מהר"ש חלק א קיח

והנה המפורשים הקשה דהא דנהי דנשאר בתיקו מ"מ תוכל לומר בפי' דזכות הוא לה ושוב יזכה השליח בגט. אך י"ל דכיון דבשעת מעשה לא הי' זכות א"כ ל"מ דבעי חזרה שליחות או דבשבת אסור בטילטול וחצירו של שליח לקבלה לשיטת רוב הפוסקים ל"מ וז"ב. נחזור להנ"ל דבשבת יש ג"כ עצה ובפרט בזה"ז כ' הרמ"א דמותר בטילטול אך מ"מ טפי עדיף ליתן גט ע"ת כמפורש בש"ע. ומה שהקשו המפורשים דהא בש"ס דגיטין דייק מר"י דא"ל י"ב ואנן קיי"ל דא"ב. וכבר האריכו בזה כולם ואנכי בחי' הארכתי בזה ג"כ. ובפשיטות י"ל דהנה הקשו בתוס' דאמאי לא מקשה דר"י אדר"י. וכ' דש"ה דעומד הדבר להתברר והקשה המהרש"א דא"כ היכי דייק דר"י ס"ל י"ב הא עומד להתברר ובמהרש"א נדחק דלר"י דס"ל דחלות הגט משעה ראשונה א"כ הוי עומד להתברר או ימות או לא ול"ד לאיזה שארצה אגרש דשם אינו עומד להתברר דשמא לא יתרצה לשום אחת אבל לר"י דחלות הגט הוא שעה אחת לפני מיתתו וא"כ ל"ח עומד להתברר דשמא לא ימות כלל. ועיין בשו"ת ב"א שהאריך בזה. אך באמת דברי המהרש"א צ"ב דהא באמת ר"י מספקא לי' אי חייל מעכשיו וא"כ תיקשי א"נ דלא חייל רק שעה א' לפני מיתתו א"כ שוב א"ע להתברר וא"כ אמאי חייל לכשימות וע"כ דס"ל י"ב ובפני' נדחק בזה ועיי"ש בב"א. ולפענד"נ דבאמת ד"ז ברור דהיכי דעומד להתברר בודאי י"ב. אך נודע דברי הה"מ דבנותן גט מחמת יבום כונתו לאחר הגט כ"מ שיוכל וא"כ אי י"ב א"כ אף אי חלות הגט יהי' רק שעה א' קודם מיתתו ג"כ יועיל אף דבכה"ג א"ע להתברר מ"מ מהני למ"ד י"ב א"כ אמרי' דכונתו רק שיחול שעה א' קודם מיתתו אבל אי אמרי' א"ב א"כ אם יתלה חלות הגט שעה א' קודם מיתתו לא יועיל משום דא"ב א"כ ע"כ כונתו שיחול מעתה. ומאן דמספקא לי' אי י"ב באמת מספקא לי' אי חל מהשתא דאי י"ב א"כ בודאי אינו חל רק שעה א' קודם מיתתו אבל אי א"ב ע"כ דחל מעתה

