מהר"ש חלק א קז

גיטה דאז מה"ת מועיל הגט רק דמדרבנן אסור לגרשה ובד עבד מהני הגירושין כמבואר בירושלמי ועי' בנמ"י שם שכ' די"ל דאף לכתחלה מותרת לינשא אם גירשה בגט אבל בא"י לשמור גיטה אז מה"ת ל"מ הגט אף בדיעבד. אך בס' בית מאיר כ' דהרמב"ם ז"ל קאי בשיטת היש מפורשים דהפ' גרורה בירושלמי היינו משום דמשלחה וחוזרת ובזה מהני הגירושין בדיעבד עפ"י דברי התוס' תמורה ד"ד דבמידי דאין החסרון בגוף הגירושין אמרינן איתקש גירושין למיתה א"כ יצא דאף בא"י לשמור את גיטה עכ"פ בדיעבד מהני הגירושין ושוב ל"ש בזה כללא דכ"מ דלמ"ע לא מצי מ"ש דבמידי דמועול בדיעבד חשיב בכלל מצי עביד כמ"ש התוס' חולין ד"מ דמידי דבדיעבד הורצה חשיב ראוי לפתח אהל מועד ועי' תוס' פסחים ד"ה א"כ שפיר מועיל השלשת הגט ועיי"ש בשיורי קרבן על הירושלמי שכ' דלשיטת ר"י בירושלמי גם בשוטות לגמרי אפ"ה חשיב יש לה יד ודברי ר' ינאי בש"ס הוא רק לענין קטנה כאשר כן הוא שיטת ס' התרומה ועי' ח"ס סי' ג' וא"כ רק איסור דרבנן יש לגרש שוטות וא"כ בדרבנן שוב ל"ש הך כללא דלמ"ע כמ"ש המ"ל בפ"ב מביאת מקדש וא"ש הכל בס"ד

נחזור לענינו דבש"ס דילן משמע דלטעמא דגרירה גם ביודעת לשמור את גיטה אסור. והנה בש"ס דילן מפורש רק הדין היכי דבשעת הגירושין היא א"י לשמור את עצמה אז אסור לגרשה אבל בעתים חלומה וע"ש אי אסור לגרשה בעת חלימותה אינו מפורש וראיתי בשו"ת רח"כ ז"ל סי' כ"ד שהעיר השואל דאמאי לא מתרץ בש"ס דר' יצחק מיירי בעתים שוטות ורוצה לדייק מזה דבעתים חלומה אסור לגרשה מה"ת. והג' רח"כ ז"ל דחה דהא קאמר ר"י ד"ת שונות מתגרשת מידי דהוי אפקחית בע"כ ואי מיירי בגירשה בעת חלימותה א"כ חשיב רצון גמור ובאמת זה תיקשו ג"כ אהא דהוקשו בתוס' דנוקמא ביש לה אב ובזה תיקשו ג"כ דל"צ בזה לטעם דהוי כפקחית בע"כ דהא מהני רצון האבא

אך באמת לפמ"ש בשו"ת רש"ל דבעתים חלומה מהני וה"ת אף בגירשה בעת שטותה ועי' שו"ת בי"צ סי' א' שכ' דהוי כמחוסר זמן דל"ח דשלב"ל וא"כ א"ש דקאמר דהוי פקחית בע"כ. אך באמת גוף הדבר שהעיר בשו"ת רח"כ ז"ל שם השואל דהוי מצי לאוקמי בעתים חלומה י"ל לכאורה דש"ס דילן ס"ל דהך תיקון חכמים דאסור לגרשה מחשש גרירה הוא רק היכי שהחשש הוא תיכף בשעת הגירושין אבל היכי דמגרשה בעת חלימתה נהי דאתחזק בעתים שוטות מ"מ י"ל כיון דהוא רק מתורת וסת י"ל דלא חששו לוסתות רק היכי שיזדמן עוד הוסת יהי' איסור ברור אבל הכא כיון דגם אם תחזור לשטותה אפ"ה לא יהי' איסור ברור דשמא לא תזנה בכה"ג אין לחוש לוסת דחזקה דוסת ג"כ ל"ח בירור והיכי דגם כשיגיע הדבר לא יהי' איסור ברור לא חששו. ועי' ברשב"א קידושין ס"ג דאם תלד אשתי בן ל"ח בכלל עבידי דאתי דיש חשש שמא תפיל הגם דרוב אינן מפילות מ"מ ל"ח עבידי דאתי

