מהר"ש חלק א קי

סי' ב' פסק כן כשיטת המהרי"ק מ"מ הכא כפי הנראה כבר נשלם זמן המכירה מאיזה מארג שקנו כבר ושוב הוי כשותפות חדש כמ"ש המהרל"ח שם דבעובדא דהרא"ש נראה שהי' בסוף זמן ומש"ה מוכח דס"ל כשיטת הראב"ד א"כ אף לשיטת המהרי"ק ל"מ הכא ובפרט די"ל דהמהרי"ק מיירי היכי שהם שותפים בכל עסקים א"כ כשנתהווה תנאי חדש הוי מעות של שותפות הראשון גם ע"ז ומש"ה מהני בדיבור אבל הכא דלא עשו שותפות מתחילה רק באיזה מארג א"כ קניה השני הוי פנים חדשות. ובפרט שנראה שרא"ח לבד לא הי' ביכלתו לקנות והוצרך לחפש שותף אחד בודאי הוי כפנ"ח וצריך קנין המועיל א"כ לכאורה הצדק עם הרב ר' טעביל נ"י

אך באמת כבר כ' די"ל דזה הוי ככבר קנה דבכסף לחוד א"נ דאלנות שעומדים לקצץ דינם כקרקע א"כ מה"ת נקנה עכ"פ בכסף ושוב נעשה לוה על המעות ושוב ל"מ חזרת השליח ובכבר קנה פסק הד"ח כשיטת הנה"מ דל"מ חזרה אף בלי קנין וגם אי דינם כמטלטלין מ"מ עכ"פ יש ס"ס דקנה בכסף ובפרט עכ"פ מדד"מ מהני עכ"פ לכפול הערבון ושוב נעשה לוה על המעות ונגמר השליחות ול"מ חזרה וחוץ לזה בגלילות שלנו מעשים בכל יום שאנשים הבקיאים בטוב מו"מ נעשים שותפים לעשירים ונגמר השותפות בהאנדשלאג וא"כ חשיב ק"ס ומהני עכ"פ בדשלב"ל ושוב מועיל לשון חיוב לענין שיועיל אף בדשלב"ל ובפרט דגם בדשלב"ל כ' כל האחרונים דמהני ק"ס ובשו"ת בי"ש סי' ס"ח כ' דמהני אף להוציא ע"י ק"ס בדשלב"ל. וחוץ לזה כיון דהכא הבטיחו לו הט"ו פט"צ בשביל שכר סרסרות ובשביל טרחתו לגמור העסק א"כ שכר פעולה נקנה בדיבור לבד וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דע"ז ועיין בקצה"ח סי' של"ב שכ' דבהבטחו לו בשביל שכר פעולה אף דשלב"ל מהני ונודע מחלוקת השו"מ ע"ד הד"ח ועיין בשו"ת תוע"ר ובשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' ע'. ואף דבהבטיחו שכר סרסרות יותר מכפי הראוי אין לו אלא שכרו כמפורש בסי' רס"ד מ"מ כ' הקצה"ח דאם הפסיד מכיסו עכ"פ קצת מעות מגלגלין עליו את הכל והכא ראה שהממציא העסק עשה הוצאות מכיסו. וחוץ לזה הכל הוא כפי הפעולה שעשה ואפשר שלא הי' יכולים לגמור העסק בלעדו בכה"ג בודאי חייבים ליתן לו כפי תנאי ועיי"ש בשו"ת ד"ח סי' ע"ח שכ' בזה עפמ"ש המרדכי ריש פ' הגוזל דהיכי שגורם קצת היזק לחבירו אף דהוי רק גרמא מ"מ מהני בק"ע אף בדיבור לבד לשלם לו ההפסד והסברא י"ל דכיון דעכ"פ גרמא אסור לכתחילה א"כ כשק"ע לשלם ההיזק בודאי גמר ומקני אף בדיבור לבד וכמ"ש בתוס' בכורות די"ח לענין רועה כהן ועיי"ש בריט"א ועיין ר"ן קידושין ד"ח ובא"מ סי' כ"ט ובמנ"ח מצוה של"ו ובמק"ח סי' תל"ד ועיין שו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ט מ"ש בשם השטמ"ק בהא דאם אוביר אשלם במיטב עיי"ש ע"כ מכל הני טעמי נלענ"ד דיש לזכות את התובע ובפרט שכבר סמך אדעתי' ודמי להא דמפורש בש"ס ב"ב שאני דגים דייהבי סירייהו ופי' המפורשים משום דסמך אדעתי'