ולפ"ז מיושב קושית התוס' דהא דדייק הש"ס דר"י א"ל ברירה אין הדיוק מהא דס"ל לכו מיית הוי גיטא די"ל כקושית המהרש"א רק דדייק מהא דס"ל הרי היא כא"א לכל דברי' וא"כ ע"כ דס"ל דחלות הגט הוא קודם מיתתו ונשמע די"ב אבל מר' יוסי א"א למידק דממ"נ אי חייל מהשתא א"כ עומד להתברר ולא תיקשי דלפי"מ דמספקא לי' שמא אינו חל מעתה ואפ"ה חייל לכשימות ז"א דהכא מיירי לשיטת התוס' במהיום וא"כ זה ספיקו דאי א"ב א"כ בודאי כונתו שיחול מעתה ומהני משום דעומד להתברר ורק לפי שמספקא שמא י"ב מש"ה הוי ס' מגורשת ומיושב הכל ע"נ בס"ד. באופן דא"ש מנהגינו שנותנין גט שכ"מ ע"ת וז"ב. עוד מהנכון מ"ש בזה בס' חי' ל"ג דבמתנה תנאי בשעת נתינה מהני אף דא"ב דעכ"פ ל"ג מסתמא עכ"פ בתולה בד"א אף למסקנת הש"ס בזבחים ונתינת הגט א"צ להיות מבורר לשמה רק שלא יהי' לשם פקדון. ואנכי בחי' הבאתי ראי' לדבריו מהא דפליגי בש"ס גיטין דס"ד בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין דר"ה ס"ל בעל מהימן ור"ח ס"ל שליש נאמן דהא הימני' ופי' בתוס' דאפי' נתנו בתורת פקדון הי' כונתו שאם יאמר השליש לגירושין יהי' בתורת גירושין וקשה לכאורה דהא צ"ל מטעם ברירה לומר הוברר הדבר למפרע שהשליש ירצה ליתנו לידה והא אנן קיי"ל דא"ב ובאמת הי' מקום לומר דכונתו שיחול מאז ובכה"ג נודע מ"ש הרשב"א הובא בב"י אה"ע סי' קמ"א דהיכי דאצ"ל שיחול למפרע מהני לכ"ע אף למ"ד א"ב ועיין בר"ש פ"ה ממע"ש ועיין בקצה"ח ונה"מ חו"מ סי' ס"א ועיין בשאג"א שהאריך בזה

אך באמת תוקשו דשוב הוי לי' כמו עלי גיטך מעג"ק דבאמת הקשה הרשב"א ז"ל דבאם נותן גט שיחול לאח"ז נימא דהוי כטלי גיטך מעג"ק. ותירץ דכיון דעכ"פ בתורת גירושין בא לידה מהני אבל הכא דבא לידו בתורת פקדון א"כ שוב הוי לי' כטלי גיטך מעג"ק דנהי דפקדון ברשותא דמ"ק מ"מ עכ"פ ל"ח נתינה ובשלמא אי אמרי' י"ב י"ל דאמ"ל שתיכף מתחילה נתנו בתורת גירושין וא"כ שפיר חשיב נתינה אבל אי א"ב וא"א לחול רק מכאן ולהבא א"כ שוב הוי לי' כטלי גיטך מעג"ק ובשלמא א"נ דחצירו של שליח לקבלה מהני א"כ י"ל לפמ"ש ברשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קנוי להמפקיד ומש"ה דעת הט"ז בסי' קפ"ט דהמפקיד א"י להקנות להנפקד ע"י החצר אך בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ה כ' דעכ"פ מהני מטעם חצירו וקנינו באין כאחד ועיין בקצה"ח סי' קפ"ט וא"כ י"ל דהוי מקודם חצר הבעל ע"י הפקדון ואח"כ נקנה להשליח לקבלה ע"י החצר והוי שפיר נתינה מידו ליד השליח כמ"ש רש"י ז"ל דמהני בנותן להחצירו והגט מונח בו דחצירו משום יד איתרבאי. אבל לשיטת הפוסקים דחצירו של שליח לקבלה ל"מ משום דא"י לעשות שליח אחר א"כ שוב ע"כ דצריך לקבלו לידו א"כ ממ"נ אי חל מכאן ולהבא דאז מהני אף למ"ד א"ב א"כ תיקשי דהא הוי לי' טלי גיטך מעג"ק וא"נ דחל למפרע א"כ תיקשי למ"ד א"ב וע"כ מוכח דבנתינת הגט אצ"ל לברירה דעכ"פ בתולה בד"א ל"ג מסתמא ושוב מהני אף אי א"ב דעכ"פ ל"ג מסתמא ונתינה ל"צ לבוא לשמה וא"כ א"ש מנהגינו שנותנין גט שכ"מ ע"ת בשעה"ד. אך זה צריכין ליזהר שיהי' הגט ברשותה ממש דאם מונח ברשות אחרים שוב י"ל דהוי טלי גיטך מעג"ק כיון דבשעת חלות הגט אינה ברשותה ואף שי"ל דלפי שיטת הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ הוי חצירה. אך מזה יש ראי' לשיטת הנה"מ בסי' קצ"ב דבאמת מקשה המהרי"ט דבמאי קנוי לו ותירץ הקצה"ח מטעם שימוש והנה"מ כ' דשימוש לא הוי קנין רק לענין שימוש אבל לקנות ע"י החצר בעי קנין גמור ובחי' הבאתי ראי' לדבריו מדברי רש"י ב"מ דמ"ט ע"ב בהא דמשני הש"ס דאם חצירו מושכר למוכר מהני וכ' רש"י ז"ל דאינו מטעם חצר דכיון דקיבל השכר חצירו של שוכר הוא והקשו דלמ"ל למינקט שקיבל השכר. ועפ"ז א"ש דבאמת שיטת הר"מ ז"ל דחצר המושכר קונה למשכיר אך דעת רש"י ז"ל ב"מ דק"ב אינו כן כנודע וכ"ז אם קיבל השכר אז הוי חצר של שוכר אבל אי לא נתן מעות נהי דקנה בשימוש רק לענין שימוש אבל קנין החצר עדיין למשכיר וז"ב ונכון

