מהר"ש חלק א קיג

מה"ת ובאין לו עיקר מה"ת ודאי אף נגד ח"א שרי א"כ פשיטא דבכה"ג תערובות חד בחד שרי דהוי ס"ס שמא אינו במקום האוסר ושמא ההיתר גדול יותר ואין לומר דהוי נגד ח"א דבתרי דרבנן אף נגד ח"א שרי ובפרט דבחלבון שלא במקום הקשר רבו המתירין רק מחומרא בעלמא מחמירין והוי עכ"פ כמו ס' השכיח להיתר ובס"ס וס' א' ההיתר שכיח בכה"ג מועיל אף נגד ח"א ובפרט שי"ל להסוברים דדם שבישלו דרבנן א"כ הו"ל ס"ס בדרבנן נגד ח"א דודאי שרי א"כ הדבר פשוט דיש לסמוך אשיטת הש"ך דביצה שיש בה טיפת דם דמהני תערובות חד בחד. ועפ"ז אזדא נמי מ"ש דחד בחד ממ"נ הקדירה אסורה דלשיטת סט"ז ל"ה תערובות חד בחד ולדעת הש"ך עכ"פ הא"מ אסור

ועפ"ז א"ש דבס' איסור כזה היינו בחלבון שלא במקום הקשר י"ל דגם לדעת הט"ז מועיל תערובות חד בחד די"ל דהוי ס"ס בדרבנן ושוב יש לסמוך אשיטת הט"ז דאף הא"מ שרי ובפרט לענין תבשיל הב' דלא נאסר רק מחמת טעם הבלוע בקדירה יש לצרף שיטת הפוסקים דטכ"ע ל"ד ואף שכ' הפמ"ג דא"א לצרף זאת לס"ס וראי' דא"כ הי' מהני נשפך במבשא"מ דהוי ס"ס וע"כ דזה ל"ח ס"ס מ"מ לענין ביצה שיש בו טיפת דם דיש כמה צדדים להקל יש לצרף ג"כ דעה זו דטכ"ע ל"ד ואף שיש מקצת דעות דבלוע בקדירה ודאי הוי ד"ת עי' שו"ת נוב"י תנינא סי' נ"א מ"מ כמ"פ כ' להיפך עי' ברשב"א חולין ד"ק ובכו"פ סי' פ"ז ובפמ"ג בפתיחה לבב"ח. א"כ לענין תבשיל הב' הוי ודאי רק תרי דרבנן יש לסמוך אשיטת הש"ך. ומ"ש רו"מ דסמכינן דבלוע בקדירה ל"א חנ"נ. לא אבין דעכ"פ צריך לשער נגד הביצה של איסור רק אפ"ל דעכ"פ נבלע בקדירה גם מביצה השניה וגם ממים א"כ אי ל"א חנ"נ ל"צ לשער רק נגד חלק הקדירה שבלוע מהאיסור כפי המדומע דהיינו אם יש במים שיעור ב' ביצים א"צ לשער רק נגד רבע הכלי וי"ל דנגד רבע הכלי יש בפשטידא ס' א"כ בודאי יש לסמוך אשיטת הרמב"ן דבלוע בכלי מתכות ל"א חנ"נ ובפרט בלא נודע יש צירוף שיטת האו"ה הובא בש"ך סי' צ"ט ועי' בשו"ת רעק"א ובס' בינת אדם ובפרט בתרי דרבנן כ' הפמ"ג דמותר לבטל וכ' בשו"ת כ"ס סי' נ"ב דהיכי דמותר לבטל ל"א חנ"נ. אך באמת פשטידא בעי ששים ונטילה כמ"ש בהג"ה אמ"ב סי' ע"ח כיון דהוי בלי רוטב. אך פשטידא בודאי הוא שמן א"כ הנטילה הוא רק לחומרא בודאי דיש לצרף על הני טעמי שכ' ע"כ הדבר פשוט דיפה הורה כת"ה להכשיר הפשטידא ובפרט בהפס"מ ולכבוד שבת. וגם בודאי בשלו הביצים במים א"כ נודע מ"ש החוו"ד בסי' צ"ה דלא נבלע, רק באמצעות המים א"כ הוי נ"ט בר נ"ט ואף בנ"ט בנ"ט דאיסורא מ"מ כ' כמ"פ דאינו רק דרבנן עי' בפמ"ג סי' צ"ד. ע"כ נלע"ד דהוא כשר בלי שוב פקפוק וז"ב בס"ד לדינא: בעה"ח ועש"ק וארא תר"ס לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שומואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן מ לכבוד הרב הגדול החו"ב המפורסם כו' כש"ת מוה' יעקב יוסף האמער נ"י ראבד"ק סניאטין יע"א

בדבר שאלתו בעיר א' שהי' להם רב כמה שנים ויען שראש הקהל הי' מומר רדף את הרב ועלה בידו להורידו מכתר הרבנות עפ"י נימוסיהם וחטף ממנו את פנקס הנישואין השייך לרב ובמשך ג' שנים לא נתן לו את הפרס הקצוב ורק להשקיט הרעש שהי' בעיר נתן לו לפעמים איזה סכום בתורת מתנה לעני ונכתב בפנקס הקהל שהוא בתורת אונטערשטיצונג ואח"כ במשך ב' שנים נתן לו פרס בכל שבוע ז' ר"כ בעד הוראת או"ה ועתה הרב של"ח ותובעים בניו הפרס מכל השנים הנ"ל ואומרים שמה שקיבל במשך הג' שנים הי' רק בתורת מתנה ואין לנכות זאת מן פרס הקצוב גם תובעים מה שגרמו היזק לאביהם הרב מה שלא קיבל פרס מכתיבת הנישואין עפ"י דד"מ. זה תורף שאלתו

והנה כת"ה העיר שיכולין אנשי העיר לומר להפרנס לתקוני שדרתיך ולא ליתן מתנות ויצטרכו אח"כ לשלם להרב פרס הקצוב והעיר עפמ"ש הנה"מ סוסי' קמ"ט דמש"ה מחזיקין בשל קהל היכי דיש ע"ז גזברים דהמה עדיפי משותפים וא"כ מתנתם קיימת. והנה בענין כח תקנת זט"ה יש מחלוקת הובא במרדכי ב"ב דלעשות תקנה בענין ממון אין כח ביד ט"ה לעשות רק אי בפי' נתמנו ע"ז ודעת הראבי"ה דט"ה יכולין לתקן מה שירצו ורק אי לא ימחו הרוב ועי' שו"ת ח"ס יו"ד סי' ה' ועי' בר"ן פ"ב דמגילה שהביא שיטה א' דאף לענין מכירת ביהכ"נ יש כח ביד ט"ה וא"צ הסכמה מבני העיר דאמרינן מסתמא גם ע"ז נתמנו אך הח"ס כ' בשיטת הראבי"ה דעכ"פ על דבר גדול כמו מכירת בהכ"נ לא נתמנו בסתם רק אם מוכרים במעמד אנשי העיר הוי כמינוי חדש ע"ז ובש"ע חו"מ סי' ב' כ' הרמ"א דהמנהג שט"ה בעירם כב"ד הגדול אף שיש חולקין

וי"ל כיון שכן המנהג אם ידעו הממנים אותו שמצד המנהג יש בידם לעשות כל דבר א"כ הוי כקבלו עליהם כחם בפי' אכ"מ דאל"ה הי' להם להתנות שע"ז לא יהי' להם כח דהא בסתמא א"א לערער נגד מנהג וכמ"ש ברשב"ם ב"ב דצ"ב דלרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר לא הו"ל להתנות שידע שיוכל לבטל המקח אבל למ"ד דבממון ל"מ רוב הו"ל להתנות ועי' בב"י סי' ר"ז שכ' דגם בענין אסמכתא אם מועיל בד"ז עכ"פ מדרבנן שוב ל"ש אסמכתא דידע דיועיל עכ"פ מדרבנן ושוב מהני מה"ת ועי' שו"ת דברי ריבות סי' ס"ח ובשו"ת ד"ח חו"מ ח"א ח"א סי' כ"ג וסי' כ"ד שפסק כן ועי' בש"ס ב"מ דק"ו לענין אריס וכ' הנמ"י דל"מ מגו נגד מנהג. עכ"פ זה פשוט דט"ה יש להם כח כמו הבעלים עצמם ועדיפי משלוחים והוי כהא דאמר בש"ס ב"מ ד"י יד פועל כיד רבו דמי ועי' במח"א הל' שלוחין סי' י"א שכ' דבפועל ל"ש לומר אשל"ע ונודע מה שהעירו עליו כמ"פ ועי' באו"ת סי' ק"ה ובחו"י כ' בהא דכ' בתוס' קידושין דמ"ב ראי' דמהני שליחות מהא דשכח מה א"ל רבו והקשה השעה"מ שמא שם הטעם משום דהוי כיד רבו. וכ' דהנה נסתפקו כמ"פ אי שליח לקבלה יוכל לזכות בגט ע"י חצירו עי' באה"ע סי' ק"מ כיון דשליח לקבלה א"י לעשות שליח דהוי מילי א"כ כמו דבקטן קאמר הש"ס הואיל דאין לו שליחות ל"מ חצירו ה"ה כאן וכ' הבי"מ דבשלמא בקטן שאין לו כלל כח לעשות שליח ה"ה דלא נתנה לו התורה זכות חצר אבל הכא עיקר החסרון דא"י לעשות שליח משום דבמילי אין לו מה למסור להשליח והראי' דשיטת המהרי"ט דעי"ש א"א להקדיש אבל בחצר דממילא נעשה שליח וא"צ למסור לו מהני. א"כ ה"נ בענין שליחות בעי שיהי' המשלח בר מינוי שליחות ושהשליח יוכל לקבל כח הבעלים והראי' דלדעת הרמב"ם נשתטה בשעת כתיבת הגט כשר לכתוב הגט עי' באה"ע סי' קכ"א ובקצה"ח סי' קפ"ח א"כ בשלמא אליבא דאמת דגילתה התורה דין שליחות רק החסרון בנכרי דא"י לקבל כח הבעלים א"כ בפועל דממילא הוי ידו כיד רבו מהני אבל למ"ד דל"מ שליחות כלל ע"כ דגילתה התורה דבעי שיעשה בעצמו א"כ אף פועל ל"מ דעכ"פ ל"ח גופו של פועל כגופו של משלח וז"ב

נחזור למש"ל דט"ה יכולין לעשות אף במידי דיש רווחא להאי וה"ה ליתן מתנה מקופת הקהל אך מ"ש