מהר"ש חלק א קטו

סימן מא לכבוד יד"נ ה"ה הרה"ג חו"ב בחדר"ת המפורסם חו"ע וכו' כקש"ת מוה' יהודא ליבש נ"י אבד"ק ברזאסטיק יע"א

בדבר שאלתו באיש א' שהי' לו פרה מבכרת ומכרה למשרתת ערלית וקיבל ממנה ערבון ואמר לה שתעשה משיכה בהפארהויז שלו בהקרעטשמי וכן עשתה שם משיכה ונתן לה רשות להחזיק הפרה בהרפת שלו שעמדה שמה ע"ע שתוכל להחזיק שם הפרה כ"ז שתרצה. זה תורף שאלתו וזה תשובתי בס"ד

והנה יש בזה כמה ספיקות. הנה בדין כסף נודע דרוב שיטת הפוסקים ס"ל כר"ת דכסף אינו קונה בעכו"ם ובשלמא אי הי' מוכר בפירוש רק העובר אז הי' אפ"ל דכיון דבעובר ל"ש משיכה יש להקל בכסף וכמ"ש בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שי"ב. אך הכא שמכר בפירוש הפרה א"כ לרוב הפוסקים ל"מ אף בדיעבד. וחוץ לזה אף אי נרצה לסמוך אשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל דעכ"פ כסף קונה בעכו"ם מ"מ י"ל הכא שאמר לה שתעשה משיכה א"כ ג"ד שאין רצונו לקנות בכסף לחוד. וא"כ שניהם לא נתכוונו שיהי' הקנין נגמר בכסף לחוד ושוב בודאי ל"מ דאף להסוברים דדא"מ מהני אף בעכו"ם בלא כוונה מ"מ יפה כ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ג דזה רק במתנה אבל במקח לא דזה ל"ח זכות וכן כ' כמ"פ. וחוץ לזה אם גם המקנה אין מתכוין להקנות אז בודאי לא קנה א"כ בנ"ד כיון דלא גמרו לקנות באותו שעה ל"מ. ואף שהנמ"י ב"מ ד"י כ' דבקנין ד"ת אף באינו רוצה לקנות בקנין זה מ"מ קונה אפי' בע"כ. ועוד כ' כמ"פ דלא קיי"ל כהך תירוצא דגלי דעתיה דלא ניחא לי' דליקני. אך כ' הפוסקים דדוקא שם דחזינן שעכ"פ דעתו לקנות באותו שעה דהא חזינן דנפל וסבר לקנות בזה א"כ שפיר אין בכחו לגרע קנין ד"ת אבל הכא דאמר שרצונו שתעשה משיכה א"כ י"ל דלא רצה לקנות קודם שתעשה המשיכה א"כ י"ל דשפיר ל"מ הקנין ועי' שו"ת ח"ס סי' שי"ח. אך באמת י"ל דאדרבה בשלמא אי הי' ברור שקנין כסף מהני ואפ"ה הותנה שתעשה משיכה א"כ ג"ד דלא רצה לגמור הקנין באותו שעה אבל כיון דיש ס' שמא כסף אינו קונה בעכו"ם א"כ ליכא ג"ד דלא רצה לקנות בכסף לחוד רק רצה לעשות באוהיו"מ דהא באמת גם אחר המשיכה צריך לצרף קנין כסף דהא לשיטת רש"י משיכה אינו קונה וצריך לצרף הקנין כסף ג"כ. ואם אמר בפירוש בשעת קבלת הכסף שאינו מתכוין לקנין ל"מ ואף די"ל דעכ"פ כיון דקיבל הכסף ועכ"פ לא מחסרא כסף שוב מועיל משיכה אף לשיטת רש"י

אך באמת יש בזה מחלוקת דכ"ה שיטת הב"ח דאם מגבהו בחובו מהני משיכה והש"ך חולק עיי"ש בסי' ש"ך ועי' בקצה"ח סי' ר"ד שכ' דעכ"פ כיון דלא מחסרא כסף משיכה קונה ועי' במק"ח סי' תמ"ח. ובאמת עי' בתוס' קידושין דכ"ז ע"ב בתירוץ א' משמע דעכ"פ נהי דמלוה במכר לא קנה מ"מ עכ"פ מהני חזקה דזה חשיב עכ"פ כלא מחסרא כסף ובתירוץ הב' מוכח להיפך. עכ"פ לפמ"ש הש"ך צריכין הכא לצרף הקנין כסף ג"כ וא"כ עכצ"ל דהוא באמת גמר בדעתו לקנות באותו הקנין שמועיל עפ"י ד"ת רק שידע הדין דיש ס' אי כסף לחוד קונה הותנה שיעשה הקנין היו"מ אבל באמת כונתו שבאותו קנין שקמי שמיא גליא שמועיל בזה מתכוין לקנות. א"כ להסוברים דבאמת כסף קונה בעכו"ם א"כ הי' מועיל הלא קנין כסף אף שהותנה לעשות קנין משיכה ג"כ. ובאמת מנהגנו בשט"מ חמץ לכתוב הרבה קנינים ואפ"ה ל"א דכל קנין מגרע קנין חבירו וכנ"ל דעושה כל הקנינים מחמת ס'. ואף שי"ל דלפי מנהגנו דקונין בכסף לחוד א"כ חשיב קנין סטימתא וא"כ הי' יכול לקנות בכסף לחוד בלי שום פקפוק ואפ"ה הותנה לקנות במשיכה א"ב ג"ד שלא רצה לקנות עד שימשוך וכיון דלא הי' משיכה כדינו דבעי או בסימטא או בחצר של שניהם א"כ הקנין ל"מ. אך באמת כיון דגם בזה הרבה פקפוקים יש דבאמת בעיקר ק"ס חששו דקנין דרבנן ל"מ להפקיע קדושת בכור וגם אין בזה בירור אי המנהג לקנות בכסף לחוד עכ"פ בשאר מטלטלין א"כ י"ל דהוא לא רצה להכניס א"ע בס' ועשה קנין היו"מ אבל באמת הי' כונתו שאם יתבטל קנין השני ישאר בתוקפו. יצא לנו דקנין הכסף נשאר בתוקפו אך יען שבכסף לחוד שיטת ר"ת דלא מהני בעכו"ם לזה אדבר קצת מזה

