מהר"ש חלק א קח

הראשונים יהי' להם בזה ארבעים פט"צ וקודם שעשו הפאטראג כ' ב' אנשים הנ"ל להממציא העסק שאין מסכימין על השותפות וטענו כי הקנין הראשון נתבטל והשתא פנים חדשות בא לכאן גם כי הי' צריך ליתן מעות ועוד טענות זה תורף שאלתם

והנה יש בזה לדון הואיל שבשעה שעשו השותפות עדיין לא קנו את היער והוי דשלב"ל א"כ לא חל בזה שום קנין דהוי כמוכר לו שדה זו לכשאקחנה דל"מ למ"ד אין אמדשלב"ל. ולכאורה הי' אפ"ל דאף דדעת הראב"ד בפ"ד משולחין ושותפין דיכול להקנות עצמו כדין העבד וכדמצינו בקידשו ידי לעושיהן דמהני וכ' הכ"מ דל"ד דשם משעבד גופו בפי' אבל הכא מאן לימא דמשעבד גופו. וי"ל דהנה בש"ס גיטין דע"ז פריך ידה מי קניא לי' והקשה בתוס' דהא חצירו ג"כ ל"ק לי' ותירצו דהתם הפירות יוצאים מגוף הקרקע אבל הכא מ"י מעלמא אתי ול"ח כאילו יש לו קנין בגוף הידים. והנה בהא דבעי בש"ס גיטין דמ"ג עבד לקנס אי מהני ופי' הרמב"ן והרשב"א דהס' משום דקנס דמעלמא אתי ול"ד לדקל לפירותיו ועיין בשו"ת רמ"א סי' ז' שכ' דמעות לפירות ל"מ ועיין בקצה"ח סי' ר"ט תיקשי לכאורה היכי מהני ידים לעושיהן הא מי' מעלמא אתי וכ' בשטמ"ק כתובות דנ"ט דכיון דעכ"פ בא ע"י טרחת הידים מהני דעכ"פ חשיב קנין לשעה בידים

וא"כ י"ל דכ"ז באומנים שנשתתפו במה שירויחו ע"י הידים אז י"ל כיון דבא ע"י טרחת הידים חשיב כמו דקל לפירותיו אבל בנשתתפו בריוח שיבוא מעלמא ושלא ע"י טרחת הגוף י"ל דדמי למעות לפירות דל"מ. אך התוס' פי' בהא דעבד לקנס משום דל"ח עבידי דאתי ושיטת כמ"פ דמטות לפירות נמי מהני ושוב י"ל דבמשעבד גופו לכ"מ שיריוח הן ע"י טרחת הידים או ע"י מעותיו מ"מ הוי כמקנה לו גופו ומעותיו לפירות דמהני ובפרט כי כל ריוח מעסק יש לזה טרחת הגוף ומהני וכמ"ש השטמ"ק בדקל לפירותיו. ובפרט דשם כ' עוד דמש"ה קאמר ידה מי קניא לי' משום שיוכל לומר א"נ וכ' הרשב"א דכיון שמקבלת הגט הוי ככבר אמרה א"נ. ונשמע דמ"ד דא"י לומר א"נ חשיב כיש לו קנין בידים אף דמ"י מעלמא אתי מכ"ש דמהני גופו לכל הרוחים שירויחו אך כ"ז לשיטת הראב"ד אבל לשיטת הרמב"ם אף קנין ל"מ בזה דל"א דשיעבד לו גופו ושוב ל"מ קנין דהוי דשלב"ל ומוכח שיטת הר"מ דאף אחר שכבר הרויח מ"מ מהני חזרה. ודעת הנה"מ דבאם הי' בקנין א"י לחזור דשיטת הר"מ והרמב"ן הוי דעת יחיד ובלא קנין עכ"פ א"י לחזור במה שכבר הרויח כמ"ש בסעיף א'

אך באמת כ' בשו"ת ד"ח חו"מ סי' ע"ו דדעת הרמב"ן דאף לאחר שהרויח מ"מ יוכל לחזור דל"ח בזה כשלוחו דבשלמא באמר זבין לי הוי כשליחו וכמ"ש בסי' קפ"ג ולשיטת הסמ"ע שם אם נתן לו בפי' בשם המשלח ל"מ חזרת השליח אף קודם המשיכה. ולפמ"ש הקצה"ח והנה"מ שם בטעם הסמ"ע אם צוה לו המשלח ליתן המעות קודם משיכת החפץ דאז נעשה מיד לוה על המעות א"י לחזור אף קודם משיכת החפץ אבל הכא בסתם שנשתתפו ל"ח שליח כלל ומ"מ כ' הד"ח דלענין מה שהרויחו כבר רוב הפוסקים חלקו על הרמב"ן אבל לענין מה שירויחו אז אף בקנין יוכל לטעון קי"ל כהפוסקים דל"מ קנין דהוי דשלב"ל והנה"מ כ' דהוי דעת יחיד ובשו"ת ד"ח חו"מ סי' ע"ח מביא בשם הרשד"ם די"ל קי"ל וכ"ה שיטת הא"ז. נשמע דאם חזרו טרם שקנו בודאי אף דהי' בקנין י"ל קי"ל דל"מ בזה קנין דהוי דשלב"ל וכשיטת הר"מ והרמב"ן. ואף די"ל לכאורה דבעיקר הא דמועיל טענת קי"ל משום דרוב ל"מ להוציא ממון והראי' דנודע מ"ש המהריב"ל הובא בספר גט פשוט כלל ב' דבעי עכ"פ שיהי' ב' פוסקים. ותיקשי לפ"ז לפמ"ש בתוס' כתובות דט"ו דמש"ה ברוב ישראל צריך להחזיר לו אבידה ול"א בזה אין הולכין בממון אחה"ר דזה דוקא היכי דמדעתו נתנו לו הלוקח אבל הכא דיש ס' על תחילת הזכיה מהני רוב לחייבו בהשבה א"כ הכ"נ כיון דלשיטת רוב הפוסקים מועיל הקנין בדשלב"ל בשותפים א"כ יש ס' שמא לא זכה כלל רק במחצה הריוח א"כ בכה"ג צריך לילך אחה"ר. אך באמת י"ל כיון דעיקר הטעם דהפוסקים דמועיל בשותפין קנין בדשלב"ל משום דגופו נשתעבד ובזה ל"ש לומר נישיילי מה הי' בדעתו כמ"ש בתוס' שבועות דכ' דהי' בדעתו כ"מ שיפרשו חז"ל לשונם אבל עכ"פ כשם שאדם מוחזק בממונו מכ"ש דמוחזק בגופו ומס' א"א להטיל עליו שיעבוד הגוף דבזה בודאי הי' מוחזק מקודם ומפורש בתוס' גיטין די"ז דבגט שחרור שאין בו זמן ומכרו א"י הלוקח להשתעבד בו דהעבד מוחזק בעצמו ואף דע"כ הי' ע"ע משועבד מ"מ כיון דממ"נ יצא מרשות רבו הראשון או ע"י מכירה או ע"ו שחרור ועיין בקצה"ח סי' רמ"א מכ"ש הכא דיש ס' על התחלת שיעבוד הגוף בודאי דחשיב מוחזק בעצמו ול"מ רוב וא"ש הא די"ל קי"ל

