מהר"ש חלק א קיד

די"ל אומדנא דאדעתא דהכי לא נתנו מתנה וכ' דלא אזלינן בתר אומדנא והביא מסי' ט"ו ומנה"מ שם ועי' שו"ת בי"ש חו"מ סי' ב'. אך באמת מצינו בכמ"ק דדנין מכח אומדנא ועיין במהר"ש יונה סי' מ' שכ' דלהחזיק מהני אומדנא אף בדבר התלוי בדעת שניהם ואף שהמלמ"ל בהלכות זכיה ומתנה תמה עליו מש"ס דכתובות פ' המדיר כבר כ' ליישב זאת ובפרט שכ' בשו"ת נוב"י מהד"ק יו"ד סי' ס"ט דהיכי שא"צ לבטל המעשה שכבר נעשה לכ"ע מהני אומדנא אף בדבר התלוי בדעת שניהם ועיין בפוסקים שכ' דגם למזונות אשה מהני אומדנא לפוטרו ואף שכ' בשו"ת ח"ס אה"ע סי' ק"נ דבמזונות אשה כיון דחייב לה מתיקון חז"ל א"כ י"ל כמ"ש בתוס' כתובות דמש"ה ל"מ תנאי די"ל. דאין אישות לחצאין ואף לדידן דמהני תנאי מ"מ לענין זה ל"מ אומדנא לפטור מחיוב שהטילו עליו חז"ל אבל לענין פרנסת הרב נהי שמחויבים בני העיר לפרנס את הרב מעירם מ"מ אין לד"ז קצבה רק עיקר החיוב פרס הקצוב מכח שקצבו להרב א"כ כיון דעיקר החיוב מצד שקבלו עליהם בודאי מהני אומדנא לפטור א"כ יש עכ"פ אומדנא דלא קיבלו עליהם פרס הקצוב רק ע"מ שהרב לא יקבל בלי זה מקופת הקהל אבל שיקבל יותר מכפי קצבתו ע"ז ודאי לא הסכימו ונהי דפשיטא דאם הרב מקבל הפרס כנהוג ופו"מ רוצים לפזר עבורו איזה מתנה דאם לא מיחו הקהל א"י אח"כ לנכות מפרס הקצוב להרב דהא גם בשעה שיקבל המתנה הי' מקבל ג"כ פרס הקצוב ומ"מ פיזרו לו מתנה ע"כ דהסכימו על המתנה אבל הכא בשעה שקיבל המתנה לא נתנו לו הפרס הקצוב א"כ רק עתה רוצים לתבוע פרס הקצוב יש אומדנא דאדעתא דהכי שיקבל גם הפרס הקצוב לא נתחייבו לו פרס כ"כ וא"צ לומר האומדנא לבטל המתנה רק אומדנא דלא קיבל ע"ע חיוב רק שיהי' להרב פרס עשרה ר"כ לשבוע א"כ מ"ל אם יקבל בתורת מתנה אי בתורת פרס עכ"פ הי' לו סך הנ"ל ושפיר מהני בזה להחזיק הואיל דהקהל הם מוחזקין ול"ש לומר בזה דהוי דבר התלוי בדעת שניהם ול"מ אומדנא דכ"ז שייך היכי דע"י האומדנא יגרע כח צד הב' אמרינן דלא הי' מסכים לזה לכנוס לבית הס' כמו בלוקח פרה ונטרפה ועיין במח"א הלכות שכירות שכ' דל"ש לומר בזה אומדנא דאמרינן נסתפחה שדהו אבל הכא דלא יגרע עי"ז כח הרב דעכ"פ יהי' לו שכרו משלם בודאי דמהני אומדנא ובפרט לעלין חיוב מזונות הרב דהוי בכל יום חיוב חדש בודאי מהני אומדנא ליפטור מהחיוב עכ"פ נגד הסכום שכבר נתנו לו ועיין שו"ת בי"צ אה"ע סי' י"ג ובשו"ת ד"ח אה"ע סי' ג'

