מהר"ש חלק א קיז

שאין בית וגם שמא יובא ב"ד וחוץ מזה מיחזי כמטיל מום בקדשים כיון דעכ"פ נוהג איסור מס' ועי' בשו"ת הרי"ם שחושש דהוי ס' בנתגלגל. עכ"פ בכה"ג דקרוב לודאי שאין בזה קדושת בכור ע"כ יש להתיר הטלת מום ע"י עכו"ם אך יען כי הדבר הוא חמור מאד וכבר דשו בו רבים וגם אנכי הארכתי בזה הרבה ע"כ אקצר ואם יסכים כת"ה להתיר אזי גם דעתי יוכל לצרף. והש"י יצילנו משגיאות: בעה"ח ג' ויקהל פקודי תרנ"ח לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידו אוהבו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן מב להרב המאה"ג החריף ובקי וכו' כש"ת מוה' יצחק נפתלי יחיאל נ"י הראבד"ק רימנאב יע"א

בדבר שאלתו בכהן שכ"מ שרוצה ליתן ג"פ לאשתו אך לא לחלוטין כי רצונו שתשמשנו ושואל רו"מ איזה דרך עדיף אי ליתן לה בתורת תנאי או למסור לה הגט עי"ש שיתנו לה קודם מיתתו. והנה כת"ה כ' דאם יתן הג"פ ליד שליח יש ב' חששות א) שמא יזדמן הזמן שיהי' מטורף בשבת ולא יוכל ליתן לה. ב) שמא יתעלף בפתאום ולא יהי' פנאי לבודקו. זה תורף שאלתו

והנה מחמת החשש שמא יתעלף היינו שישתתק מחמת חוליו הנה באמת לדעת בעה"ט נשתתק מחליו א"צ לבודקו דהוא אינו מחזיק נשתתק לשוטה. ואף להפוסקים דגם נשתתק מחליו בעי בדיקה מ"מ כ' דאם עכ"פ מינה שליח בבריא עכ"פ אינו מעכב וכ' הב"י דעכ"פ בדיעבד כשר בלא בדיקה והב"ש חולק אך כ' לשיטת הרמב"ם דנשתטה בשעת כתיבה כשר ובפרט בנשתטה לאחר כתיבה גם לדעת הטור כשר מה"ת א"כ יש להקל בלא בדקו. אך באמת העירו כולם דבירושלמי מוכח דאף בשעת חלות הגירושין בעי שיהי' שפוי בדעתו. אך באמת א"ש. דהנה באמת צ"ל סברת הב"ש במ"ש דאף לדעת הטור מ"מ בנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת. בשלמא בשיטת הר"מ י"ל דס"ל כמ"ש בשו"ת שעא"פ דבכל עניני שליחות א"צ לייחס הפעולה להמשלח רק להשליח כיון דמסר לו כח הבעלים מהני עשיית השליח א"כ שפיר י"ל דכיון דמינה שליח בעודו בריא כבר קיבל כח הבעלים ויוכל לכתוב אף בשעת שטותו. אבל בשיטת הטור ע"כ דס"ל דהפעולה מתייחס להמשלח א"כ אף בנשתטה בשעת נתינה יופסל מה"ת. אך באמת י"ל עפי"מ דנודע שיטת המהרי"ט דהקדש ל"מ עי"ש משום דהוי לי' מילי. והקשו דהא שליח ראשון מהני אף במילי כמו שליח על כתובת הגט

אך באמת ניחא דש"ה דבשעת גמר השליחות הוי לי' מעשה ועל מעשה יוכל לחול כח הבעלים אבל הכא בשעת גמר השליחות ג"כ אינו רק מילי א"כ א"י ע"ז לחול כח הבעלים. נשמע דעל דיבור אינו חל כח בעלים רק שגזה"כ דיוכל למנות שליח במידי דיתהווה מזה מעשה אבל כ"ז דלא הוי מעשה אינו מוסר לו כח בעלים וזה כונת הטור דכ"ז שלא נכתב אין לו עוד כח בעלים וא"כ ל"מ בנשתטה אבל אחר שכבר נגמר הגט וקיבל כח בעלים יוכל ליתנו אח"כ אף כשנשתטה. נשמע דעכ"פ לכל השיטות אם מינה בעודו בריא ונגמר הגט בבריא יוכל ליתנו אח"כ בעת שטותו מה"ת. וכ"ז במינה לשליח אבל בנותן הגט בעצמו שפיר בעי שיהי' שפוי בדעתו בשעת חלות הגט. והנה עפ"י הנ"ל י"ל קושית התוס' בערובין דל"ב בהא דקתני השולח עירובו ביד חש"ו אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הר"ז עירוב ופריך ודילמא לא ממטי לי' ומשני בעומד ורואהו ופריך ודילמא לא שקל מיני' ומשני חשע"ש והקשה בתוס' דהא ממתני' שמעינן דביד פיקח הר"ז עירוב. והנ"ל דבאמת העירו המפורשים דנימא מטעם סד"ר להקל וכ' דיש חזקת תחום ביתו אך כ' דתיכף שעשה שליח הפסיד תחום ביתו אך י"ל דאי כבר מסר לשליח כח בעלים אז הפסיד תחום ביתו אבל כ"ז שלא מסר כח בעלים עדין יש לו תחום ביתו. ועפ"ז א"ש דמדיוק ליכא למידק דחשע"ש די"ל דהיכי דמסר לו העירוב א"כ על מעשה חל כח בעלים והפסיד תחום ביתו ושוב י"ל דמותר מטעם סד"ר אבל הכא קשה שמא לא שקל מיני' וא"כ לא קיבל כח בעלים ושוב יש חזקת תחום ביתו וא"א להקל מטעם סד"ר וע"כ דחשע"ש ומיושב קושית התוס' ע"נ בס"ד

נחזור להנ"ל דנשתטה בשעת נתינה וכבר מינה השליח בעודו בריא בודאי מהני מה"ת. וע"כ כיון דלא הוי פסול רק מדרבנן עכ"פ בלא בדקו יש להקל. ולפ"ז הא דמקשה הקצה"ח לשיטת הר"מ מהא דלא יתנו לאחר מיתה קשה גם לשיטת הטור דהא הי' בריא בעודו לאחר כתיבה. ולפ"ז י"ל בהא שכ' הרא"ש דנהי דגוסס א"י לגרש דעכ"פ במינה שליח יוכל לגרש והמהרי"ט כ' דכיון דלמ"ע ל"מ ולפי הנ"ל הא באמת גם במת כ' הקצה"ח דעיקר הטעם דכבר חייל רשות יורשין אבל בגוסס עדין היא אשתו ושוב לא פקע השליחות ושוב לא הוי פסול רק מדרבנן אף בודאי נשתטה בחולי ובס' הוי סד"ר ואף שי"ל דהוי נגד ח"א מ"מ באמת לאחר מיתה בודאי פקע חא"א ואף דנימא מחזיקין מאל"א כמ"ש המהרי"ט מ"מ זה דוקא היכי שהגט אינו חל מה"ת שפיר י"ל מחזיקין מאל"א אבל הכא ח"א ד"ת בודאי ליכא ונהי דסד"ר נגד ח"א ל"מ מ"מ בזה בעי ח"א גמור ול"א מחזיקון מאל"א דמקורו נצמח רק מדברי הרשב"א ז"ל חולין ד"ט וזה ל"ש באיסור דרבנן. וחוץ לזה כ' הר"ש בפ"ב דמקוואות דהיכי דכבר יצא מח"א ד"ת שוב ל"מ חזקה. ואף שבחי' כ' כונה אחרת בזה דבאמת העירו המפורשים מחולין ד"י בטבל ועלה ונמצא עליו ד"ח דלא עלתה טבילה אף דמיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן עיין בב"י סי' קצ"ט. וכ' דענין חזקה י"ל בב' פנים. א) דלא נעשה השתנות או דחד שם איסור הוא ונודע דאיסור ד"ת חשיב חפצא ודרבנן חשיב גברא. ולפ"ז שם ממ"נ אי הלך בשאובין תחילה הי' טהור ורק הס' שמא הלך בכשירה תחילה וכיון דע"כ נעשה השתנות גם לענין הדרבנן ורק שי"ל מכח שם האיסור וכיון שיצא מאיסור ד"ת ע"כ לא נשאר שם הראשון ושוב ל"ש חזקה אבל שם בחולין די"ל דלענין הדרבנן לא נעשה השתנות שפיר הוי לי' ס' נגד ח"א ול"מ ודו"ק כי זה נפלא מאד

ולפ"ז הכ"נ הוי לי' ח"א אך באמת נעשה השתנות ורק דנימא מחזיקין מאל"א וזה ל"א בדרבנן. נשמע דעכ"פ אי ימסור ליד שליח אף אי ישתתק אח"כ ולא נוכל לבודקו מ"מ יש להקל ובפרט במק"ע. ומה שחשש שמא יזדמן בשבת. הנה באמת יש עצה המפורש בש"ס דתיחוד ותפתח. והנה רש"י ז"ל פי' מטעם אגב. והנה בש"ס פריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והוקשו דהא במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. והרשב"א והר"ן ז"ל כ' דמיירי במסר להשליח מע"ש ובעי שהשליח יקנה לה מקום הגט ומזה דייקו דל"מ אגב בגט דל"ח נתינה דאל"ה יוכל הבעל להקנות לה מק"א דאגב לא בעי ציבורין. והמפורשים דייקו מזה דס"ל דקנין דרבנן מהני בגט דאל"ה למ"ל דל"ח נתינה. אך לפענ"ד הי' עצה שהבעל יקנה לה מק"א והשליח יקנה לה מקום הגט וממ"נ נתגרשה מה"ת ע"י חצר השליח דמה"ת אין להבעל פירות ומדרבנן שוב מהני ע"י קנין אגב וע"כ דאגב ל"מ בגט אף מדרבנן דל"ח נתינה. אך לפי הנ"ל מיושב קושית הפנ"י דהוי לי' מוקדם ז"א דכיון דכבר נמסר לשליח מע"ש א"כ במזכה גט במקום יבם עכ"פ הוי ס' מגורשת מע"ש ושוב ל"ש שמא יחפה וז"ב: