מהר"ש חלק א י

דבלאוי דיו"ט ל"צ בעידנא אך עכ"פ אינו מפורש כן בדברי ר"ע די"ל כסברת התוס' פסחים דלמ"ד ללאו יצאת אינו נאסר ביו"ט ולכך כ' דבדברי ב"ש מפורש יותר. ודו"ק כי הוא נכון בס"ד

ובענין המסתעף לזה השבתי ג"כ לחתני החריף ובקי מוה' מאיר הכהן נ"י

בדבר אשר העירות בישוב קושית התוס' פסחים דל"ח דלמ"ל קרא דא"י במצה של טבל הא במס' סוכה משמע דרק באתרוג של דמאי יוצא אבל באתרוג של טבל גמור א"י דל"ח לכם משום דמעורב חלקו של כהן א"כ ה"נ ל"ח מצתכם ומה שתירצו בתוס' דצריך קרא היכי דיש שיעור בלתי חלקו של כהן קשה דהא באמת י"ל דא"י משום מה"ב כקושית התוס' סוכה ד"ל רק שכ' הש"א די"ל עדל"ת וא"כ ממ"נ אי ביש יותר מכזית א"כ בהמותר ל"ש עדל"ת וגם הא אפשר בהפרשה ואי בשיעור מצומצם שוב ל"ח מצתכם. ועפי"ז אמרת דהא בש"ס מפורש דאף בכבר הופרש ממנו כל המעשרות רק טבול למ"ע ג"כ א"י ואז שפיר חשיב מצתכם דכמו דדמאי חשיב שלו הואיל דאי בעי מפקר נכסי' והוי עני ה"ה בטבל הטבול למ"ע ל"ש לומר דל"ח שלו דשייך הואיל דאי בעי מפקר נכסי' ולכך מוכרח לומר דקאי כר"ש ולע"ע יש עלי' איסור טבל ולא חל איסור חמץ ועפי"ז יצא דבטבול לשאר מעשרות בודאי אף לרבנן א"י משום דל"ח מצתכם והאריך בזה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל עכת"ד. וזה תשובתי

מה שרצית לחדש דבטבול למ"ע יחשב שלו מכח הוחיל דאי בעי זכה מן ההפקר. לפע"ד י"ל דבר חדש דבש"ס דכתובות דנ"ט קאמר הש"ס קונם שאני עושה לפיך א"צ לה פר ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ופריך ומי חייל הא אין בידה לגרש את עצמה והקשו בתוס' והא בידה לומר א"נ וכ' בש"מ בשם הרשב"א ז"ל דהא דמהני בידו לענין דשלב"ל דוקא היכי דקורא שם תרומה אדבר שהוא שלו אז נהי דלע"ע בעודו מחובר לא חל שם תרומה מ"מ מהני סברת בידו שיחול השם תרומה אבל הכא דלע"ע כ"ז שניזונת הידים קנוים לבעל ובשעה שאומרת א"נ הוי כקונת הידים וא"כ במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיחשב כאלו גם עכשיו שלו. ודבר זה הוא מקצוע גדול ופלפלתי בזה בכ"מ. ואף דלכאורה קשה דבש"ס גיטין ע"ז קאמר ידה מי קני' לי' אך באמת הרשב"א ז"ל שם כ' דכיון דברצונה לקבל גט הוי כאומרת א"נ ואז ל"ח יד של הבעל. אבל באמת כ"ז שאינה מקבלת גט הוי ידים של הבעל

ועפי"ז י"ל דבאמת דעת הרמב"ן ז"ל דאתרוג של טבל חשיב לכם לפי שיוכל להפריש ממק"א אך אנכי כתבתי בחי' דא"נ דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי א"כ תיכף משנתחייב בתו"מ הוי תיכף כאלו יש להכהן והלוי חלק בהתבואה וכמ"ש הקצה"ח סי' רמ"ג דמש"ה מהני תרומת אפוטרופסין משום דהוי רק כמברר חלקו של כהן ומש"ה מהני בנתן לכהן קטן תו"מ אף דל"ל זכי' מ"מ הכא הוי ממילא שלו עיי"ש. נמצא דתיכף יש להכהן והלוי והעני חלק בהתבואה רק אם מפריש ממק"א אז הוי כמחליף עמהם החלק שיש להם בזו התבואה על דבר אחר א"כ לע"ע קודם שמפריש ממק"א יש להם חלק בהתבואה א"כ שפיר נהי דיוכל להפריש ממק"א מ"מ לע"ע חשיב מחוסר הקנאה מרל"ר ול"מ סברת בידו שיהי' חשיב כשלו. וא"ש שיטת התוס' והארכתי בזה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל וגם בהא דבחמץ א"ע אף במקום דשייך הואיל דאי בעי פריק משום דע"י פדיון ל"ל זכות רק מכאן ולהבא א"כ במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' חשיב כשלו והארכתי בזה הרבה

ולפ"ז ה"נ בשלמא לענין דמאי דבאמת רוב ע"ה מעשרין הן ונהי דחז"ל חייבו לעשר אבל אין לומר דחשוב כאלו הוא של הלוי והעני דהא רק מדרבנן חייב לעשר וחז"ל לא עשו הדבר כאינו שלו רק איסור גברא מוטל על האדם לאוכלו וראי' לזה מהא דמפורש באה"ע סי' כ"ח ונ"ב שיטת הרשב"א ז"ל דבקידושי שטר על א"ה ד"ת אינה מקודשת ועל א"ה דרבנן מקודשת וביארתי הכונה דבאמת בקידושי שטר נהי דל"צ שו"פ אבל עכ"פ בעי שיתן לה דבר שהוא שלו ושהאשה יהי' לה קנין בהנייר וא"כ בא"ה לשיטת הרבה פוסקים ל"ח לכם וכמ"ש הרשב"א ז"ל לענין מודר הנאה מלולב דא"י א"כ חשיב כנותן לה דבר שאינו שלו ול"מ אף בקידושי שטר וכמ"ש התוס' קידושין דנ"ג דמש"ה ל"מ במקדש בחלקו אף דלא גרע ממדבר עלה לשלטון דבעי שיהנה אותה מדבר שהוא שלו. אך כ"ז בא"ה ד"ת דחשיב של הפקר ל"מ אף בקידושי שטר אבל בא"ה דרבנן דעכ"פ לא הפקיעו החפץ מרשות בעלים נהי דעכ"פ לא תוכל ליהנות ממנו וכ' הב"ש דל"מ בקידושין אך כ"ז בקידושי כסף דבעי הנאה אבל בקידושי שטר דל"ב הנאת פרוטה רק שיהי' שלו א"כ א"ה דרבנן חשיב שפיר שלו ויש להאריך בזה עפ"י שיטת רש"י ז"ל סוכה דכ"ח דבפחות משו"פ ל"ה לכם עיי"ש

עכ"פ נשמע דאיסור דרבנן ל"ח אינו שלו א"כ שפיר בדמאי דעכ"פ חשיב שלו נהי דלע"ע חשיב אינו ראוי לאכילה ע"ז שפיר מהני סברת אי בעי מפקיר נכסי' שיהי' חשיב תיכף ראוי אבל בטבול למ"ע דיש בזה איסור ד"ת א"כ קיי"ל מתנות שלא הורמי כמו שהורמו דמי א"כ לע"ע יש להעני חלק בהתבואה ומעורב חלק שאינו שלו נהי דבידו להפקיר נכסי' ויוכל לזכות באותו חלק אבל לא יהי' לו חלק בזה רק מכאן ולהבא וא"כ שוב הוי מחוסר הקנאה מרל"ר ול"מ סברת בידו שיהי' עכשיו חשיב כשלו וכמ"ש הש"מ ומדויק בזה מ"ש רש"י ז"ל פסחים דל"ה ע"ב ד"ה השתא נמי חזי ופי' דחומרא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין וקשה דלמה נקט רש"י ז"ל זאת הא בש"ס מפורש הטעם הואיל דאי בעי מפקר נכסי'

ולפ"ז ניחא דבאמת במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ בידו שיהי' חשיב עכשיו כשלו רק זה כונת הש"ס דכיון דרק חומרא דרבנן הוא א"כ עכ"פ אאפ"ל דחשיב כאלו יש להלוי חלק בו דא"ה דרבנן ג"כ חשיב כשלו וא"כ כיון דרק איסור דרבנן רובץ עליו שפיר מהני סברת הואיל אבל בטבל ד"ת דלע"ע יש להעני קנין גמור א"כ נהי דבידו לזכות בו ע"י שיפקיר נכסי' מ"מ במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' חשיב כשלו ואזדא דבריך והדרא קושית התוס' לדוכתה אך בכל דברים הנ"ל פלפלת הרבה בחי' ואכ"מ להאריך: המחבר.