מהר"ש חלק א קכח

והנה באמת העיר די"ל דאמרי' להאשה חטא בחרם כדי שיזכה הוא במצות פ"ו דרק ל"ת החמיר א"צ לעבור בשביל קיום מצוה דידי'. והנה בתשובה כ' דבס' ל"ת שפיר נאמר להאשה חטא. ובאמת לפמ"ש המנ"ח מצוה א' לתרץ קושית המפורשים דהיכי ס"ד דהש"ס דנימא ביבום עדל"ת הא עשה דיבום אינו על האשה. וכ' דבאמת איסורי עריות עיקר על האיש רק כל היכי דאיהו מוזהר איהו מוזהר א"כ כיון דלדידי' אמרי' עדל"ת שוב לגבה ליכא איסור כלל אבל ל"ת דלא יהי' קדש נאמר על האשה בעצם א"כ ל"ש לומר עדל"ת ולפ"ז א"ש שיטת הרשב"א דבמודרת הנאה מיבמה הי' הו"א דלא תהי' חולצת דא"ע ליבום אף דבח"ל חולצת שם שייך גם בדיעבד לומר עדל"ת אף דהעשה אינו באשה מ"מ עיקר הל"ת ג"כ אינו באשה רק משום לתא דבעל אבל בנדרה דהאיסור הוא בעצם עלי' א"כ ל"ש עדל"ת דהעשה אינו באשה ומש"ה הוי בכלל א"ע ליבום ומש"ה נדחק הרשב"א לומר הטעם משום דד"א גרם לה לאסור וז"ב בס"ד

עכ"פ א"נ דהחרם הוא על האשה ג"כ א"כ הוי כנדר דהאיסור הוא בעצם על האשה א"כ ל"ש עדל"ת דהעשה אינו באשה. חוץ לזה כ' בחו"י די"ל דהא דאמרי' לאדם חטא כדי שיזכה חבירך הוא מדין ערבות א"כ לפמ"ש ברא"ש ברכות ד"כ דנשים אינם בכלל ערבות א"כ ל"א לאשה חטא כדי שיזכה הבעל ויצא לפ"ז דבח"ע של אשה אין כופין. ואכ"מ. אך בעיקר מ"ש הג' הנ"ל יש להעיר דבאמת בחדר"ג אאפ"ל דהא דמותר במ"מ הוא מדין דחוי' דאף שי"ל דבכה"ג ל"צ שיהי' בעידנא דמחמיר לקל ל"צ שיהי' בעידנא כמ"ש בתוס' פסחים דנ"ט אך כיון שהחרם לטובתה ניתקן אף דעת הר"ן דל"מ ריצוי האשה שיוכל לישא אשה אחרת אבל עכ"פ עיקר לטובתה ניתקן וכיון שיש בזה הפסד להאשה ראשונה ול"ש בזה לומר עדל"ת דלהפסיד זכות חבירו ל"א עדל"ת כמו בגזל וכנודע דממון חבירו אסור אף במקום פק"נ. וע"כ צ"ל בטעם המתירין דר"ג ל"ג כלל במ"מ והוי הותרה ממש דע"ז לא הי' התקנה וכמ"ש הרמב"ן דטומאת כ"ג למ"מ הוי הותרה וכמו קרבנות בשבת א"כ ל"ש לומר דהאשה א"צ לעבור דבאמת שניהם אינם עוברים

