מהר"ש חלק א קיב

אך אי לא הי' האנדשלאג א"כ ע"י קבלת מ"ש יוכל לחזור אף ממקח הראשון ובלי קבלת מ"ש צריך לקיים אף מקח הב' ואף דלדעת הרז"ה דנאבד קודם חזרה פסידא דלוקח נשמע דקודם קבלת מ"ש לא נתבטל הקנין ושוב אם יקיים עכשיו המקח הא' אמ"ל דמתחילה הי' המעות של המוכר וא"כ לא הועיל הכסף על קנין הב' וליכא מ"ש אך באמת לדעת הרמב"ן ביטלו הקנין כסף תיכף ושוב מהני לקנות ע"י שאר סחורות וא"כ יש מ"ש

נמצא לכאורה אי ישבע המוכר שהי' האנדשלאג שוב חייב לקיים מקח הראשון ושוב יוכל לחזור בו מהמקח השני אף בלי קבלת מ"ש. אך לכאורה עכ"פ לדברי הלוקח ממילא אם יחזור מהמקח הב' יעבור במ"ש. והי' עצה שלא יגיד לו במ"ש לנוכח רק בלשון נסתר וכמ"ש הקצה"ח בסי' פ"ז לענין כפירת מ"ש שכ' הכנה"ג דעל כפירת מ"ש ליכא שבועה וכ' הקצה"ח דאומרין בלשון נסתר הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו וה"ה הכא דאומרין בלשון נסתר דאם קמי' שמיא גליא דעל מקח הראשון לא הי' האנדשלאג א"כ יפרע ממנו שחוזר מדיבורו. אך באמת י"ל דבכה"ג אף לדברי הלוקח ליכא כלל מ"ש דנודע שיטת כמ"פ דלדידן דקיי"ל כסף קונה ד"ת אמרינן דדוקא היכי דבאמת הכסף קונה ד"ת אז יש מ"ש אבל במלוה ודשלב"ל דליכא קנין ד"ת ליכא מ"ש ומפורש ברמ"א סי' ס"ו לענין שטרות דבלי כומ"ס ליכא מ"ש והש"ך חולק וכ' האו"ת דכיון דבשטרות כסף ל"ק אף מה"ת א"כ ליכא מ"ש. א"כ בנ"ד ממ"נ מה"ת בודאי ליכא קנין על מקח השני דהא מה"ת קנה את הכסף בשביל מקח הראשון וא"י לקנות ע"י מקח השני רק כיון דחז"ל בטלו את הקנין ממקח הראשון ושוב מהני הכסף על מקח הב' אבל מ"מ מה"ת ל"מ הקנין ושוב כיון דהכסף ל"ק מה"ת א"כ ליכא מ"ש. ובפרט ממ"נ מה"ת ליכא כלל כסף על מקח השני ומדרבנן שוב ביטלו הקנין ושוב ליכא מ"ש וכמ"ש באה"ע סי' מ"ב דנהי דקידש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ בקידש קידושי דרבנן בפסולי עדות דרבנן ל"ח לקידושין וה"ה הכא בודאי ליכא מ"ש. א"כ אף אי יודו שניהם דלא הי' האנדשלאג על מקח הראשון מ"מ ממקח השני יוכל לחזור אף בלי קבלת מ"ש. יצא לדינא על מקח הראשון אי ישבע המוכר שהי' האנדשלאג יוכל לעכב המ' ר"כ עד שיקיים המקח. וממקח הב' יוכל לחזור אף בלי קבלת מ"ש כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ו' עש"ק קרח לפ"ק תרנ"ט פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן לט לכבוד המאה"ג חו"ב המפורסם כו' כש"ת מוה' מרדכי מאיר כ"ץ גוטווירטה נ"י מוצד"ק באבוב יע"א

בדבר שאלתו בבישלו ב' בצים בקדירה ואח"כ אפו בו' פשטידא ואח"כ ראו טיפת דם בא' מהביצים על החלמון שלא במקום הקשר היינו שלא במקום הכד וחד זה תורף שאלתו

והנה נודע שיטת כמ"פ דדם שלא במקום הקשר ליכא בזה אף איסור דרבנן רק זורק הדם ושאר מותר ורק אנו מחמירין דבמקום הקשר אסור מה"ת ושלא במקום הקשר עכ"פ אסור מדרבנן ובחלבון שלא במקום הקשר בין לדעת רש"י בין לשיטת הרי"ף והרמב"ם שרי רק אנו חוששין לדעת הרא"ה. ובאמת לדעת כמ"פ בנמצא על החלמון הוי ודאי איסור כמ"ש הלב"ש בח"ד אבל בחלבון שלא במקום הכד וחד ל"ח רק ס' איסור ולכמ"פ אף איסור דרבנן ליכא בזה. והנה דעת הרמ"א דחד בתרי שרי וכ' הט"ז דנהי דאם הי' הדבר ברור דדם ביצים ד"ת אז גם בהי' ס' אם הוא במקום האיסור מ"מ לא הי' מועיל חד בתרי דהוי ס' בנתגלגל ורק שאנו מצרפין הדעה דאף במקום האוסר הוא רק דרבנן ואי יש רוב דעכ"פ נסתלק האיסור ד"ת מצרפין השיטה דדם ביצים דרבנן והוי ס' דרבנן ולקולא. והנה בתשובה כ' דהכא ל"ש הסברא דס' בנתגלגל דעיקר הטעם משום דכבר הוחלטנו הס' לודאי איסור וכעין הטעם דל"מ ס' א' בגוף וס' א' בתערובות משום דכבר הוחלטנו לאיסור א"א לצרף אח"כ א"כ לפמ"ש הכנה"ג דבס' דדינא מהני אף ס' א' בגוף וס' א' בתערובות דא"א לומר דכבר הוחלטנו הס' לאיסור דהא הס' דדינא במקומו עומד א"כ ה"נ אם הוא רק על החלבון דהוי ס' דדינא ל"ש ס' בנתגלגל דגם כשהי' באפי נפשי' ל"ש לומר דהוחלטנו לודאי איסור דהא הס' דדינא במקומו עומד. ובפרט בלא נודע מקילין אף בס' בנתנלגל כמ"ש הלב"ש בח"ד אך בנתערב רק חד בחד מיקל נמי הש"ך משום ס"ס שמא לא הי' במקום האוסר ושמא ההיתר גדול ונתבטל מה"ת ואף שמדרבנן בעי ס' מ"מ הוי ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן ואף די"ל דהוי כמו ס"ס להחמיר שמא בעי כפל ושמא ההיתר אינו גדול אך דעת הש"ך דסגי משהו יותר וא"כ הוי שפיר ס"ס ועי' בפתיחת הפמ"ג לתערובות

ולכאורה הי' אפ"ל דהכא נ"ש התירו של הש"ך בחד בחד דבאמת כ' הט"ז בסי' צ"ח דאמרינן סליק ומותר אף השא"מ רק הש"ך שם אוסר השא"מ א"כ הכא הקדירה עם המים הוי מבשא"מ ובאמת דעת הל"ש דאע"פ שיש חד בתרי מ"מ הקדירה והמים אסורין. אך הפמ"ג כ' דלענין דם ביצים דרבנן סמכינן אשיטת הט"ז אם כן הכא דיש רק חד בחד א"כ ממה נפשך לדעת הט"ז בחד בחד אף ביצה השניה אסור ולדעת הש"ך עכ"פ הקדירה אסורה ושוב נאסרה הפשטידא מטעם איסור הבלוע בקדירה. אך באמת י"ל דנודע דעת הש"ד דאיסור דרבנן שנתערב חד בחד ביבש דמותר מטעם י דרבנן והב"י חולק עליו וכ' הב"ט עפ"י שיטת הרשב"א די"ל דאף חד בחד ל"ח איקבע איסורא דשמא ההיתר גדול יותר ורק די"ל כיון דע"ע הי' ודאי איסור רק הס' שמא פקע האיסור ע"י ביטול ושוב מוקמינן האיסור אחזקה ומש"ה כ' דבאיסור דרבנן לשיטת הרמב"ם דגם נגד החזקה אמרינן ס' דרבנן להקל א"כ שפיר חד בחד נ"ח איקבע איסורא דשמא ההיתר גדול יותר עיי"ש

והנה באמת כסברא זו כ' ג"כ בשו"ת רעק"א סי' פ"ב מבשא"מ יבש ביבש ונתערב ונאבד ויש ס' אי הי' ס' דל"א בזה ס' דרבנן להקל לפי שביבש ההיתר לא נעשה איסור והאיסור נעשה היתר ושייך חזקה אך בלח בלח כיון שגם ההיתר נעשה איסור הוי חזקה נגד חזקה. א"כ י"ל דזה סברת הט"ז דל"מ תערובות חד בחד ואף שי"ל דהוי כמו ס"ס שאין כאן איסור כלל ושמא ההיתר גדול מ"מ י"ל דכיון דעכ"פ ע"ע הי' איסור רק הס' שמא פקע ע"י ביטול יש לאוקמה אחזקה רק די"ל דתלוי בפלוגתא אי ס"ס במקום חזקה מהני ובפרט הכא דרק ס' א' הוי כנגד חזקה י"ל דמהני ס"ס כנודע מפלוגתת הפמ"ג והחו"ד אך א"נ דאף בס' א' כנגד החזקה מ"מ אזלינן לחומרא א"כ שפיר ל"מ תערובות חד בחד אף בס' איסור וא"ש שיטת הט"ז. א"כ י"ל דלפמ"ש הפמ"ג דדם ביצים שבישלו הוי רק איסור דרבנן משום דדם שבישלו דרבנן ואף דשדי תיכלא בכולו מ"מ י"ל דכיון שכ' הג' מוהרש"ק ז"ל דאינו רק משום איסור דם ועי' ביד אפרים סי' צ"ב א"כ א"נ דחשיב דם שבישלו א"כ ל"ח רק איסור דרבנן ולהסוברים דדם ביצים דרבנן הוי תרי דרבנן ומפורש בחוו"ד סי' ק"י דתרי דרבנן ס' אף נגד ח"א מותר. וי"ל עפמ"ש החמ"ח בסי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאיסור דרבנן שאין לו עיקר