והנה כת"ה צידד דעכ"פ י"ל דמועיל עכשיו שנהגו לקנות בכסף לחוד והביא מ"ש בשו"ת מהר"י אסאד דקנין כסף הוי כמו ק"ס וא"כ י"ל דקנין סטימתא מועיל בבכורה והביא מ"ש בשו"ת ח"ס סי' שי"ד דק"ס הוא מה"ת. כבר חידש זאת בשו"ת הרדב"ז ובפרט שכבר כ' בתשובה דבאמת הקשה הריט"א בפ"ב דבכורות דאמאי לא יועיל קנין כסף לחוד מכח ס"ס שמא כשיטת רש"י דישראל קונה במשיכה ועכו"ם בכסף ושמא כשיטת הרמב"ם דעכו"ם קונה בתרווייהו. ורק שכ' הריט"א דכיון שהנכרי א"י להוציא מישראל המוחזק דס"ס ל"מ להוציא ממון וכיון דנשאר ברשות הישראל שוב קדוש בבכורה ואיסורא בתר ממון גריר וכ' דאף שי"ל דיש להעכו"ם זכות ע"י תפיסה מ"מ אין זה מספיק לפוטרה מבכורה ועוד דקיי"ל ת"כ מוציאין מידו

ובאמת י"ל דנודע מ"ש הרמב"ם בפ"כ מעדות דמידי דיש לו זכות ע"י תפיסה חשיב כמועיל לממון וחשיב כאשר זמם וכן כ' הרמב"ם בפ"ב מגניבה דהיכי דמועיל תפיסה חשיב אשר ירשיעון ומועיל בקנס וכן כ' ברשב"א שבועות דל"א לענין ק"ש וא"כ י"ל דעכ"פ חשיב כיד עכו"ם באמצע ובס"ס נהי דנימא דל"מ להוציא ממון אבל תפיסה בודאי מהני. וחוץ לזה י"ל כ"ז אי כסף ל"ח ק"ס א"כ שפיר הי' אפ"ל דכיון שא"י להוציא החפץ מרשות הישראל א"כ אף אי קמי שמיא גליא שהוא של עכו"ם מ"מ כיון שנשאר ברשות הישראל חייב בבכורה אבל אחר שתיקנו חז"ל דק"ס מועיל א"כ לענין הוצאת החפץ מרשות הישראל א"צ לבוא להס"ס דבזה מועיל מפח ק"ס וכיון דעכ"פ שייך החפץ להעכו"ם א"כ נהי דנחוש דקנין דרבנן ל"מ להפקיע קדושת בכור מ"מ שוב מהני מכח ס"ס דל"ש לומר דל"מ להוציא ז"א דהא בלא"ה קנה העכו"ם ושוב מועיל מטעם ס"ס. ויצא דאף א"נ דק"ס ל"מ לענין בכור מ"מ זה דוקא אי לא הי' רק שלוסצעטיל בזה, אף א"נ דזה חשיב ק"ס מ"מ י"ל דל"מ לענין בכור אבל בכסף כיון דיש ס"ס א"כ עכ"פ כיון דמועיל מכח ק"ס ויוכל להפקיע מרשות הישראל שוב מועיל מטעם ס"ס א"כ א"נ דכסף הוי כמו ק"ס בודאי דמועיל אף א"נ דק"ס הוא רק דרבנן ובפרט דהוי ס"ס שמא ק"ס הוי מה"ת ושמא דרבנן מהני לד"ת ובפרט שמא כסף קונה והכא ליכא נ"מ רק לענין איסור דזכות ממון יש להעכו"ם בודאי עכ"פ מדרבנן ושוב מועיל הס"ס לענין איסור. אך י"ל דכסף לחוד ל"ח כלל ק"ס דבק"ס בעי שיהי' הקנין מבורר וכל שיש ס' בהמנהג שוב מוקמינן אדינא ובודאי ל"מ. וחוץ לזה י"ל דבאמת הוי חשש הערמה בזה רק דבקנין שמועיל מצד חוקי התורה לא משגיחין מה דבלבו לא נתכוין לקנין גמור אבל אם באנו רק מצד המנהג א"כ בענין זה דאינו מקנה באמת לחלוטין א"כ בכה"ג ליכא מנהג וכיון דעכ"פ ליכא מנהג ברור להקנות בכור בכסף לחוד א"כ י"ל דל"ח ק"ס ושוב י"ל דל"מ ועי' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ה' ובשו"ת ח"ס סי' שט"ז שהעירו בזה

והנה כת"ה צידד כיון שנתן לה רשות להחזיק הפרה בהרפת שלו א"כ הוי כמשאיל לה חצירו ומועיל וגם בתורת חצר והביא דברי הריט"א שהביא דברי התוס' בכורות די"ח שכ' דאף בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשי'. והנה בריט"א האריך שם דשיטת הרמב"ם הוא רק באם כבר הי' של כהן ומועיל מטעם שימוש. אך בשיטת התוס' קאי דמיירי בלא קנה מקודם וא"כ אין לומר דנעשה