מהר"ש חלק א יא

בדבר השאלה באשה אחת נישאת ביום ג' בליל ט"ו ר"ח אלול שנת תרנ"ה והי' חופת נדה וטבלה יום א' אחר החופה היינו אור יום ה' ט"ז אלול ונבעלה בעילת מצוה ואח"ז קודם שטבלה אחר ראיית בתולים אירע לה הווסת היינו בש"ק פ' נצבים כ"ה אלול וטבלה אור ליום ב' י"ב תשרי שנת תרנ"ו ובחוה"מ סוכות נדמה לה שהיא מעוברת היינו שלא יכלה לאכול בשר ונשתנה פני' לרע והעידו כמה נשים שתיכף בא"ח נסעה לבית חמיה ולא רצתה לאכול בשר כי נמאס לה אכילת בשר ועוד שאר סי' שמזדמן לאשה בתחילת ימי עיבורה ומתאוות לדברים חמוצים

ועוד יש ראי' לזה שביום א' פ' נח כ"ה תשרי הי' זמן ווסתה לפי חשבון ווסת הקבוע לה מכמה שנים מל' לל' וכיון דווסתה הקודם הי' כ"ה אלול אירע ווסת של תשרי ג"כ בכ"ה תשרי ועי"ז שנפסק ווסתה ע"כ הי' נראה להם דוודאי מעוברת היא ובאמת לא ראתה עוד כלום. ובש"ק פ' ויצא בעלה של"ח והקול הי' בכל העיר שהיא מעוברת. ובש"ק פ' קרח ילדה בת והיתה גדולה בקומה והעידו נשים שתיכף ביום הלידה הי' הוולד בשערות וצפורן כדרך כל הנולדים. והי' הוולד בריא י"ב ימים וביום ד' פ' בלק נחלה הילד ואמר הרופא כי מחמת שלא הי' להילד מינקת קבוע רק בכל יום נתנו לה חלב אחר וגם נתנו לה לאכול ועי"ז היא סיבת החולי והילד הי' חי י"ו יום וביום ב' פ' פנחס מת הילד ובשעת הקבורה ראו כמה אנשים גודל השערות והציפורנים כשאר ילדים

גם באו לפני עדים שנים האחד העיד כי ראה את האשה ביום ב' פ' וארא והוכר עוברה ויום ב' וארא הי' כ' ימים לחודש טבת. והשני העיד ג"כ כי עוד בש"ק פ' שמות י"ח טבת הוא הוכר עוברה. זה הוא עיקר הגב"ע. ויש לדבר הרבה בזה ע"כ יש לעיין אי מותרת האשה להינשא בלי חליצה שכיון דהחלוץ הוא בן ד' שנים ויש בזה מקום עיגון רב זה תשובתי בס"ד

והנה מקודם אברר אי זה הוי חשש ד"ת או רק חשש דרבנן ודבר זה ידוע דולד בן יום פוטר מיבום היכי דידוע דכלו לו חדשיו דעי"ז מבורר שהוא בן קיימא כמפורש בש"ס (נדה דמ"ד) וכן משמע בש"ס (ר"ה ד"ו) דבבכור בע"מ היכי דידוע דכלו לו חדשיו מונין מיום שנולד והטעם דבכה"ג ליכא חשש נפל. ורק לענין פדיון וקרבן גזה"כ הוא דאף בכלו לו חדשיו ל"מ כמפורש שם בש"ס ר"ה דבתם אף בכלו לו חדשיו מונין משעה שנראה להרצאה אף דלדעת רש"י ז"ל סבירא לי' לרשב"ג דהאי דבעי בן ל' בפדיון ובן ח' לענין קרבן הוא מחשש נפל מ"מ שם גזה"כ הוא דלא נסמוך אידיעה אחרת להוציא מחשש נפל רק ע"י ל' באדם וח' בבהמה כמ"ש המלמ"ל בפ"ג מהל' איסורי מזבח. ובמהריט"א פ"ק דבכורות

ובאמת עפי"ז לכאורה י"ל בהא דכ' הגאונים דלא אמרו בן ח' אלא לקרבן אבל להדיוט אפי' ב"י מותר. ו"כ הב"י שאין כן דעת הפוסקים. והפר"ח כ' דכוונת הגאונים הוא רק בכלו לו חדשיו וכהסכמת הפוסקים. והתב"ש כ' דאי בכלו חדשיו א"כ מה חידשו הגאונים הא ש"ס מפורש הוא ועפי"ז י"ל שיטת הפר"ח דהנה התב"ש כ' די"ל דגם בכלו לו חדשיו לא מהני משום דאין אנו בקיאין בכלו לו חדשיו וגם שמא לא דקדק יפה ורק ש"כ דבשלמא לענין ולד הנמצא במעי טריפה דאז בלא כלו לו חדשיו אסור מה"ת י"ל דלא נסמוך אכלו לו חדשיו דשמא בא עליה אח"כ אבל הכא דגם ב"ס כלו לו חדשיו אסור רק מדרבנן דרוב וולדות בני קיימא הן א"כ לענין דרבנן שפיר סמכינן אכלו לו חדשיו. ונודע שיטת הדג"מ ובנוב"י דחשש ז' ימים הוא מה"ת והסברא דכיוון דבנפל ל"מ שחיטה א"כ י"ל סמוך מיעוט לחזקה. והביא ראי' מש"ס ר"ה דא"נ דמה"ת שרי לאכלו ביומו א"כ ע"י שהחמירו חז"ל בזה לא נוכל לגרום קולא עי"ז שיהי' נאכל אחר שנתו. ואך דדבריו לא נהירין לפענ"ד מש"ס דיומא (דס"ה) דקאמר הש"ס פר ושעיר שנאבד ונשתייר לשנה אחרת לא יקריבו משום גזירה דחטאת שעברה שנתה ופריך וודאי עברה שנתה ומשני כרבי. והקשה בהגהת הב"ח נוקמא דנעשה ח' ביוה"כ וגבי בכור מפורש בש"ס דמונין משעה שנראה להרצאה. ולכאורה לפימ"ש התוס' עירוכין די"ח דרק לגבי בל תאחר מונין משעה שנראה להרצאה אבל לגבי מנין השנים יש לחשוב משעה שנולד א"כ ל"ק קושית הב"ח וכבר הרגיש בזה בהג"ה מוהרש"ש עיי"ש