ובפרט אם לא קיבלו הרב רק על זמן קבוע נהי שכ' בשו"ת ח"ס חו"מ סי' כ"ב דאסור להורידו מגדולתו אף אחר הזמן מ"מ הוא רק מדין מערופיא ואסור לשום ישראל לקבל רבנות דבמידי דאומנתו בכך גם במציאה והפקר אסור מדין עני המהפך ולשיטת כמ"פ מוציאין בדיינין במידי דאומנתו בכך וכמ"ש בתוס' קידושין דנ"ט ותוס' ב"ב דכ"א ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' ע"ט אך אם הרב מקבל כל שכרו משלם א"כ ליכא עכ"פ ענין היזק פשיטא דעכ"פ א"צ לשלם לו בכפלים ועיין שו"ת בי"ש חו"מ סי' י"ז שכ' דגם בקיבל מו"צ בסתם י"ל דאין מחויב להחזיקו לעולם עיי"ש שכ' דאף לעני אם הוא בתורת שכר פעולה ל"ש בזה דין אמירה לעני ומכ"ש הכא דמקבל כל שכרו בודאי דא"צ לשלם לו בכפלים ויכולין לנכות מה שנתנו לו במשך שנים הללו וישלימו לו המותר עד כדי כל פרס הקצוב לו דזה פשוט דלא הי' כח ביד הפו"מ להעבירו מאומנתו דרק בכה"ג כ' בתוס' יומא די"ב דמסתלק בפה אבל ברב אף כל הקהל א"י להעבירו ולשיטת כמ"פ בניו יורשין גדולתו ובפרט הכא כל העיר לא הי' רוצים לסלקו אך הרשע הלך באלמות בודאי דאין במעשיו כלום ונודע שיטת הרמב"ם דצוואת שכ"מ הואיל דאינו רק מדרבנן ל"מ היכי שצוה ליתן לעכו"ם ועושה איסור ונודע שיטת הר"ן דבפעוטות ל"מ מכירתן בנכסים מועטים ועיין קצה"ח סי' ס"ו שכ' דל"מ בקטן שמחל שט"ח ועיין שטמ"ק ב"מ ד"י ובמח"א הלכות קנין מעות שכ' דקנין משיכה ל"מ היכי שהוא באיסור ומכ"ש פרנס העיר דא"י לעשות שום דבר נגד התורה דודאי לא עדיף כח הפרנס מכח שתיקנו לו חז"ל ול"מ היכי שעושה איסור בתקנתו דמסתמא לא נתנו לו כח במידי שיש איסור בעשייתן ועיין נזיר ד"ד פריך הש"ס קידושא מושבע ועומד ופי' הראב"ן דנהי דנדר חל בביטול מצוה מ"מ אמרינן דמסתמא אין דעתו. בביטול מצוה אף דבסתמא חשיב כולל וחל אף בשבועה מ"מ אמרינן דבסתמא אין דעתו בביטול דאחזיקי ברשיעי לא מחזיקינן ועיין בשג"א סי' ס' א"כ אף א"נ דהקהל יכולים לדחות רב ממקומו מ"מ בסתם אמרינן דלא נתנו כח זה לראש הקהל לחוד כמו דלשיטת כמ"פ אין לו כח על מכירת בהכ"נ מכ"ש הכא דגם אנשי העיר בעצמם אם לא מצאו פשיעה בהרב דא"י לסלקו א"כ לא עדיף כח הפרנס מכל כל העיר ובפרט דעפ"י המבואר בש"ע חו"מ סוסי' ל"ז איש כזה אסור לו להיות מראשי הקהל בודאי דאין במעשיו כלום ופשיטא דצריכים לשלם לו פרס הקצוב והוי ממון גמור להורישו לבניו אך עכ"פ יכולים לנכות מה שקיבל באותו הזמן שלא קיבל פרס הקצוב והמותר ישלמו לו. ומ"ש כת"ה ע"ד שתבעו היזק מה שהי' לו היזק מנישואין עפ"י ערכאות וכ' כת"ה דכיון דד"ג הוא רק מטעם קנס א"כ א"א לקנוס לבני העיר מה שגרם הפרנס הפסד

הנה זה אמת וצדק דמצד דד"ג צריך הגורם לשלם מנכסי עצמו ועיין בחו"מ סוסי' צ"ו דגם באשה הנו"נ דחייב הבעל לשלם מה שלותה וכ' הנה"מ דהכא עדיף משליח דאף אם כופרת בהחוב ואין רוצה הבעל לישבע דצריך לשלם מתקנת השוק מ"מ מה שפשעה בפקדון או שהזיקה ממון אחרים צריך הבעל לשלם מכ"ש הכא דהציבור אין להם לשלם מה שגרם ראש הקהל הפסד ובפרט דאף גוף ההפסד לדעתי ל"ח אף בכלל גרמי דל"ח ברי היזקא כמה נישואין יהי' במשך זמן הלז ובפרט דל"ח רק מבטל כיסו של חבירו ועיין בקצה"ח סי' ע"ג לענין הכחשה בזמן הפרעון שהעיר דהוי רק מבטל כיסו של חבירו ועיין חו"מ סי' רצ"ב ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ט ועיין בריטב"א ריש מכות שהעיר בהא דב"ג וב"ח שי"ל דצריכים לשלם מה שהפסידו לו מתנות כהונה וכ' דל"ח רק גרמא בניזקו מכ"ש הכא דל"ח רק גרמא ובפרט די"ל דזכות מנישואין עפ"י נימוסיהם אם הפסיד זכותו עפ"י ערכאות א"כ אין לו שום זכות גם עפ"י ד"ת דבשלמא מה שהבטיחו לו פרס ומגיע לו עפ"י ד"ת אף שהפסיד זכותו עפ"י ערכאות מ"מ ל"מ לגרע זכות שלו שזכה עפ"י ד"ת אבל זכות שאין לו רק מצד דד"מ אם הפסיד זכותו עפ"י דד"מ אין לו זכות גם ע"פ ד"ת כמפורש בחו"מ סי' ס"ח דשטר הנעשה בערכאות אם פסול עפ"י דיניהם אף שכשר בדינינו אין דנין על פיו דלא נכשיר יותר מהם והרבה יש לדבר בזה. עכ"פ זה פשוט דא"א לחייב את בני העיר מה שגרם לו הראש הקהל היזק

אך באמת יפה הביא כת"ה דעת הפוסקים דלאדם חשיב כופין על לפנים משוה"ד ועיין בבל"ע שהאריך בזה בדברי הש"ס ב"מ דפ"ג ועיין שו"ת השיב משה. ובפרט לטובת יתומים ואלמנה ובפרט שמא המה גרמו סיבת מיתת הרב וידוע חומר הענין דאביזרייהו דשפיכת דמים כמצינו בספרי הפוסקים בשליח שנהרג בדרך דהמשלח צריך כפרה א"כ מהראוי לפייסם בכל מה דאפשר. אך עפ"י ד"ת א"א לחייבם רק מה שמגיע לו עוד לפרס הקצוב אחר שינכו לו מה שקיבל הרב במשך הה' שנים. כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ה' ויחי לפ"ק תרס"ד פה"ק ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל