מהר"ש חלק א קכה

שניכר להם חת"י העידו כי הרב חתם בפניהם ושראו הג"פ אצל הרב. זה תורף שאלתו

הנה בראשונה על המעשה ב"ד לבד יפה חשש כת"ה א' לפי שלא הי' חתום רק דין א' וגם לא הי' ניכר חת"י ובפרט כי הי' ריעותא זה שבהמעשה ב"ד נכתב איטא ויש לחוש שגם בהגט נכתב כן ונהי שי"ל דלא הוי שינוי גמור מ"מ עכ"פ פסול דרבנן יש בזה. והנה זה פשיטא דמצד שאין חתום רק דיין א' אף א"נ דע"א נאמן בכה"ג מ"מ אם יש חשש זיוף ל"מ לשי' הפוסקים דגם בעד מיתה ל"מ כתב שאינו מקוים כנודע פלוגתת הפוסקים הובא בח"מ סי' י"ז עם אבי הש"ך ז"ל והסברא דרק לענין ע"א דבאמת מצד עד"ל הוי בירור שאינו משקר ונהי שגזה"כ דבעי עדים דילפי' דדמ"מ בזה יוכלו להקל משום עגונה אבל היכי שיש חשש דבאמת לא מת בכה"ג אדרבה החמירו כמו במשאל"ס וכמפורש בש"ס בכורות דמ"ח דמה"ת מהני פ"פ בלי פדחת וחוטם. א"כ ה"נ היכי דיש חשש זיוף ל"מ ואף לשי' הסוברים דגם בכה"ג הקילו משום עגונה וכמפורש בתוס' גיטין ד"ב אך כ"ז באם יש ב' עדים דעכ"פ היה עדותן בירור גמור אז שפיר משום עגונה ל"ח לזיוף אבל בע"א ל"מ א"נ דרק מדרבנן נאמן א"כ שפיר היכי דיש חשש זיוף ל"ש להקל משום עגונה דעיקר הטעם דאמרי' אוקמי אד"ת והכא אדרבה מה"ת ל"מ כלל עדותו ומדרבנן שוב חוששין לזיוף וכמפורש ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דקידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן ל"צ גט וע' שו"ת רע"א סי' צ"ד ועי' בשו"ת נוב"י קמא סי' ל"ג שכ' דאף אי ע"א ל"מ רק מדרבנן מ"מ עכ"פ חשש זיוף הוא מדרבנן ולענין עגונה הקילו וראייתו מש"ס גיטין ד"ג דמשני קיום שטרות דרבנן והא לשי' הר"מ כל עדות שבשטר הוא רק מדרבנן וע"כ דעכ"פ אחר שהכשירו מפי כתבם שוב חשש זיוף הוא רק מדרבנן וכבר קדמו בזה המהרי"ק ועי' בקצה"ח סי' מ"ו. אך באמת י"ל דשם הפסול מפי כתבם אינו מחמת חשש משקר אבל הכא באמת מה"ת ע"א ל"מ משום חשש משקר וחשש הב' הוא ג"כ שמא אין הדבר אמת ונהי דבחשש הא' הכשירו חז"ל מ"מ אחר שיש חשש מזויף החשש גדול מאד והוי כעין תרי מיעוטי דכ' הר"ן בפ' א"ט דחשיב כפלגא