אבל עכ"פ בלא חזר רק עד אחר שקנו בזה כ' הד"ח דל"מ חזרה על מה שכבר קנה די"ל דנהי דלא חל הקנין מטעם דהוי דשלב"ל מ"מ עכ"פ בשעה שקנה קודם חזרה נעשה שליחו וקנה בשביל כל השותפין ואף דשותף זה לא נתן מעות מ"מ באמר זבין לי נעשה לוה על המעות והוי כקנה במעות המשלח וא"כ בנ"ד דכבר נתנו ערבון ב' אלפים ר"כ וזכה המוכר המעות בשביל כולם ושוב הוי ככבר קנה וי"ל דל"מ חזרה. ואף דמפורש שם בסי' קפ"ג דאם חזר השליח קודם המשיכה מהני חזרה היכי דנתן מעות עצמו מ"מ לפמ"ש הקצה"ח והנה"מ שם עיקר הטעם משום דקודם משיכת החפץ לא נעשה המשלח לוה על המעות דהוא לא צוה ליתן המעות קודם משיכת החפץ אבל בנ"ד דגם שותף זה שלא נתן מעות שלו הי' שמה כשנתנו הערבון והסכים ט"ז א"כ נעשה מיד לוה על המעות ושוב זכה עכ"פ מה"ת בהס' מארג בקבלת האדון הערבון בשביל כולם. ובפרט שהאדון דיבר עם כולם ומכר לכולם ביחד ונהי דנימא דמצד המוכר לא נגמר עוד הקנין דממ"נ אי אילנות אלו דינם כמטלטלין א"כ אף בקנה מישראל בעי משיכה ובפרט אי דינם כקרקע בעי שטר ועיין שו"ת בי"ש חו"מ סי' ע"ב א"כ המוכר יוכל לחזור אבל אם המוכר אינו חוזר גם השליח א"י לחזור משליחתו אחר שכבר נעשה לוה על המעות א"כ בנ"ד יען שהמוכר לא חזר מהמקח ונהי דגמר המקח הי' באופן אחר מ"מ עכ"פ נצמח הקנין ע"י הערבון שנתנו מקודם א"כ זה הי' עבור כולם וי"ל דגם אח"כ לא פקע זכות שותף הג'

ואף דלכאורה י"ל כיון דהמוכר הוא נכרו ונהי דהמה קנו אצל אדווקאט שהוא ישראל מ"מ גוף היער הוא של נכרי נהי דנימא דמועיל מכירת השליח ולא נימא בזה אשל"ע א' כיון דהוא פועל ובא בשכרו מהני בזה עפמ"ש במח"א הלכות שלוחין סי' י"א וגם עכ"פ מועיל מצד מנהג הסוחרים ול"ש לומר בזה אשל"ע כמ"ש בשו"ת שו"מ מהד"ת חו"מ סי' ז' אבל עכ"פ א"נ דאילנות אלו דינם כמטלטלין א"כ דעת כמ"פ דישראל מעכו"ם ל"ק רק במשיכה א"כ לא התחיל הקנין כלל אף מה"ת ושוב י"ל דהוי כמו חזר קודם הקנין דמהני

אך עדיין י"ל דא"נ דחשיב כמטלטלין א"כ עכ"פ הוי כמו ס"ס שמא כשיטת רש"י דעכו"ם כל קנינו בכסף ושמא כשיטת הרמב"ם דישראל מנכרי קונה בתרוייהו ועי' בריט"א פ"ב מבכורות שהעיר בזה ועי' ביו"ד סי' קל"ב ובסמ"ע סי' קצ"ד ובפרט דכיון דעכ"פ מהני כסף בדיניהם לענין כפלת הערבון א"כ ישראל ונכרי שבאו לדון אם אתה יכול לזכותו בדא"ה אומרים כן דינכם ועי' בנה"מ סי' ס"ו ס"ק ל"ה ובמק"ח סי' תמ"ח א"כ שוב י"ל דחשיב ככבר קנה ושוב א"י לחזור כמ"ש בשו"ת ד"ח סי' כ"ו דאחר שכבר קנה א"י לטעון קי"ל ואף א"נ דזה ל"ח ככבר קנה ונימא דישראל מעכו"ם ל"ק כלל בכסף ונימא דזה ל"ח ס"ס וכמ"ש בחו"י דעיקר סברת הס"ס משום דיותר מסתבר לתלות בא' מב' צדדים להיתר מלתלות ב' צדדים לאיסור כמו בהא דפ"פ בש"ס כתובות ד"ט להיתר די דנימא