עכ"פ לשיטת הנה"מ נהי דהחצר קנוי לה רק לענין שימוש אבל עדין החצר לא הוי כידה לכך לא הוי כחצר המושכר לה לגמרי דמהני לזה צריכין ליזהר שיהי' הגט מונח ברשותה ממש עד קיום התנאי. ואופני התנאי אינו צריך לכתוב כי הכל מפורש בש"ע ועיי"ש בפת"ש שהביא שיתנה שיחול משעה זו ממש. ע"כ אחר שכת"ה ידקדק היטב בהתנאי שיהי' כד"ת וכדין המפורש בש"ע ובפוסקים. אזי גם דעתו יוכל לצרף לזה ובלבד שיסכים לזה עוד רב ח"א כי היכי דלמטי שיבא. כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

ובדבר שאלתו במגרש א' ששמו דוד אלימלך לעלי' לס"ת ולחתימה ובפ"כ נקרא דוד מלך וכ' רו"מ שלא לכתוב רק דוד אלימלך לבדו עכת"ד: אנכי לא אבין דבריו דהא באמת במי שנקרא מלידה בב' שמות ועולה בהם לס"ת ובפ"כ נקרא רק בשם א' דעת הט"ג דמדינא כשר אם כ' רק ב' השמות שי"ל דמה שנקרא רק בשם א' הוי כקיצור השם ואפ"ה כ' שיש לכתוב גם השם שקורין אותו ויש לכתוב אברהם משה דמתקרי משה ומדבריו משמע דעכ"פ מדינא כשר אך כמ"פ חולקים וכ' דזה לא מיקרי קיצור השם וגם הט"ג בעצמו כ' דיש להסתפק אי מיקרי קיצור השם או דהוי כשם אחר וא"כ בודאי צריך לכותבו והנה באמת מוכח מדברי הט"ג דמלך הוי שם הקודש ויש לכתוב עליו דמתקרי וכן כ' בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ק"נ ועיין שו"ת שו"מ ח"ב שכ' כן א"כ בזה ל"ש פלוגתת הב"ש והנוב"י בשם משה ליב דשם כותבין המכונה א"כ דעת הב"ש דמכונה קאי על השם א"כ יש לכתוב משה יהודה המכונה ליב והנוב"י והנמשכים אחריו כ' דמכונה קאי על האדם א"כ יסברו דהאדם נקרא ליב ולכך יש לכתוב דמתקרי משה ליב וכן אנו נוהגין אבל הכא בשם מלך דצריך לכתוב דמתקרי