מהר"ש חלק א קכז

גם בנ"ד יש צדדים להתיר של"ש שמה ע"כ אם יסכים כת"ה להתיר ויצרף לזה גדול א' גם אנכי אצטרף לזה כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ג' וירא תרס"ה ראדימושלא: והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן מז להרב הגדול חו"ב המפורסים שלשלת היוחסין וכו' כש"ת מוהר"ש עהרנפעלד נ"י אבד"ק מעזיקופסט במדינת הגר יצ"ו

בדבר שאלתו בת"ח א' שנשא אשה זה י"ג שנים ולא ילדה והנה נעשית חולי ר"ל וזה יותר מב' שנים שניטל האם שלה עפ"י פקודת הרופאים וגם אח"כ היתה חולי ועתה רוצה הבעל לגרשה כדי לישא אשה ב"ב ולקיים מ"ע דפ"ו. חוץ לזה טוען שא"י לבוא עלי' כאורח כ"ע ועי"ז בא לידי הרהורי עבירה ולפי אמירת הרופאים אם לא ישא אשה אחרת יפסיד ג"א ויחלישו כח גופו ונפשו ר"ל ע"כ חפץ לגרשה ויען שאין ברצונה לקבל גט רוצה להתיר לו לישא אשה על אשתו ויען שמתנאי ההיתר דק"ר הוא השלשת גט ביד שליח להולכה כד"ת ויען שהאשה היא חולנית ואם יגרשה הבעל מביתו תוכל לבוא לידי סכנה ע"כ שואל אי מותר לו להחזיקה בביתו ולהתייחד עמה אחר שישא אשה אחרת זה תורף שאלתו

והנה לענין חרם ב' נשים יש מחלוקת אי גזר גם ביבמה ובטעם המתירין יש ב' טעמים. א) משום דאשה משמים הקנו לו. בא משום דר"ג לא גזר במקום ביטול מצוה והאוסרין כ' דזה ל"ח ביטול מצוה לפי שאפשר בחליצה ואף שי"ל דא"נ דא"ר ליבום מחמת החרם שוב יהי' חליצה שא"ר ליבום ואף דבח"ל ריבתה התורה דמהני חליצה מ"מ כ' ברשב"א יבמות ד"ב דבמודרת הנאה מיבמה הי' הו"א שלא יועיל חליצה דהוי א"ר ליבום ועיין בשעה"מ פ"ו מיבום. אך שי"ל בזה דבח"ל בדיעבד אם בעלו קני דאמרי' עדל"ת אבל בנדר ל"ש עדל"ת דהוי עשה דפשיעה או דנדר הוי איסור חפצא ול"א בזה עדל"ת כמ"ש הנמ"י פ"ב מנדרים א"כ י"ל דשייך בזה כללא דכל שא"ע ליבום ומש"ה הרשב"א מוכרח לדחוק משום דד"א גרם לה לאסור. עכ"פ לענין חדר"ג דעכ"פ ל"ג מח"ל שוב מועיל חליצה. ובזה א"ש הדין דבנפלה לפניו שומרת יבם אסור לשדך עם אשה ולישא אותה ואין הטעם משום דזיקה ככניסה. ועובר אחדר"ג בהנישואין דהא נודע מ"ש הח"צ דזיקה לא עדיף מארוסה ואדרבה בתוס' כתובות ד"ב כ' דארוסה אגידא בי' טפי מיבמתו אך עיקר הטעם דאח"כ יהי' חליצה שא"ר ליבום ול"ש לומר דעדל"ת דהא הוי עשה דפשיעה במה שנשא אשה וא"ש דעת הרמ"א ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' א'. עכ"פ יש כמ"פ דל"ג במקום יבום דהוי ביטול מצוה ולדידי' ל"ב כלל היתר דק"ר כיון דבזה לא הי' הגזירה כלל

