מהר"ש חלק א קכב

ולפ"ז י"ל דאף דמפורש בש"ס דבמוחל צריך לשלם מדד"ג זה דוקא במכר שט"ח לחבירו דקנה הלוקח השט"ח נמצא מגיע לו פסידא ע"י המחילה ומש"ה צריך לשלם מדד"ג אבל בקידשה בשט"ח ואח"כ מתל אי יתחייב לשלם לה זה תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ דס"ל אשה ס"ד א"כ הוית מקודשת וזכתה בהשט"ח א"כ מגיע לה פסידא ע"י המחילה ושפיר מחיוב נשלם לה אבל לרבנן דס"ל אשה לא ס"ד א"כ לא זכתה כלל בהשט"ח דהא אינה מקודשת ולא מגיע לה שום פסידא ע"י המחילה מה תאמר דתהא מקודשת משום דיצטרך לשלם לה מדד"ג ז"א דהא כל עיקר הפסידא יהי' אם נדין דד"ג אבל אם לא נדין דד"ג שוב לא יהי' פסידא דהא לא תהי' מקודשת א"כ ממילא לא דנין דד"ג ועבדינן בענין שלא יהי' פסידא היינו שאינה מקודשת ומיושב שפיר קושית התוס'

ונשמע לפ"ז דאין חילוק בין קידושי אשה לקנין קרקע ואדרבה בקנין קרקע גרע בודאי לא ס"ד דהכא ל"ש הסברא דלא שביק לדידי ואי דיצטרך לשלם מדד"ג ז"א דבכה"ג לא נדין דד"ג כיון שאפשר שלא יהי' פסידא. וממילא מיושב קושית המקציע בתורה דמאי פריך הש"ס קשיא דר"מ אדר"מ שמא מיירי הכא דהמקדש אינו המלוה רק שקנה השט"ח א"כ שפיר גם לר"מ אינה מקודשת שמתיראת שמא ימחול המוכר ולפי הנ"ל ניחא דכאן שפיר ס"ד דהא יצטרך לשלם לה מדד"ג דהא אף א"נ דאינה מקודשת מ"מ ע"י המחילה מפסיד להלוקח ראשון ושוב כיון דע"כ גרם פסידא ע"י מחילתו א"כ שוב דנין דד"ג ושוב צריך לשלם להאשה ושפיר מקודשת ומיושב קושיא הנ"ל בס"ד ע"נ וז"ב

ועפ"ז מיושב נמי קושית הראשונים בהא דקאמר בש"ס שמין את הנייר אם שו"פ מקודשת והא אם ימחול תצטרך להחזיר את הנייר ולפ"ז ניחא דבעד הנייר מפורש בש"ס דצריך לשלם מדין מזיק וא"כ שפיר יצטרך לשלם לה בעד הנייר דהא לענין הנייר דהחיוב היא מדין מזיק אז חייב אף אם אפשר שלא יהי' פסידא וכיון דלע"ע נתקדשה וא"נ דצריך לשלם לה שוב תהי' מקודשת ויגיע לה פסידא שפיר מחיוב לשלם לה. ומיושב ג"כ קושית הפ"י דנימא שמא הנייר שו"פ במדי ולפ"ז ניחא דבאמת תצטרך להחזיר הנייר רק דמש"ה מקודשת לפי שיצטרך לשלם לה בעד הנייר וא"כ הא לא יצטרך לשלם לה רק כפי מה ששוה כאן ומיושב הכל בס"ד

ונשמע לענין דינא דבלוקח שקנה שט"ח ואח"כ לקח בו שדה דשפיר מועיל הקנין דליכא חשש שמא ימחול המוכר ז"א דכיון דע"כ יצטרך לשלם ע"י המחילה או ללוקח ראשון או ללוקח שני שוב דנין דד"ג ושפיר ס"ד דלוקח שני דהא יצטרך לשלם לו ושפיר מהני בקנין. יצא לענין דינא דלשיטת הקצה"ח והנה"מ תמיד בלוקח בעד שט"ח מהני קנינו דל"ש לומר דלא ס"ד דהא יצטרך לשלם מדד"ג ול"ש הסברא דכסיפא לה לתבוע מבעלה ואף דלשיטת הש"ך גם בקרקע ל"מ ומקורו מדברי רש"י ז"ל. אך לכאורה מכח קושית המקצוע בתורה נשמע דלכאורה הנכון כשיטת הקצה"ח דעכ"פ היכי דל"ש הסברא דכסיפא לה לתבוע מבעלה מהני בקידושין וה"ה דמהני בקרקע תמיד אף אם המלוה בעצמו קנה בעד השט"ח. אך באמת לפי מ"ש אני בישוב קושית התוס' שפיר י"ל דגם בקנה קרקע בעד שט"ח דל"מ דליכא ס"ד דאף אם ימחול לא יצטרך לשלם מדד"ג. אבל עכ"פ נשמע דהיכי שלקח שט"ח ואח"ז הלוקח הראשון קנה בעד השט"ח קרקע דודאי מהני דל"ש לומר דלא ס"ד דהא ממ"נ יצטרך המוכר לשלם ושוב יש ס"ד. עכ"פ בנידון שאלתינו דלוקח ראשון קנה בעד השט"ח שפיר ל"מ לשיטת הקצה"ח והנה"מ בודאי מהני הקנין דל"ש הסברא דלא ס"ד דהכא אין לו כסיפא לתבוע את המוחל שישלם לו מדד"ג ואף די"ל דחשוב עכ"פ ס' דדינא שמא כשי' רש"י והש"ך דגם בקרקע שייך הסברא דלא ס"ד מ"מ בס' בקנין דעת הרשב"ם דמהני חזקת הלוקח והכא עכ"פ ע"י השימוש חשוב כאלו עתה מוחזק בו הלוקח ואף אם נחוש לשי' התוס' ב"ב דגם בס' דדינא אזלינן בתר חזקת מ"ק מ"מ הכא לכאורה יש הוכחה שי' הקצה"ח מכח קושית המקצוע בתורה רק דעפ"י מה שכתבתי בישוב קושית התוס' אין הוכחה לשי' הקצה"ח ושוב י"ל דבאם מלוה קנה קרקע בעד שט"ח דהוי ס' בקנין דשמא כשי' הש"ך אבל עכ"פ בלוקח שקנה שט"ח ואח"כ קנה מאחר שדה בעד שט"ח זה דאז גם לסברתי שייך ס"ד דהא ע"כ יצטרך המוכר לשלם וא"כ בודאי מהני הקנין גם לשי' הש"ך ואף א"נ די"ל דגם בכה"ג ליכא ס"ד כשארי התירוצים שנאמרו בפוסקים דלא ניחא למיזל בדינא ודיינא חוץ מזה דא"כ הדרא קושית המקצוע בתורה ונשמע עכ"פ דלא כשיטת הנ"ל. ועכ"פ אף אם חשיב רק ס' דדינא אפ"ה רוב הפוסקים הסכימו כשיטה הרשב"ם דבס' דדינא מהני חזקת הלוקח ועכ"פ חשיב כעין ס"ס שמא כשיטת הקצה"ח דתמיד מהני לקנות קרקע בשט"ח דאחרים הואיל דל"ש הסברא דכסיפא ואף א"נ כשי' הש"ך מ"מ שמא בלוקח שט"ח שקנה מאחרים עכ"פ מועיל דהכא בודאי יש ס"ד דהמוחל ממ"נ צריך לשלם או לזה או לזה ושפיר יש ס"ד וס"ס בקרקע בודאי מהני להוציא כמ"ש הקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע ל"ש הסברא דאין הולכין אחר הרוב ומכ"ש ס"ס דלשיטת כמ"פ מועיל אף במטלטלין להוציא דעדיף מרוב כמ"ש התוס' כתובות ד"ט. א"כ מכ"ש בקרקע דרוב מהני להוציא ומכ"ש בס"ס ובפרט בס' דדינא העיקר כשי' הרשב"ם דגם בס' אין מוציאין מלוקח ובפרט דהוכחתי דהעיקר כשיטה זו דעכ"פ בלוקח שקנה שט"ח וקנה בו קרקע או קידש בו אשה בודאי מהני א"כ פשיטא דהכא הקנין קיים אך כ"ז אם הותנה בפירוש שיקנה בכסף דבלא"ה לדידן ל"מ קנין כסף בקרקע בלי שטר וז"ב בס"ד

בעה"ח יום ג' יתרו תרס"ה לפ"ק פה ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן מד להרב החריף ובקי בחדר"ת המפורסם וכו' כש"ת מוה' ברוך ווינד נ"י מו"צ דפה"ק

בדבר שאלתו באחד שקנה בהמה על השוק ונתן אותה לעכו"ם לפרנסה ודרכו שלפעמים נותן הנכרי דמי מזונתה ולפעמים הנכרי הוא שותף ופ"א קנה פרה בת ג' שנים והיתה מעוברת ונתן אותה לנכרי בסתם וכשהחזיקה איזה ימים בא להישראל ואמר לו כי אם לא יהי' שותף להבהמה לא יחזיקה והסכים הישראל שהנכרי יהי' שותף ואח"כ ילדה זכר זה תורף שאלתו

והנה כת"ה הביא מש"ע סי' שכ' שמפורש באם חפץ הנכרי חלק בוולדות פטורה מבכורה והביא דברי הדג"מ שפקפק מטעם דשלב"ל. והנה נודע דעת הרשב"א הובא בקצה"ח סי' של"ב דבשכר פעולה מהני אף בדשלב"ל ועיין בריטב"א מ"ש בזה ועיין שו"ת בי"צ יו"ד סי' ע'. ואף שכ' הרא"ש בע"ז דס"ג דבאם ל"ק גוף החפץ בקנון המועיל נהי ששכר פעולה נקנה בדיבור לבד מ"מ יוכל ליתן לו דמים בעד החפץ ועיין בשו"ת עמק יהושע מ"ש עפ"ז בש"ס ב"ב דס"ג ובש"ס גיטין דע"ה לתרץ קושית הא"מ בסי' כ"ט. אך עכ"פ כיון דאם לא יתן לו דמים יקח הוולד שוב הוי כיד עכו"ם באמצע וכמו במקבל צ"ב. ואף שכ' בתוס' ב"מ ד"ע ותוס' פסחים ד"ו דהיכי דע"ע לא הי' של עכו"ם ויוכל לסלקו בזוזי ל"ח יד נכרי באמצע לפטור מבכורה מ"מ י"ל דשם עיקר תביעת המלך הוא על מעות ונהי דאם לא יתן המעות יקח הפרה אבל מ"מ הוא רק חלופי המעות ושפיר ל"ח יד נכרי באמצע אבל הכא באמת הבטיח לו שכר