מהר"ש חלק א קכג

פעולתו החפץ נהי שיוכל ליתן לו מעות מ"מ יהי' מיקרי תשלומי החפץ וכדקיי"ל במעמ"ל דבליתא בעינא מהני חזרת דמים מ"מ מיקרי תשלומי החפץ ה"ה הכא אם נותן לו החפץ שפיר חשיב שנוטל שכר פעולתו והוי יד נכרי באמצע. ומיושב בזה הערת כת"ה על הלב"ש מדברי הרמ"א הנ"ל

ולפ"ז א"ש דהלב"ש קאי בהקנה לעכו"ם דרך קנין שפיר ל"מ קנין חצר אבל הכא דהעכו"ם זוכה בתורת שכר פעולה ושפיר נקנה בדיבור לבד. ובפרט בקאי בחצירו ל"מ נתינת מעות אף לשיטת הרא"ש וא"ש. יצא לנו דאם מבטיח להנכרי חלק בהפרה או בהוולדות בעד שכר טרחתו שפיר נקנה אף בדיבור לבד. ואף שהעובר הוי דשלב"ל מ"מ שכר פעולה מהני אף בדשלב"ל ונקנה להנכרי עכ"פ בשעה שב"ל ושוב כיון דבשעת לידה הוי של נכרי שוב ל"ח צאנך ברור וכמ"ש בט"ז יו"ד סי' ס"א. ובפרט לפמ"ש ברשב"א גיטין ד"ל דהיכי דבשעה שיבא לעולם תיכף יהי' ברשות קונה שפיר מהני אף בדשלב"ל א"כ הכא דנתנו לו בחצירו א"כ נהי דלשיטת כמ"פ נכרי אין לו קנין ע"י חצר מ"מ כיון שא"צ ליקח מרשות המוכר שוב מהני קנין אף בדשלב"ל ושוב בשכר פעולה נקנה בדיבור לבד. נמצא שהחצר מועיל כ"כ לסלק הריעותא דדשלב"ל. ובפרט במקנה לו גוף הפרה דבודאי מהני. ובפרט שלדעת הרמב"ם מהני קידושין בהוכר עוברה ועיין בקצה"ח ונה"מ סי' ר"ט שכ' דמכירת עובר מהני בודאי א"כ הכא שפיר מהני הקנין. ובפרט דבאמת י"ל דקנה ג"כ ע"י חצר דלדעת הקצה"ח סי' קצ"ח מהני קנין חצר אף בעכו"ם. ועיי"ש שכ' דהיכי שהשליח אינו ב"ב מהני גם אם המשלח אינו ב"ב. וגם י"ל דחצר דממילא נעשה שליח הוי כפועל שכ' המח"א בהלכות שלוחין סי' י"א דמהני אף ע"י עכו"ם ועיין בשעה"מ פ"א מתרומות ולשיטת הנוב"י או"ח סי' ס"ג עכ"פ בעומד בצדו מהני מדין יד אף בנכרי ולשיטת הש"ך בסי' רמ"ג חצר המשתמרת אף באינו עומד בצדו מהני מדין יד ועיין נמ"י פ"א דב"מ א"כ הכא נקנה להנכרי בתורת חצר. ואף שיש לפקפק הכא שמקודם נתנו לרשות נכרי בתורת פקדון א"כ הא כ' הרשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קני להמפקיד ושוב א"י העכו"ם לקנותו בתורת חצר דהוי חצירו של ישראל. אך באמת ז"א א' כמ"ש הב"ט בהא דשיטת הגאונים דחמצו של ישראל המופקד ברשות נכרי ובאחריות העכו"ם א"ע הישראל אב"י. והוקשו המפורשים דאם ההיתר לפי דלא מיקרי בבתיכם א"כ אף אי הנכרי אינו מקבל אחריות סגי. וכ' הב"ט דבאמת דעת הרא"ש דכיון שהשאילו לשמירת ממונו ביתו קרינא בי' והטעם משום שמשמר החפץ לצורך המפקיד אבל אם הנפקד קע"א א"כ משמר החפץ לצורך הנפקד כדי שלא יתחייב באחריותו ושוב שפיר א"ע משום דלא מיקרי בבתיכם עיי"ש

א"כ הכ"נ גם מתחילה נהי שהי' בתורת פקדון מ"מ הי' הנאה להנכרי מזה הפקדון שהי' נוטל שכר טרחתו והי' באחריותו ושוב שפיר החצר משתמר לצורך הנפקד ושוב מיקרי חצירו של הנכרי. וחוץ לזה הא בשו"ת מהרי"ט סי' ס"ה חולק אהרשב"ם דלא נקנה להמפקיד עי"ז מה שנתן לו רשות להכניס שם החפץ ואף שנודע שהקצה"ח בסי' קפ"ט משיג אהמהרי"ט ועיין בריט"א פ"ב דבכורות ובנה"מ סי' קצ"ב. מ"מ במ"ש המהרי"ט שם דאפ"ה יכול לקנות ע"י החצר דאמרי' חצירו וקנייתו באין כאחד ושפיר אח"ז שרוצה להקנות גוף הפרה להנכרי א"כ שפיר נקנה להנכרי ע"י החצר וז"ב