נחזור להנ"ל דלדעת הב"ש שרי בשהה י"ש לדעת הרמ"א בין גט בע"כ בין ב' נשים אף בלי ק"ר וכמ"ש הב"ש בסי' קנ"ד ולדעת השב"י בשהה י"ש הואיל דלא פשעה גזר אף במ"מ וא"כ בלי ק"ר א"א להתיר שום חרם כדעת הר"י מינץ וע"י ק"ר עכ"פ יש להתיר ב' נשים ולשיטת המהרמ"פ לפמ"ש השואל בנוב"י י"ל דגט בע"כ תמיד שרי אף בלי ק"ר וב' נשים בעי ק"ר והנוב"י כ' להיפוך דב' נשים קיל א"כ לדעת הנוב"י בעע"ד דפשעה אז מתירין גט בע"כ אף בלי ק"ר אבל בסי' א' מיירי לענין שהה י"ש בזה אין מתירין גט בע"כ ולענין ב' נשים מחמירין כשיטת הר"י מינץ דבגזר אף במ"מ. אך עכ"פ י"ל דל"ג מנשתטית דעכ"פ ע"י ק"ר יש להתיר. וחוץ לזה יפה כ' האחרונים דלפי דעת הרא"ש דבנכפה הואיל שכופין להבעל לגרש שוב ל"ג ר"ג ע"ז ומותר לגרשה בע"כ א"כ הכ"נ בשהה י"ש דכופין להבעל לגרש בודאי דלא עדיף כוחה והוי כמו ס"ס להתיר שמא ל"ג כלל ר"ג במ"מ ושמא כופין להבעל לגרש בשהה י"ש וא"כ לא עדיף כוחה. ואף שהב"ש סי' קי"ז כ' להחמיר דאף בנכפה יש חדר"ג ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת סי' ק"ד מ"מ כ' בשו"ת ד"ח סי' נ"א דבאם הב"ד מתרין בה שתקבל גט ואינה רוצית יוכל לגרשה בע"כ כיון דהוי עע"ד עיי"ש ובזה מפרש דברי הנמ"י שכ' כיון דהיא גרמה לו היינו שבאם תרצה בגירושין אסור לו לישא אחרת כיון דאפלק"ש ורק ע"י שאינה רוצית בגירושין מוכרח לעבור א"כ הוי עע"ד. יצא דיש כמה סברות להתיר א"נ דהרמ"א הכריע דבס' אזלינן לקולא כשיטת הסוברין דר"ג ל"ג במ"מ ול"צ כלל ק"ר ואף א"נ דרק בעע"ד מקילין כדעת השב"י וגם י"ל כדעת המהרמ"פ דב' נשים חמיר אבל עכ"פ ע"י ק"ר מתירין כמו בנשתטית ובפרט א"נ דכופין להבעל לגרש בשהה י"ש א"כ כופין להאשה לקבל גט דאם הב"ד מתרין בה שלא תגרום ביטול מ"ע דפ"ו והיא מסרבת חשיבא עע"ד כמ"ש הד"ח ועכ"פ י"ל דשרי לו לגרש בע"כ אף לשיטת השב"י דס"ל דרק בעע"ד שרי לגרשה בע"כ אבל ע"י התראת ב"ד חשיבא עע"ד ואף לשיטת המהחמ"פ דב' נשים חמיר מ"מ ע"י ק"ר יש להתיר וכ"פ כל הפוסקים

