מהר"ש חלק א קכד

שאלה וטבלה ושימשה ועי"ז נכשל באיסור ואשתו מכחשת כי חמותה ל"א לה כלום רק שלבשה יום ג' לספירתה חלוק שלבשה מימי נדתה וכבר הי' עלי' כתם בבירור ובשעה שהלכה לטבול מצאה עלי' ב' כתמים ויכולה לתלות שגם כתם השני הי' על חלוקה מקודם וע"ז סמכה לטבול ועכ"ז סיפרה לבעלה קודם התשמיש ואמר לה שיכולה לתלות בזה והבעל מכחישה כי לא סיפרה לו כלום. גם יש עדים שהראתה לחמותה זה תורף שאלתו

ונסתפק כת"ה אי שרי לגרשה בע"כ משום די"ל דחשיבה בכלל עע"ד. הנה בעיקר הדבר אי היתה יכולה לטבול ולסמוך שהי' מימי נדתה והביא ממ"ש בשו"ת בית אפרים דאף דבג' ימים הראשונים אין תולין מ"מ אם מצאה הכתם אחר יום ג' אף שהלכה בהחלוק קודם יום ג' מ"מ תולין והסברא דעכ"פ כבר הוחזק מעיינה סתום אף שנולד ריעותא על תחילת החזקה מ"מ מצינו שדבר שהוחזק בהיתר חשיב חזקה וכמ"ש בט"ז יו"ד סי' י"ח ועיי"ש בתב"ש שהאריך והביא ראי' מש"ס דכתובות דכ"ה גדולה חזקה ועיין בט"ז חו"מ סי' ע"ה לענין ס' פרע לו מטבע מזויפת ועי' בש"ך סי' רל"ב ועי' שו"ת פמ"א סי' ק"ע ובשו"ת חיים שאל סי' י"ד וסי' ט"ו שהשואל רצה להחמיר בזה הואיל שהבגד הי' עלי' אף קודם יום ד' והמחבר כ' להקל. וחוץ לזה לפמ"ש הש"ך בסי' ק"צ דלשיטת הרמ"א דבמכה שבגופה תולין אף בג' ימים הראשונים ה"ה אם יכולה לתלות בנדת עצמה תולין אף בתוך ג' ואף שהמלמ"ל בהלכות א"ב חולק ע"ז ובפרט שכ' בש"ך בסי' קצ"ו דאף במכה שבגופה אין תולין בתוך ג'. מ"מ עיין בסד"ט סי' ק"צ שהביא בשם הח"צ דאם החלוק הי' ודאי מלוכלך מימי נדתה שוב תולין שכל הכתמים הי' מימי נדתה. וכעין זה מצינו ביו"ד סי' ל"ו דאם לקח עכו"ם הראיה וידעינן שעשה קצת נקבים שוב תולין שכל הנקבים נעשו ע"י העכו"ם. יצא דיש כמה סברות להקל א' דהעיקר כשיטת החיים שאל והב"א דאם לא מצאה הכתם רק אחר ג' תולין. ובפרט די"ל כמ"ש הש"ך בסי' ק"צ דנדת עצמה חשיב כמכה שבגופה ותולין אף בתוך ג'. ובפרט שבודאי הי' החלוק מלוכלך מימי נדתה שוב מקיל הסד"ט. ובפרט דעיקר הא דאין תולין תוך ג' הוי רק חומרא א"כ ודאי שיש לסמוך אכל הנ"ל

אך עיקר הס' לפי שפשעה במה שלא עשתה ש"ח א"כ י"ל דחשיבה בכלל עע"ד ומותר לגרשה בע"כ כמפורש ברמ"א סי' קט"ו וא"צ כלל ק"ר דשיטת רוב הפוסקים הוא כשיטת השב"י דהיכי שפשעה גט בע"כ עדיף וא"צ ק"ר. ועיין שו"ת ח"ס סי' ג'. אך באמת יש בזה לדון דשיטת כמ"פ דבעע"ד בלי התראה אסור לגרשה בע"כ ואף שכ' בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' כ"ו דרק לענין כתובה צריכה התראה אבל לגרשה בע"כ א"צ התראה וכן כ' בשו"ת רעק"א סי' קי"ד. אך עיין בשו"ת ח"ס חו"מ בהשטטות סי' ר"ג שכ' דאף לגרשה בע"כ צריך התראה וא"כ הוי ס' לענין חדר"ג ונהי דס' חרם לקולא מ"מ הכא י"ל דעכ"פ הוי נגד ח"א דעכ"פ קודם שעברה הי' רובץ עלי' החדר"ג והס' שמא פקע האיסור אח"כ כשעברה י"ל דהוי ס' נגד ח"א ואף בדרבנן לחומרא ובפרט די"ל דחרם דהוי ד"ק חמיר. אך באמת י"ל דעכ"פ הוי ס"ס שמא כשיטת רש"י דבעע"ד אף ענין כתובה א"צ התראה ושמא כשיטת הפוסקים דלגרשה בע"כ א"צ התראה וס"ס באיסור דרבנן מהני אף נגד ח"א כנודע ולשיטת הנוב"י חדר"ג הוי רק ד"ק וס' לקולא. אך באמת כבר כ' דמעיקר הדין אין כאן חשש דשפיר היתה יכולה לטבול ולסמוך ואף שפשעה במה שלא עשתה ש"ח עכ"פ י"ל דל"ח בכלל עע"ד שסמכה אדעתה שבודאי הוא מימי נדתה ונהי שקצת פשיעה יש בזה מ"מ מצינו בש"ס שבועות די"ז דבשימשה סמוך לוסתה חייב אכניסה וכ' התוס' דחשיב שב מידיעתו שסבר יוכלני לבעול ואף דפירש באבר חי מ"מ ע"ז יצרו תוקפו ונשמע דאף שעבר אאיסור ששימש סמוך לוסתה ולדעת הנוב"י יש בזה חשש איסור ד"ת מ"מ לענין קרבן חשיב שב מידיעתו ה"ה הכא נהי שקצת פשעה מ"מ לא נחשדת לעבור אאיסור ודאי. ויפה הביא כת"ה מדברי החוו"ד שכ' דחשודה על כתמים אינה חשודה להכשיל באיסור ד"ת. ומ"ש כת"ה דכל חומרא דר"ז הוא רק דרבנן וניחוש שתקיל בחומרא דר"ז