ובפרט די"ל דבכאן י"ל דבשכר פעולה א"צ שום קנין. ויפה הביא רו"מ משו"ת ח"ס דבאם כולו מונח בחצירו ולא מחסרא כסף אז הוי קנין המועיל מצד הסברא ושפיר מהני אף בעכו"ם ועיין ברש"י בכורות די"ג ובריט"א שם ועיין שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' כ"ה. ועוד העיר כת"ה דהוי רק ס' בכור דשמא כבר ילדה וכוונתו דא"כ הוי ס"ס לפעור מבכורה שמא כבר ילדה ושמא נקנה להעכו"ם בקנין חצר וכשיטת הפוסקים דחצר מועיל בעכו"ם. ובאמת כמ"ש הריטב"א דגם ס"ס ל"מ ליפטור מבכורה דכיון שהנכרי א"י להוציא מרשות הישראל מס' ושוב כיון דנשאר ברשות הישראל שוב חייב בבכורה דאיסורא בתר ממון גריר אך שם י"ל דבס"ס עכ"פ מועיל תפיסה וי"ל דחשיב כיד עכו"ם באמצע אבל הכא לענין קנין העכו"ם ליכא רק ס' א' ול"מ תפיסת העכו"ם וכיון דנשאר ברשות הישראל אף אי קמי שמיא גליא דחצר נקנה להעכו"ם מ"מ כיון דל"מ תפיסת הנכרי משום דקיי"ל ת"כ מוצואין מידו ושוב ל"ח כיד עכו"ם באמצע. ע"כ מכל הנ"ל נ"ל דיש להתיר הטלת מום ע"י עכו"ם וכמ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה דנהי דאף בס' בכור אסור להטיל בו מום די"ל דאיסור הטלת מום הוא ד"ת וכמ"ש הח"ס. וגם כיון דלענין אכילה בלי מום יש ס' ד"ת מחמירין אף לענין דרבנן וכמ"ש בשו"ת הרי"ם

עכ"פ היכי שקרוב לודאי דאין בו קדושת בכור נהי דלאוכלו בלי מום יש לחוש אף למיעוט וכמ"ש המרדכי יבמות דקל"ד דבבכור ל"מ היתר חולבת לפי דיש בו איסור כרת ועיין פמ"ג בפתיחה לטריפות. מ"מ לענין הטלת מום דל"ח רק איסור לבד כמו ח"ש וכמ"ש הח"ס שוב בודאי שרי ע"י הטלת מום ע"י עכו"ם אחר וז"ב ופשוט בס"ד. ומ"ש כת"ה דברי הר"ן בע"ז. לפלא הא כבר הבאתי מ"ש הרא"ש ע"ז דס"ג דבשכר פעולה מהני סילוק דמים ועכ"ז כ' דדמי עכ"פ לצ"ב ואף למ"ש התוס' שם מ"מ הכא עיקר הבטחון הוא על החפץ א"כ אם באמת נותן לו החפץ מיקרי של העכו"ם. וע"ד הס"ס כ' כת"ה שיש ס"ס שמא כסף קונה ושמא חצר קונה

הנה באמת אי הי' הנכרי נותן כסף אז בודאי הי' מהני וכמ"ש בשו"ת מ"כ סי' ט"ז דאם קאי בחצירו ואף דקנין חצר ל"מ מ"מ היכי דלא מחסרא משיכה שוב כסף קונה עיי"ש. אך בנ"ד לא נתן הנכרי שום כסף ואף די"ל כיון דמגיע לו שכר פעולה עד אותו זמן וחשיב כמו כסף ז"א דשכר פעולה חשיב הלואה וכמפורש בש"ס קידושין דמ"ז א"כ אף דלדעת הרמב"ם מלוה במכר קנה מ"מ כ' בשו"ת ד"ח ח"ב דבנכרי בודאי מלוה ל"ק ושוב ליכא הכא שום קנין כסף ולא נשאר רק קנין חצר ובס' קנין ל"מ תפיסת הנכרי ושוב נשאר ברשות הישראל ושוב חשיב ס' בכור ובאם הי' קנין משיכה הי' מועיל אז אף לשיטת רש"י ז"ל כיון דעכ"פ לא מחסרא כסף שוב משיכה קונה כמ"ש הקצה"ח סי' ר"ד לדחות דברי הש"ך בסי' ש"כ ועיין במק"ח סו' תמ"ח אבל כיון דלא משכו א"כ שוב הדרא החשש הנ"ל. אך לדינא כבר כ' דעתי. ומה שעשה כת"ה ע"י קטן. ד"ז נמצא בשו"ת בית אפרים יו"ד סי' ס"א לענין מחיקת השם ועיין שו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' ק"כ. ומ"ש דאף אי איסור הטלת מום הוא דרבנן מ"מ גם בס' בכור אסור דכיון דעיקר האיסור משום דמיחזי כמטיל מום בקדשים א"כ כיון דעכ"פ מס' אסור בגיזה שוב הוי כמטיל מום בקדשים. לפלא הא כבר העיר בזה בשו"ת ח"ס יו"ד. אך אנכי לרווחא דמילתא כ' דלכמ"פ איסור הטלת מום הוא מה"ת וז"ב. אך לדינא ע"י הטלת מום י"ל וז"ב בס"ד לדינא

בעה"ח א' ואתחנן תרס"ד לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן מה להרב הגדול החו"ב המפורסים וכו' כש"ת מוה' משה אברהם גלאנצר כ"ץ נ"י מ"ק לבוב יע"א

בדבר שאלתו באחד שטוען על אשתו שמצאה כתם והראתה לחמותה ואמרה לה שצריכה ש"ח ולא