אך באמת יש איזה סברות המפורש בפוסקים דא"א להתיר בשהה י"ש א' דתולין בעון חו"ל גורם א"כ י"ל דהוי רק ס' ביטול מ"ע דשמא אף מאחרת לא יהי' לו בנים בעון חו"ל ואף דרוב יולדין אף בחו"ל מ"מ כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות ול"ח תלוי במעשה כמ"ש בתוס' בכורות ד"כ וא"כ עכצ"ל דהיא מן המיעוט ושוב יש צד לתלות לחומרא שמא עון חו"ל גורם ושוב מס' אזלינן לחומרא ואף למ"ש הד"מ דמקילין בס' חרם זה כ"ז אי יש ס' דדינא שמא באופן זה לא התחיל החרם בזה אזלינן לקולא אבל בס' במציאות והיכי שצד ההיתר ל"ש שוב חוששין לאיסור ג"כ במידי דל"ש וכמפורש בש"ס ביצה ד"ז דבספנא מארעא בבדק אזלינן לחומרא נהי דל"ש שיהי' יולדת בלילה כמ"ש בתוס' שם דמה"ט מקילין אף דהוי דשיל"מ משום דחשיב כרוב להיתר ועיי"ש בר"ן מ"מ בבדק דהא דיצאה והחזירה ל"ש שוב תולין לאיסור אף במידי דל"ש. אך באמת יפה כ' בשו"ת ב"ש סי' ע"ז דאם יש רגל"ד שאינה יולדת מחמת חולי שבה אז שוב ל"א דעון חו"ל גורם וסברתו כיון דיש בה חולאת א"כ א"נ שהחולאת גורם אינו נגד הרוב נשים שיולדין דרוב נשים אין להם חולאת והך דיש לה חולאת יצאה מהרוב וכמ"ש התב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש עיי"ש. אבל א"נ דעון חו"ל גורם לענין זה לא יצאה מהרוב דרוב נשים יולדין בחו"ל ושוב תולין במידי שאינו נגד הרוב ועיי"ש בבי"ש סי' הנ"ל שכ' דנאמנות הרופאים מהני לענין הזה לתלות דהא דאינה יולדת הוא מחמת החולאת דאף דרופאים ל"מ באיסורין מ"מ עכ"פ הכא מהני ומכ"ש הכא דניטל האם שלה דודאי לא תלד עוד א"כ פשיטא דשרי עכ"פ ע"י ק"ר. אך עוד כ' המפורשים טעם די"ל דאין מתירין בי"ש דנהי דכופין לדידי' משום דמבטל מצות פ"ו אבל באם היא אינה רוצה בגירושין א"כ הוא אנוס מלקיים המצוה מחמת חדר"ג ול"ח מבטל המצוה כלל וכעין שכ' בתוס' שבת ד"ד דהיכי דאנוס מלרדות הפת חשיב כאינו עובר באיסור שבת ועי' כ"מ פ"ו מחמץ שכ' לענין מוצא חמץ ביו"ט דאף בלא ביטלו מ"מ א"י לשרוף דהיכי דאנוס מלבער מחמת איסור יו"ט א"ע אעשה דתשביתו ובב"י א"כ סברא זו י"ל גם בכה"ג. אך באמת ז"א דכ"ז ל"ש רק לענין עבירה דבעובר מחמת אונס בודאי ל"צ כפרה אבל במ"ע דאף בנאנס מ"מ ל"ח כמקיים המצוה דאונסא כמאן דעביד ל"א ובאמת כמ"פ כ' דהא דקיי"ל עדל"ת הוא ג"כ מטעם זה דהל"ת ל"ח כעובר כיון דאנוס הוא מחמת העשה אבל להיפך אי יבטל העשה אף דיהי' אונס מחמת הל"ת מ"מ לא יהי' כמאן דעביד א"כ בשלמא בעשה דתשביתו לדעת כמ"פ א"צ לקנות חמץ ולבערו רק במה שאין לו חמץ מקיים המ"ע א"כ אם הוא אנוס מלבער מחמת איסור יו"ט הוי כאין לו חמץ לע"ע אבל הכא שהוא קיום מ"ע בפועל אף אם יבטל מחמת אונס מ"מ לא יהי' חשיב כמקיים המצוה ושפיר י"ל דבמ"מ ל"ג

ועוד יש טעם דמש"ה אין מתירין בשהה י"ש ולא ילדה דיש לחוש לסכנת האשה כשהיא חפצה בו ורק בעע"ד כיון שפשעה ל"ח לתקנתה ובנשתטית כיון שאין לה דעת לע"ע אבל הכא חוששין לסכנתה ובזה ל"מ קיום מצוה דחשש פק"נ אסור אף במ"מ וכמ"ש הפוסקים דבגזל ל"א עדל"ת ומכ"ש דחשש סכנה אסור אף במקום ביטול מצוה דבמקום פק"נ מותר לעבור כל איסורין אף בפועל מכ"ש ביטול מצוה בשוא"ת בודאי דשרי במקום סכנה ועי' רש"י חולין דמ"ז נשמע דאי הי' הדין דבכל איסורין יהרג ואל יעבור ה"ה בביטול מצוה בשוא"ת ג"כ הי' הדין דיהרג ואל יעבור אך דיש לחלק דדוקא מצוה שיש בביטולו כרת אז