מהר"ש חלק א יב

ובשיטת רשב"ג י"ל כן. ובאמת י"ל הא דסומכין ארבנן דפליגי ארשב"ג משום דס"ל דלרב מהני רוב אף לענין חיוב חדש א"כ ע"כ דחשש נפל אין מה"ת הוא אף לענין ממון א"כ ע"כ הא דפדיון תוך ל' ל"מ גזה"כ הוא אך לפי שיטת רשב"ג י"ל כן

עוד י"ל דכבר הבאתי דברי המפורשי' דאי רוב ל"ח בירור ל"מ בממון וא"כ ע"כ דרב ס"ל דרוב חשיב בירור וידוע מ"ש הנוב"י דנהי דמה"ת לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש המהרש"א חולין די"א ותוספת בכורות ד"כ מ"מ במיעוט המצוי נהי דרוב עדיף מ"מ ל"ח המיעוט כמאן דליתא ושוב בהדי חזקה יש חשש ד"ת ומשו"ה דעתו דחשש נפל בבהמה הוי מה"ת. ואדבר מזה לקמן. א"כ י"ל נהי דרב ס"ל דרוב חשיב בירור דוקא היכי דהמועט אינו מצוי אז י"ל דהרוב חשיב בירור והראי' דעדיף מחזקה אבל ברוב נגד מועט המצוי דחזינן דנגד חזקה ל"מ ע"כ דרוב כזה לא חשיב בירור רק דאפ"ה גזרה התורה דנסמוך ארוב כדקיי"ל דבדיקת הריאה הוא רק מדרבנן אף דהוי מיעוט דשכיח אבל כיון דל"ח בירור שוב ל"מ בממון וא"כ שפיר יליף רשב"ג מדחזינן דהתורה לא חייבה בפדיון רק אחר ל' ע"כ דחשש נפל הוי מיעוט המצוי ושוב הרוב ל"ח בירור ול"מ בממון ושוב נהי דבאיסור מהני רוב מה"ת עכ"פ כיון דהוי מיעוט המצוי עכ"פ החמירו חז"ל ולפי"ז גבי בהמה דיש חשש מה"ת מכח סמוך מיעוטא לחזקה דבנפל ל"מ שחיטה ומשו"ה לענין קרבן נמי בעי ח' ימים מכח החשש סמוך מיעוט לחזקה. ובאמת יש להחזיק בשיטת התוס' נדה דרשב"ג מודה דחשש נפל הוי רק מדרבנן דמה"ת מועיל רוב ורק דס"ל דבפדיון הוי החשש מה"ת או דרוב ל"מ להטיל חיוב חדש או דעכ"פ נגד המיעוט המצוי רוב ל"ח בירור ולדידן דקיי"ל כשמואל א"כ שום רוב ל"ח בירור ונצמח די"ל דבבהמה ל"מ רוב אבל באדם החשש נפל לא הוי רק מדרבנן ושיטת הרשב"א ב"ק כשיטת התוס' דהא דבעי ל' הוא גזה"כ רק דרשב"ג ס"ל דחשש נפל הוא מצד הסברא דחשיב מיעוט המצוי ונהי דבאיסור י"ל דמועיל רוב עכ"פ מה"ת עכ"פ ס"ל דהיכי דבממון יש חשש נפל לא חייבה התורה בפדיון א"כ מדחזינן דאחר ל' חייב בפדיון אף דלא ידעינן אי כלו לו חדשיו ע"כ דשהה להוציא מכלל נפל ועיי"ש ברשב"א ועכ"פ נשמע דבאדם גם לרשב"ג הוי רק חשש דרבנן

ועפי"ז יש להבין דברי הר"מ שפסק דבהורג עובר פחות מבן ל' ולא כלו לו חדשיו דאין נהרג ובין אם נפרש כהה"מ דמיירי בוודאי בן ח' וגמרו או בס' בן ט' מ"מ קשה כיון דמה"ת חשיב בר קיימא א"כ ע"י חומרת חז"ל לענין חליצה לא נוכל לפטור ממיתה ובשלמא לענין אבילות כ' התוס' דהלכה כדברי המיקל באבל אף נגד הרוב עי"ש בחולין די"ב ובכ"מ אבל לענין ד"נ קשה דבזה מועיל רוב. אך באמת ניחא דכבר הבאתי דברי הג' מלייפניק בהג"ה לאה"ע דחזקה דהשתא דיש חזקה כנגדו ל"ח בירור כיון ילפינן רק מנגע ול"מ בד"נ דשם כ' ושפטו העדה ואי אפשר להרוג רק בחזקה דחשיב בירור ובזה ניחא בהא דקאמר הש"ס ב"ב ד"נ דה"ט דס' נפשות להקל משום דכ' ושפטו העדה והוקשו בתוס' דבלא"ה לא קטלינן מס' ובזה ניחא דהנ"מ היכי דאיכא חזקה קמייתא לחיוב רק דחזקה דהשתא כנגדו ובאמת נלמוד מנגע דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא וא"כ ה"א דיועיל גם בד"נ כיון דגילתה התורה דחזקה מועיל אבל כאן דגילתה התורה ושפטו העדה א"א להרוג רק עפ"י בירור וממילא חזקה כזו דל"ח בירור ל"מ וזה כוונת הש"ס ספק נפשות להקל היינו דחזקה דל"ח בירור ל"מ בד"נ. וזה כוונת הש"ס בסנהדרין ר"פ בן סורר התורה אמרה ושפטו העדה וא"א זיל בתר רובא דקס"ד דרוב ל"ח בירור ובאמת סמכינן ארוב בד"נ. אבל עכ"פ רוב כזה שיש מיעוט המצוי כנגדו בכה"ג כ' דל"ח בירור א"כ שוב י"ל דל"ב בד"נ דכ' ושפטו העדה וכו' וזה כוונת הלח"מ שכ' הטעם דאין נהרג בס' כלו לו חדשיו משום דס' נפשות להקל. והקשיתי דזה ל"ח ס' רק רוב ולפי"ז שפיר דמושפטו ילפינן דחזקה דל"ח בירור ל"מ וה"ה רוב כזה ל"מ. אבל עכ"פ י"ל דגם לרשב"ג חשש נפל באדם הוא רק מדרבנן דמה"ת אף נגד מיעוט המצוי אזלינן אחר הרוב ורק מכח חומר איסור יבום שהוא ערוה החמירו כדהחמירו בש"ס במשאל"ס וכמ"ש שם התוס' קידושין ד"נ דמשום חומר א"א חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי ובאמת גם לענין אבילות כ' התוס' דהלכה כדברי המיקל באבל אף נגד הרוב היכי דיש עכ"פ מיעוט המצוי ועפי"ז כ' בת"ש בהא דמפורש בש"ע דבמשאל"ס אין מתאבלין כדי שלא יבואו להשיא את האשה ומחולקים בפוסקים ברווק אי מתאבלין במשאל"ס כיון דליכא חשש איסור א"א אי גוזרין גזירה לגזירה ומחולק בזה המהר"ם בן חביב והשבו"י ועי' בח"ס יו"ד ולפי"ז בלא"ה אין. מתאבלין במים שאין להם סוף כיון דיש מיעוט המצוי כנגדו א"כ הלכה כדברי המיקל באבל אף נגד הרוב

אך באמת בתוספת בכורות ד"כ משמע דחשש ניצולים הוא מיעוט גרוע והא דמשמע בתוס' ע"ז ד"מ דחשש נפל הוי מיעוט המצוי כ' בח"ס אה"ע סי' ס"ה דמיירי בלא שהה עד שתצא נפשו ובת"ש הארכתי בזה ומשו"ה א"ש הדין ברווק במשאל"ס י"ל דחייב באבילות דמיעוט גרוע ל"מ אף לפטור מאבילות וז"ב. ועפי"ז שהוכחתי דחשש נפל הוא רק מדרבנן יש ליישב נמי דברי הרי"ף שפסק דס' בן ז' ס' בן ח' אין מלין בשבת וקשה הא פריך בש"ס לרשב"ג מימהל היכי מהלינין ומשני מוהלין ממ"נ ופריך אלא הא דתניא ס' בן ז' אין מחללין נימהל ממנ"פ ומשני דקאי לר"א במכשירי מילה ולדידן דס"ל מכשירי מילה אין דוחה שבת א"כ במילה גופא שייך ממנ"פ וכן הקשה הרשב"א והרא"ש. והנה הרמב"ם כ' בס' בן ז' ס' בן ח' דמוהלין ממנ"פ ולדעת הה"מ בבן ח' שגמרו א"צ להיות היתר מילה מטעם ממנ"פ רק כיון דמה"ת חשיב בר קיימא א"כ לענין מילה לא ביטלו מילה בזמנה בשביל חשש מיעוט ורק בס' בן ז' ס' בן ח' ולא גמרו אז צ"ל ההיתר דמילה מכח ממ"נ ולענין טילטול הוי ס' דבריהם דשמא בן ז' הוא. ולדעת הכ"מ גם בבן ח' שגמרו היתר מילה הוא רק ממנ"פ. ורק דמועיל הא דגמרו להתיר איסור טילטול ועי' בקרבן נתנאל בפ' הערל

אך דברי הרי"ף תמוהים הן אך נ"ל דהמפורשים העירו דהא דקאמר הש"ס הא לא שהה ס' הוא וקשה לשיטת התוס' גם לרשב"ג סמכינן מה"ת ארוב וולדות בני קיימא הן וא"כ קשה הלשון ס' הוי הא רק חשש מיעוט הוא. וע"ק מאי פריך הש"ס מימהל היכי מהלינן הא י"ל לענין מילה מהני הרוב ואף דיש לדחוק דהש"ס מקשה כיון דחז"ל החמירו לענין יבום א"כ שוב נחמיר אף לענין חילול שבת כמ"ש התוס' דמשו"ה מקילין באבילות כדי שלא יבואו להקל בערוה הכוונה דאם נראה שמתאבלין עליו יאמרו דנתברר שאינו נפל ויתירו את אמו א"כ ה"נ אי נימול התינוק בשבת יתירו את אמו ובח"ס יו"ד סי' רמ"ז כ' דקושית הש"ס הוא רק לענין דרבנן אך קשה בהא דקאמר הש"ס אלא הא דתני' ס בן ז' ס' בן ח' אין מלין וקשה נימהל ממנ"פ וקשה הא זה קשה בלא"ה וע"כ צ"ל דמצד הסברא לא היו ידעינן דמותר למהול ממנ"פ או די"ל דגם בנפל נהי דא"א מיתה בחותך אבל עכ"פ איסור יש או די"ל דאסור עכ"פ משום טילטול או דקשה קושית המח"ל דבאמת הוקשו דנימא במילה החשש שמא יעבירנו רק דוודאי מצוה לא מבטלין בשביל חשש זה כנודע א"כ בס' שייך החשש דשמא יעבירנו ורק הש"ס מקשה לרשב"ג א"כ בכל הילדות חשיב ס ועכצ"ל הסברא דמוהלין ממנ"פ וצ"ל דבנפלן ליכא איסור כלל בחתיכה ולענין טילטל מקינין בס' וחשש