וי"ל עוד דאף אי ע"א נאמן מה"ת מ"מ ל"מ לפי"מ דמוכח משי' הר"מ כפי הבנת התשב"ץ דאף דס"ל דנאמן מה"ת מ"מ אי לאו קולת עגונה הי' חז"ל מחמירין א"כ י"ל דהיכי דיש חשש זיוף דג"כ צריכין לבוא לקולת עגונה א"כ י"ל דבכה"ג שיש ב' חששות ל"מ קולת עגונה וכדמצינו בט"ז יו"ד סי' צ"א דתרי קילי בהפ"מ ל"א ועי' בש"ך יו"ד סי' ע' וסי' נ"ה ועי' תוס' נדה ד"מ ובלח"מ פ"ד מיבום דבתרי פסולי לכתחלה אף בדיעבד אסור ועי' ברע"ב פ"ג מעירובין לענין ב' שבותין ובאעו"ז. ואף א"נ דע"א נאמן לגמרי אף בלי קולת עגונה מ"מ אי הטעם משום מדע"ל א"כ היכי דיש עכ"פ חשש זיוף א"כ תו ל"ח בכלל עד"ל דיוכל העד להתנצל שאין זה חת"י ושוב י"ל דאף מה"ת א"נ עכ"פ אחר שחשו חז"ל לזיוף וכמ"ש, הפמ"א והבר"א לענין ע"א במשאל"ס דאף אם ניסת תצא עכ"פ מכל הנ"ל פשיטא דאף אם היה הכא ג"כ ע"א נאמן מ"מ אם חת"י ע"א אינו מקוים בודאי ל"מ אף לשי' הרמ"א דקיום ב"ד מהני בלי קיום ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ר"י שהביא דברי הרשב"ץ דמהני כמו בעד מיתה במצאו כתוב בשטר דמהני ושם בע"א וחת"י אינו מקוים ל"מ מכ"ש הכא דל"מ ובפרט דהכא ע"א לא מהימן דהוי נגד ח"ש ודש"ב דאדרבה בהא דפריך בש"ס גיטין ד"ב גבי בפ"נ והא הוי דש"ב הקשה אחי הגדול בתורה כו' מוה' זאב נ"י וכבר קדמו בזה הרי"ם דלע"ע אינו דש"ב דהא קודם הנתינה עדין לא נתגרשה ודמי לדברי הרי"ף ביבמות דל"ט לענין הכרת אחי המת דלשי' כמ"פ אף כשמעיד בשעת חליצה נאמן ועי' שו"ת בי"ש אה"ע סי' קנ"ב ובשו"ת בי"צ סי' י"ב ורוב דבריו מפורש בבי"ש שם א"כ ליתקני שיגיד בפ"נ קודם נתינה ואז ל"ח דש"ב. אך כ' בח"י דהנה בתוס' הוקשו למ"ד ע"א נאמן אף נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה ותי' דס"ד דחשיב דש"ב

והנה ממ"נ לענין הטבילה פשיטא דנאמנת דמידי שבידו עכשיו מהני אף בדש"ב ורק עיקר הנאמנות לענין שפסקה מלראות וזה עדיין ל"ח סתירת דש"ב דאסורה עד אחר הטבילה ונשמע דגם בכה"ג חשיב דש"ב כיון דעכ"פ אמירתה הוא בעת שיורדת לטבול ודמי למ"ש הריב"ש דבשעת מעשה קרוב א"נ. אך כ"ז למ"ד ע"א נאמן אף נגד ח"א וקשה למ"ל וספרה ועכצ"ל כתי' התוס' ונשמע דהיכי דתיכף הוי סתירת דש"ב א"נ אבל א"נ דבמקום ח"א א"נ א"כ צריך וספרה לגופה א"כ שוב י"ל דהיכי דעדין ליכא סתירת ש"ב מהימן ולפ"ז פריך הש"ס ממ"נ א' מכח ח"א וא"נ דנגד חזקה מהימן א"כ קשה למ"ל וספרה ועכצ"ל כתי' התוס' ונשמע דגם בכה"ג אינו נאמן בדש"ב ושוב קשה מדבר שבמנין וא"ש