ומ"ש הה"ג ר' טעביל נ"י משו"ת מהרי"א הלוי סי' צ"א שכ' דאף א"נ דק"ס מהני בדשלב"ל מ"מ מהני חזרה קודם שב"ל. הנה הבאתי דבריו בתשובה בשנת תר"ס להרב מקארטשין ז"ל אך לפמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב סי' כ"ו דק"ס מהני מטעם חיוב בודאי דל"מ חזרה אף קודם שב"ל כמו בחיוב. וחוץ לזה מובא בכל הפוסקים הסוברים דק"ס מהני בדשלב"ל דל"מ חזרה דגם זה הוא בכלל תקנת הסוחרים שלא יועיל חזרה שיהי' בטוחים בקנין ח"ב ופשוט. ומ"ש הרב הנ"ל דהי' תנאי שיתן ה' מאות ר"כ. מ"מ כ' הרמ"א בסי' קע"ו סעיף ח' ובש"ע סעיף מ"א דכ"ז של"א שלא יתן לו לא הפסיד זכותו מהשותפות א"כ מכל הנ"ל נלע"ד דיש לזכות את התובע ואם יש איזה הכחשה בניהם יש לפסוק שבועה דהצדק עם הרב מיאשניצא דזה חשיב תביעת מעון דעיקר אנו דנין אם השותפות קיים ול"ח שבועה על שבועה דאם יודו יתקיים השותפות ואולי יתברר אח"כ שיהי' ריוח ואם כי קשה להוציא ממון בלי ראי' ברורה עכ"ז נלענ"ד דהדין עם התובע עכ"פ בהזכות מהס' מארג ואף שהאדון החליף זאת על קניה חדשה מ"מ לא הפסיד הממציא העסק זכותו ויען שיש לצדד לכאן ולכאן ע"כ] טוב לפשר ורק שהפשר יהו' יותר נוטה לזכות התובע כי עפדתה"ק הצדק עמו והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח יום ג' ויצא תרס"ג לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידם דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל, סימן לד להרב המאה"ג חו"ב המפורסים וכו' כש"ת מוה' ברוך ווינד נ"י מוצדפה"ק הנ"ל

בדבר שאלתו ברו"ש שבאו לדין באחד שתבע אצל אחד שהי' להם שותפות וטען שמגיע לו לפי החשבון איזה מאות ר"כ מחבירו והשני טען אמת כי עפ"י חשבונך מניע לך כן. אך טען כנגדו א' כי מגיע לו אצלו סך פ' ר"כ. וגם טען עליו כי ישבע שבועות השותפות גם טען כי הי' להם סוחר א' עכו"ם אשר דרכו לטעות בחשבון וכבר נתן לו איזה פעם ריוח מזה ועתה תובע שישבע אם לא הי' לו ריוח טעות מהנכרי על כמה מאות ואולי מגיע לו עוד מעות לפי חשבון. והתובע טוען כי הסך פ' ר"כ אינו מגיע לו כי כבר נכללו בחשבון שבניהם גם כו לא טעה עם הנכרי יותר מכפי אשר סיפר לשותפו זה תורף שאלתו

והנה לכאורה פשיטא דהשותף צריך לישבע שבוהב"ת ואף דמפורש בש"ע סי' צ"ג סעיף י' דאם כבר חלקו השותפין ואף שנשאר להם חובת אצל אחרים מ"מ אם ידוע החלק של כ"א שוב א"צ לישבע מ"מ מפורש שם סעיף ח' דאם לא הי' חשבון ברור יוכל להשביע ובפרט הכא שעל הסך פ' ר"כ טוען טענת ברי וצריך לישבע ממילא צריך לישבע גם על כל השותפות בתורת גילגול כמפורש שם סעיף ו' דע"י גילגול צריך לישבע אף בכבר חלקו השותפות עיי"ש. אך עתה נדבר ע"ד הטענה כי חושדו כי יתן לו חלק מהטעות והנה לכאורה גם ע"ז עכ"פ צריך לישבע מצד גילגול אך באמת בעיקר הדבר אי חייב ליתן לו חלק על הגניבות יש בזה מחלוקת דעת הרמ"א בסי' קע"ו דחייב ליתן לו והש"ך חולק ועיין בש"ך סי' ס"ב ובאו"ת שם כ' דעכ"פ אם אומר לעצמו קניתי מהני ועיין שו"ת ח"ס חו"מ סי' מ"ז שכ' כן ועוי"ש דמסיק דקשה להוציא ממון נגד הש"ך רק תפיסה מהני

והנה לפ"ז אם הי' חבירו מודה שהי' לו ריוח מטעות אז שפיר נהי דא"א להוציא ממון מ"מ אי תפס יוכל לטעון קי"ל כשיטת הרמ"א אבל עכשיו שחבירו כופר ורק נרצה לחייבו שבועה והנה קיי"ל דא"ח שבועה רק במידי שאם יודה יהי' חייב ממון אבל במידי שאם יודה יופטר א"ח שבועה. והנה בכה"ג י"ל כיון דאף אם יודה לא יתחייב דיוכל לומר קי"ל כשיטת הש"ך א"כ א"צ לישבע. אך לכאורה י"ל דכיון דעכ"פ אי יודה יועיל תפוסה בעדים שוב חשיב כמועיל לממון וכמ"ש הרמב"ם בפ"כ מעדות דהיכי דהועילו העדים לענין תפיסה דמשלמי בהזמה ועיין בכ"מ פ"ב מגניבה וברשב"א שבועות דל"א דעדים שיועילו בעדותן ע"י תפיסה חייב ק"ש אך באמת מפורש בחו"מ סי' פ"ז דאם תובע אתנן בבא על אמו דא"ח שבועה כיון דקלבד"מ אף דמהני תפיסה וחזינן דאפ"ה אינו בכלל שאם יודה יתחייב ממון וכבר העיר בש"ש שמעתתא ז' פ"ג מהא דכ' הרשב"א שבועות דל"ב במשחק בקוביא אהא דמתני' דעשביע