז דעיקר איסור מניקת הוא מדין השגת גבול ומדין מערופי' דהתינוק יש לו זכות בהשדים ובהנישואין גורם לקלקל שיעבודו של התינוק. והנה י"ל עפי"ד הש"ס כתובות דנ"ט דהא דקונם שאני עושה לפיך א"צ להפר ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ופריך והא הוי דשלב"ל דהא אין בידה לגרש א"ע והקשה בתוס' דהא בידה לומר א"נ וא"ע. וכ' בשטמ"ק בשם הרשב"א דאף דמצינו דמידי דבידו ל"ח דשלב"ל דוקא שם בפירות מחוברין דעכ"פ קורא שם תרומה אדבר שהוא שלו נהי דבעודו מחובר ל"מ שם תרומה לזה מהני סברת בידו אבל הכא דלע"ע כ"ז שלא אמרה א"נ הידים הם קנוים לבעל והוי כקורא שם הקדש אדשא"ש ובמידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' מיחשיב כשלו ולע"ע הוי של הבעל נהי דבידה להפקיע קנינו מ"מ לע"ע הוא שלו עיי"ש

א"כ לפ"ז א"ש דבשלמא באלמנה עכ"פ קודם שאמרה א"נ השדים הי' קנוים להבעל ולהבן א"כ רק בשעה שאומרת א"נ אז הוי כקונית השדים לעצמה א"כ שפיר ע"י הנישואין הוי לי' השגת גבול דגורם להפקיע זכותו של היתום שיש לו בהשדים ואף דבידה להפקיע זכות היתום היינו שתקנה השדים לעצמה אבל מ"מ כיון דאם לא תינשא בודאי תניקנו ויהי' השדים קנוים לו וחשיב מפקיע קנינו והוי כמו שאחד הקנה לחבירו דבר בקנין כסף ואחר משתדל לקנותו בודאי דחשיב משיג גבול נהי דביד המוכר לחזור ע"י קבלת מ"ש מ"מ לשיטת הפוסקים דקודם קבלת מ"ש לא נתבטל הקנין חשיב השגת גבול ה"ה הכא לע"ע חשיבי השדים של היתום והוי השגת גבול אבל בגרושה אף אי לא תינשא ותיניקנו מ"מ לא יהי' מיקרי שדים של היתומים דאין לו זכות בהשדים א"כ הוי כמו אם אשה אחרת מניקת את וולד אפ"ה אין אסורה להינשא דל"ח מפקיע שיעבוד דגם דכשמניקת אותו אפ"ה הוי רק כמפרנס לחבירו בתורת צדקה ול"ח הפקעת שיעבודו. ואף למ"ש התוס' דבאמת למ"ד די"ל א"נ יכולה להקדיש ומוכח דאין הידים קנוים להבעל ובאמת כ"מ בש"ס גיטין דע"ז דפריך ידה מי קא קניא לי'. אך עיי"ש בתוס' שהקשו דהא חצירה נמי ל"ק רק לפירי ואפ"ה חשיב חצירו. ובתירוץ הא' כ' דכיון דמ"י מעלמא אתי ל"ח קנין בגוף הידים והוי כהא דאיבעי' בש"ס גיטין דמ"ג עבד לקנס מהו ופי' הרמב"ן והרשב"א ז"ל משום דמ"י מעלמא אתי ל"ד לדקל לפירותיו ועיין שו"ת מהר"מ אלשיך סי' ז' שכ' דמעות לפירות ל"מ ועיין קצה"ח סי' ר"ט ובשטמ"ק כתובות שם בהא דמשני ידים לעושיהם דכיון דעכ"פ בא ע"י טרחתה ול"צ קנין רק לפי שעה כדי שיוכל להקדיש המ"י שפיר מהני אבל באמת אין לו קנין בגוף