הנה באמת נודע מ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ת יו"ד סי' ב' דחשוד על בדיקת הראיה אינו חשוד לשחיטה דחשוד אדרבנן אינו חשוד על ד"ת והקשה בשו"ת בית אפרים סי' ד' דהא בשחיטה ג"כ יש עניני דרבנן היינו שהה במיעוט בתרא. אך כיון שזהיר בעיקר השחיטה שהוא ד"ת שוב זהיר בכל עניני שחיטה. ה"ה הכא כיון דעכ"פ צריכה הפסק טהרה מה"ת דאף נדה צריכה הפסק טהרה וכמפורש ביו"ד סי' קצ"י ה"ה הכא שזהירה בכל החומרות שיש בזה ועיין בתוס' ברכות ד"כ שכ' דאף לענין אבילות יש חילוק דביום כיון דלענין אכילת קדשים יש איסור ד"ת שוב אף איסור אבילות דרבנן גזרו כיון דחמיר אף באיסטניס אבל אנינות לילה דכל עיקרו דרבנן קיל ולא גזרו באיסטניס עיי"ש. ומ"ש כת"ה שהאשה נאמנת במיגו. לכאורה י"ל דכיון שהבעל מכחישה א"כ י"ל בזה שאחד"א. ונודע מ"ש המפורשים דלענין שאחד"א ל"ש מגו דמיגו לא עדיף מעדים ושאחד"א מהני אף נגד עדים. ועיין במהרש"א כתובות ד"י ועיין חוו"ד סי' קפ"ה. אך באמת עתה שיש חדר"ג ל"ש לומר בזה שאחד"א וכמ"ש כמ"פ דבזה"ז א"נ אדם לומר שראה שזינתה אשתו א"כ ל"ש לומר בזה שאחד"א ושוב שייך היתר מטעם מיגו. ובפרט שאמרה שהי' בידיעת בעלה ע"כ זה פשוט דאין מקום להתיר החדר"ג. ומ"ש הג' מבערזאן נ"י ראי' מש"ס דנזיר. הנה לדעתי דבריו צ"ע דהא מפורש בש"ס נדרים ד"כ דבדרבנן א"צ לנהוג בו איסור כימים שנהגו בו היתר א"כ כיון שהוא סבר שאין בזה לשון נזירות ונהי שהי' לו להחמיר מס' מ"מ לא גרע מנדר ודאי דרבנן וא"צ לנהוג בו ימי איסור אבל הכא עכ"פ האשה אינה בגדר נשים הכשירות ושוב י"ל דל"ג הר"ג בכה"ג וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א בסי' קט"ו דהר"ג ל"ג כלל רק בפני הכשירין. אבל עכ"פ לדינא בודאי דאסור לו לגרשה בע"כ וכמ"ש הג' מבערזאן נ"י ש בס"ד

בעה"ח ה' דברים תרס"ד לפ"ק פה"ק ראדימושלא. ש והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן מו לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב המפורסם ירו"ש כו' כש"ת מוה' יצחק צבי אמסעל נ"י ריש אבד"ק סטראפקוב במדינת הגר: בדבר שאלתו באשה א' שזה כמה שנים שניסת לאיש ובעלה בגד בה ונסע לאמעריקא וכמה שנים לא נודע מקומו איה ולסוף נודע מקומו שהוא דר עם ערלית ר"ל והאשה נסעה שמה ואחר בקשה רבה נתגרשה מבעלה ושבה לביתה בחזקת מגורשת וזה ג"ש אשר הוא בביתה בחזקת מגורשת וכעת רצונה להינשא וכשראה כת"ה המעשה ב"ד ראה כי יש כמה ריעותות א' שלא נחתם רק דיין א' וגם אינו מקוים וחוץ לזה נכתב שם האשה בהמעשה ב"ד איטא ושמה יוטא וכ' כת"ה להרב דשם אשר הוא חתום על המעשה ב"ד גם לאיזה אנשים מקהלתו הדרים שמה שהם יקיימו חת"י הב"ד והשיב לו הרב שבגט נכתב יוטא רק בהמעשה ב"ד נכתב באלף בטעות גם כ' אמתלא ע"מ שלא חתמו כל הב"ד על הכתב שניתן לה וסיים שהאשה יוטא נתגרשה כד"ת מו"י ושא"א לחתום העדים והב"ד כי ברבות הימים נשכח ממנו מי הי' אצל הגט ואנשי קהלתו