והנה בדין שהה י"ש ולא ילדה דעת הריטב"א דליכא בזה חדר"ג דאדרבה אף להסוברים דר"ג גזר במקום יבום הטעם דאפשר בחליצה ודעת הר"י מינץ להיפוך דאף להמתירין במקום יבום הוא רק משום דאשה הקנו לו משמים אבל בשהה י"ש שפיר גזר אף במקום ביטול מצוה נמצא דיש בזה מחלוקת אי גזר ר"ג בשהה י"ש ולא ילדה ובד"מ סי' א' כ' בשם הרשב"א דל"ג רק בפני הפרוצין המעוללין בנשותיהן ובאותן שמה"ד לגרשה או לישא אחרת ל"ג. א"כ משמע דלא התחיל הגזירה כלל והוי כמו לדין התלמיד או יגרשה או ישא אחרת הראויה לילד אך בסופו הביא דברי הכלבו דאין להתיר החרם רק בק"ר ואם יראו טעם מבורר ובש"ע סי' א' הביא המחבר שיטת כמ"פ דל"ג במקום ביטול מצוה היינו במקום יבום וכ' הרמ"א דה"ה בשהה י"ש ולא ילדה וכונת הרמ"א דהי' הו"א דרק ביבום ל"ג משום דאשה הקנו לו מן שמים ולכן כ' דעיקר הטעם דל"ג במקום מצוה וה"ה בשהה י"ש והביא דיש חולקים דגם במ"מ גזר ואף במקום יבום אף דשם שייכי ב' הטעמים מ"מ גזר וסיים רמ"א דהיכי שהראשונה אינה בת גירושין היינו שנשתטית או שמה"ד לגרשה ואינה רוצית לקבל גט יש להתיר לישא אשה אחרת ומשמע לכאורה כונת הרמ"א דל"צ כלל ק"ר דהא כלל נשתטית עם היכי שמה"ד לגרשה והכונה בעע"ד ובזה מפורש לקמן דל"ג ר"ג ומותר לגרשה בע"כ וה"ה דשרי לישא אשה אחרת ורק בעע"ד דאפשר בגט הברירה בידו או לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת אבל בנשתטית דא"א בגירושין שוב מתירין אשה אחרת כיון דא"א לדור עמה דאף שברמ"א הביא ב' דעות אי גזר במקום מצוה מ"מ הכריע הד"מ דעיקר הטעם משום קטטה ובס' אזלינן לקולא ובפרט חרם דב' נשים אחר אלף ה"ה אינו רק מנהג מש"ה בעע"ד אזלינן לקולא. ונשמע דהרמ"א פסק דר"ג ל"ג במ"מ וסברתו כיון שאינו רק משום קטטה מקינין בס' פלוגתא וכ"ה דעת הב"ש בדעת הרמ"א דמתיר אף בלי ק"ר דהא כלל נשתטית עם היכי שמה"ד לגרשה ובעע"ד כ' ברמ"א סי' קט"ו סעיף ד' דיוכל לגרשה בע"כ אף אחר חדר"ג וכמ"ש הרשב"א דר"ג ל"ג רק בפני הפריצין וס"ל להב"ש דאין חילוק בין גט בע"כ בין ב' נשים דכמו דל"ג לגרש בע"כ ה"ה היכי שא"א בגט בע"כ יוכל לישא אשה אחרת וי"ל עוד אדרבה חרם דב' נשים קיל אחר אלף ה"ה עכ"פ ורק דבאם א"א למיקם בסופקייהו או דכ"ז שנא יגרשה לא יהבי לי' אחריתא שרי לגרשה בע"כ

אך באמת שיטת השב"י דרק בעע"ד דפשעה אז פשיטא דל"ג ר"ג ובאמת אז מתירין בין גט בע"כ בין ב' נשים אבל בשהה י"ש דלא פשעה י"ל דלא מתירין כלל לגרש בע"כ וגם לישא אשה אחרת בעי ק"ר דלעולם י"ל דחרם ב' נשים קיל מצ"א וחמיר מצ"א קיל דק"ר יכולין להתיר כל שרואין טעם מבורר ול"ד בנשתטית רק אי נתחדש סיבה שא"י לדור עמה כמ"ש בב"ח סי' א' ובשו"ת ח"ס אה"ע סי' ג' וחמיר דבלי ק"ר א"א להתיר אף בביטול מצוה. א"כ בעע"ד יש להתיר גט בע"כ אף בלי ק"ר ובאם א"א בגט בע"כ אז לישא ב' נשים בעי ק"ר. ובשהה י"ש א"א להתיר רק ב' נשים ובעי קיר. ולפ"ז הכונה ברמ"א בשהה י"ש דאז לא מתירין גט בע"כ רק ב' נשים ובזה דעת הר"י מינץ דגזר אף במ"מ ורק שק"ר יכולין להתיר ויצא לפ"ז דהרמ"א ס"ל דבעע"ד אז יש להתיר גט בע"כ ובזה אף הר"י מינץ מודה דל"ג במ"מ ורק בשהה י"ש דלא פשעה מש"ה א"א להתיר גט בע"כ ולישא ב' נשים בזה שוב גזר אף במ"מ ובעי ק"ר

עכ"פ נשמע דאף לדעת הר"י מינץ מ"מ ע"י ק"ר יש להתיר אף בשהה י"ש ולדעת המהרמ"פ אמרי' להיפוך דבאמת אין חילוק בין עע"ד לשהה י"ש דלגרש בע"כ ל"צ ק"ר דחרם זה ל"ג במ"מ וחרם דב' נשים חמיר ומש"ה מיישב השואל בנוב"י סי' א' הא דהרמ"א בסי' א' הביא ב' השיטות אי גזר במ"מ ובעע"ד כ' דליכא בזה משום חדר"ג דשם בסי' קט"ו מיירי לענין גט בע"כ זה ל"ג במ"מ ובסי' א' מיירי בא"א לגרשה בע"כ ולענין לישא ב' נשים בזה מביא ב' דעות די"ל דחרם זה חמיר והנוב"י דחה דא"כ אכתי מהיכן דייק הב"ש דמקיל הרמ"א בלי ק"ר שמא באמת אף בעע"ד אסור לישא אשה אחרת בלי ק"ר. ובאמת דעת הנוב"י דלענין שהה י"ש ב' נשים קיל וכן כ' כמ"פ. וראיתי לח"א שכ' בהסברת שיטת המהרמ"פ דס"ל דרק גט בע"כ שרי במ"מ והטעם דבשלמא גט בע"כ אין עובר רק המגרש ושפיר מותר לו לעבור משום קיום מצוה אבל ב' נשים דאף האשה עוברת א"כ היא א"צ לעבור בשביל מצוה דידי' וכמ"ש בתוס' גיטין דמ"א דבדידה ליכא עשה.