אך באמת בתוס' ר"ה כ' דלא מיירי לענין בל תאחר רק דמצוה לאוכלו בתוך שנתו. וחזינן דבזה מחשבין גם כן משעה שנראה להרצאה. ותירץ הב"ח דבבכור דרק להרצאה קיימא ולא לאכילה א"כ שפיר קודם ח' לא הי' ראוי לכלום אבל הכא בשעה שנולד לא הי' עומד להקריב ע"ג מזבח דהא נולד חולין וא"כ מחשבין מיום שנולד. ולדברי הדג"מ קשה הא היכא דלא כלו לו חדשיו גם בחולין אסור לאוכלו מה"ת א"כ שוב יש לחשוב מנין השנים מיום ח' ונשמע דלא כהדג"מ. ולקמן אדבר עוד מזה

אך לדברי הדג"מ הי' מקום לומר דגם בכלו לו חדשיו לא נוכל לסמוך בבהמה דכיון דחשש נפל הוא מה"ת שוב לא נסמוך אכלו לו חדשיו דשמא בא עלי' אח"כ רק ה"א לומר דהכוונה בש"ס דבשלמא בלא כלו לו חדשיו דאז אסור לאוכלו מה"ת שוב מהני גם לקולא שיכול לאוכלו אחר שנתו אבל בכלו לו חדשיו דמותר מה"ת נהי דמדרבנן לא סמכינן אכלו לו חדשיו בבהמה משום חשש נפל דהוי מה"ת מ"מ ע"י חומרת חז"ל לא נוכל לעשות קולא שיהי' נאכל אחר שנתו כמ"ש הדג"מ

אבל באמת י"ל דעכ"פ מדרבנן לא נסמוך אכלו לו חדשיו והא דסמכינן ביבום שם החשש נפל הוא רק מדרבנן. ולכך חידשו הגאונים דבכלו לו חדשיו מותר אף מדרבנן ול"ח לטעות. וי"ל דבאמת סברת הגאונים דחשש נפל גם בבהמה הוי רק מדרבנן והכוונה בש"ס כסברת הט"א דכ' דבכור בע"מ רק מדרבנן צריך לאוכלו תוך שנתו וא"כ נשמע דבכלו לו חדשיו מותר אף מדרבנן לאוכלו ביומו וא"ש שיטת הפר"ח. עכ"פ נשמע דהתב"ש ס"ל דכלו לו חדשיו מהני אף בבהמה לענין לשוחטו בתוך ח' ומכש"כ באדם דוודאי בכלו לו חדשיו פוטר

והנה ידוע דענין זה יתחלק לשלשה מחלוקת. א) היכי דוודאי כלו לו חדשיו. ב) היכא דספק אי כלו לו חדשיו. ג) היכא דוודאי לא כלו לו חדשיו והנה באיזה אופן חשיב כלו לו חדשיו יש בזה מחלוקת הפוסקים דדעת הרמב"ם דט' חדשים בעינן דבלא"ה מיקרי בן ח' דאין יולדת למקוטעים ודעת הרמב"ן להיפך והריב"ש הבין בדעת הרמב"ן עוד דס"ל שיפורא גרים ודעת הרשב"ץ דעכ"פ ח' שליימים בעינן ורק דעתה לא בעי בחודש הט' רק יום אחד משום דנשתנה הענינים ולשיטת הרמב"ם בכה"ג מיקרי לא כלו לו חדשיו דאף אם נחשוב דנתעברה תיכף בליל טבילה ונקלט הזרע תיכף מ"מ מיום י"ג תשרי עד ב' תמוז ליכא ט' שלימים דהא בעי עכ"פ רע"א יום והכא לא הי' רק רנ"ח יום וא"כ לשיטת הרמב"ם בוודאי נפל הוא והריב"ש משוי לספיקא דדינא אי כשיטת הרמב"ם אי כשיטת הרמב"ן ולכך כ' בסי' תמ"ו היכי דמיום מיתת הבעל עבר יותר מח' חדשים א"כ כיון דאפשר שכבר כלו ט' חדשים וליכא רק חשש דרבנן לכן סמכנין על הרמ"בן דגם במקוטעים סגי וזה מיקרי כלו לו חדשיו אבל הכא בוודאי לא נתעברה מקודם וא"כ שוב חוששין לשיטת הרמב"ם שמא זה מיקרי בן ח' והגם די"ל דהכא ג"כ אפשר יש ט' חדשים היינו שנתעברה תיכף בליל הא' לנשואין. ואי דתיקשי הא ראתה אח"כ ווסתה כבר נודע דברי הפוסקים דזה אין ראי' דהא כ"ז שלא הוכר עיברה אינה בחזקת מסולקת מדמים כמ"ש הסד"ט סי' קצ"ד ובס' שבו"י. ואי דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. כ"כ בנוב"י סי' כ"ב א' דשיטת הר"ן קדושין ד"י דמיעוט מתעברות ב' כמ"ש הנוב"י שם