עכ"פ בנ"ד שמעיד הרב שהוא כבר אחר הגירושין ואז לכ"ע חשיב נגד ח"א ודש"ב ובודאי ל"מ ועיי"ש בבי"ש שכ' דאחר החליצה בודאי ע"א א"נ ורק א"נ דהפי' ברי"ף משום דהוי מדע"ל א"כ י"ל דגם אחר מעשה יהי' נאמן. עכ"פ לשי' רוב הפוסקים ע"א א"נ ובפרט בנ"ד שיש ריעותא מחמת שה"ש נהי דאם הי' עדות מספיק על הגירושין בודאי היינו תולין השינוי בטעות כמ"ש בשו"ת הר"ן סי' ל"ג דהיכי שיש עדות מספיק להיתר עגונה רק שיש שינוי באיזה דבר אם יכולין לתרץ השינוי מתרצין בכ"מ דאפשר וחילו מש"ס ב"ב דקנ"ו דאמר"י סי' עשוין להשתנות ועי' בא"מ בסופו בתשו' הג' בעל ספ"י ועי' שו"ת ח"ס אה"ע סי' ע' וסי' ע"א ועי' בלח"מ שפלפל לענין אי סגי שם אביו ושמו וכ' דבאמת י"ל דל"צ שם עירו רק היכי דנשתנה צורתו נהי שי"ל דתולין בנשיכת נחש מ"מ כ"ז הוא רק אם יש שם עירו ג"כ אז הוי כבירור ושוב תולין השינוי בכ"מ דאפשר אבל אם יש רק שמו ושם אביו נהי די"ל דמועיל מ"מ אם יש קצת ריעותא תולין להחמיר נמצא בנ"ד בודאי קודם שנתברר הדבר לא הי' אפשר להכשיר. אך נדבר ממה שלפנינו לע"ע נפל החשש מחמת זיוף חוץ לזה כ' בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דאם כותבין לא' ע"י הבי"ד ובא תשובה ע"י הבי"ד זה הוי כמקוים גם הא אנשי קהלתכם מקיימים חת"י הרב וגם חשש הב' ליכא דהא הרב נאמן לתרץ דבריו ולגלות דבגט השם נכתב כהוגן ובפרט דעכ"פ ל"ח שינוי גמור ונהי די"ל ללעז עכ"פ ליכא בזה רק חשש דרבנן ובאיסור דרבנן ע"א נאמן אף נגד ח"א כנודע מדברי הנוב"י שחולק על הב"ש בנידון נאמנות ע"א אי מתה אשתו להתיר חדר"ג ודעתו דנגד ד"ק ע"א נאמן אף נגד ח"א ועי' שו"ת ח"ס אה"ע סי' ב' ובפרט דיוכל לתרץ דבריו שלא הי' טעות בגט וחזקה ע"ח שעשה כהוגן אך עיקר החשש דעכ"פ ליכא רק ע"א על הגירושין היינו הרב לחוד ואף אי הי' מעיד בע"פ שנתגרשה לא הי' נאמן א"כ לא עדיף עדות בכתב מעדות בע"פ

ומ"ש כת"ה שמא אתרמי שמא כשמא לענד"נ דבזה לית חשש א' כיון שהשיב לרו"מ נראה שידע שהמגרש וז' הם מקהלתכם והוי כהא דמפורש בש"ע באומר כשתלך למקום פלוני תאמרו שזה מת הוי כהוזכר שם עירו. ב' כיון דעכ"פ נראה שידוע שהאיש מקהלתכם הי' דר בק' הנ"ל א"כ אמרי' כנכ"ה ול"ח שמא גם אחר בשם זה נזדמן למקום הנ"ל ודמי לעובדא דהרא"ש בהא דמכליף בן מלל שנהרג סמוך לפאס דמיקל הרא"ש כיון שידענו דהלך ע"ד לילך לפאס ל"ח שמא אחר נמי בא לשם ואף החולקים שם לפי שלא ידענו אם בא לפאס וגם הנהרג נמצא רק סמוך לפאס אבל אם ידענו שאיש הזה הי' באותו מקום ממש ל"ח שמא גם אחר בא לשם ועי' שו"ת פר"מ סי' כ"ז א"כ ה"נ חשש זה אינו. אך העיקר דליכא רק ע"א וקיי"ל דבדש"ב ע"א א"נ ומפורש במהרש"א כתובות דכ"ג דאף באומר ע"א נתקדשה בפני ובפני עוד ע"א אפ"ה אם ניסת עיקר