ובאמת עפי"ז יש לפרש בש"ס דיבמות דמ"ב דמפלפל הש"ע בטעמא דמעוברת אסורה להנשא ורצה לומר מטעם דחסא ומסיק הש"ס מטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא והעירו המפורשים דכי לא ידע הש"ס זאת מקודם ולפ"ז הי' מקום לומר דס"ד דהש"ס דעיקר האיסור משום חשש פיסוק חיותא וי"ל דקודם שיצא לאויר העולם בכה"ג דיש חשש שמא תפיל ולשיטת הרשב"א ל"ח בכלל עבידי דאתי א"כ בכה"ג דליכא בירור שיצא לאויר העולם בכה"ג לא חששו לפיסוק חיותא ומסיק הש"ס דבחשש גזל דמפורש בש"מ כתובות י"ט בשם שיטה ישנה דבגזל אמרי' יהרג ואל יעבור א"כ חוששין בזה אף למיעוט מכ"ש דרוב מסייע דתלד בן קיימא ויש לדבר בזה הרבה ואכ"מ

עכ"פ י"ל דש"ס דילן סובר דבכה"ג אין חוששין לוסת דגם אם תשתטה עוד אפ"ה לא יהי' איסור ברור וא"ש קושית השואל בשו"ת רה"כ הנ"ל. אך באמת שיטת הירושלמי דגם בעתים חלימה ועתים שוטה אסור לגרשה אף בעת חלימתה. אך לשיטת ר"ת עכ"פ בעתים חלימה ליכא איסור תורה לגרש דהא יש לה יד בעת חלימותה וגם לע"ע הוא בכלל משלחה ואינה חוזרת ורק מדרבנן יש איסור דחוששין שתחזור לשטותה ותבוא לידי זנות אך לשי' הי"מ וכן הוא שיטת רש"י ז"ל דלטעם משלחה וחוזרת ל"מ אף בע"ח דבעי שלא תהי' אחר זמן ג"כ בכלל משלחה וחוזרת כאשר מפורש כן בתוס' ובנמ"י ובבי"מ שם האריך בזה דכן הוא ג"כ שיטת הר"מ ז"ל ועי' בח"ס שם שהאריך בזה. ולפ"ז י"ל דיש נ"מ היכי דלא היתה שוטה רק ב' פעמים דכ' הב"י דל"ח בכלל עתים שוטה וי"ל דלשי' הנמ"י ביבמות דרק בוסתות פסקינן כרשב"ג משום דוסתות דרבנן אזלי' לקולא אבל באיסור תורה מחמירין כרבי ועי' בתב"ש שחולק אט"ז בסי' ק' בענין ירקות שנמצא בהם תולעים דדעת הט"ז דבעי ג' והתב"ש מחמיר אף בב' ועי' בבכ"ש שם מ"ש בזה ועי' בב"ח לענין טבח שהוציא טרפות מת"י דבב' פעמים בודאי מעבירין אותו. א"כ י"ל לשי' הסוברים דבע"ש יש חשש איסור תורה א"כ יש לחוש אף בב"פ

אך באמת שיטות רוב הפוסקים דגם לטעם דמשו"ח ליכא איסור בע"ח כיון דלע"ע הוא בכלל משיא"ח ורק חשש גרירה יש בזה היינו חשש מנהג הפקר ושוב כיון דליכא רק איד"ר שוב בעי ג"פ. ובפרט דעכ"פ הוי כעין ס"ס שמא הלכה כרשב"ג דבכ"מ בעי ג"פ ושמא כשי' הט"ז דבעי שיהי' שטותה בזמנים שונים ואל"ה אף בג"פ ל"ח בכלל עתים שוטה ועי' שו"ת רח"כ ז"ל סי' נ"ד שכ' ג"כ כן ובפרט דלשיטת רוב הפוסקים עכ"פ בדיעבד בעבר וגירש מהני עכ"פ בעתים חלימה כאשר כן הוא גירסת ר"ת בירושלמי ונהי דיש מחמירין אף בדיעבד כאשר פי' כן בנוב"י סי' פ"נ. אבל עכ"פ ס"ס במידי דרבנן ובודאי ליכא שום חשש ומותר לגרשה בלי שום חשש ופקפוק כלל והשי"ת יצילנו משגיאות

בעה"ח אור יום ב' שלח תרס"ד ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן לז לכבוד יד"נ הרבנים ה"ה הרב המאה"ג חו"פ בנש"ק כקש"ת מוהר"ש ז"ל אבד"ק קארטשין והרב הה"ג חו"ב בנש"ק מוה' אברהם יוסף יעקב נ"י אבד"ק יאשניצא וה"ה הרב הה"ג החו"ב בכחדר"ת סוע"ה המפורסים וכו' כש"ת מוה' דוד טעביל זעהמאן נ"י ראבד"ק דיקלא יע"א

בדבר שאלתם באיש א' הי' לו שותפות עם חבירו איזה מארגיס יער היינו שבתחילה לקח אחד לבדו ואח"כ קיבל את השני לשותף ואמר לו כי עי"ז יוכלו ליקח יותר היער שיש שמה ואח"כ נתוועדו השותפים ונודע לזה שקנה מכבר שעומד הדבר למכור והשתדל אצל הזאנציע ונתן לו רשות לילך לבקר היער והודיע לשותפיו וחפשו שותף שלישי ונגמר ביניהם שהממציא העסק יהי' לו ט"ו פס"צ בהעסק עבור השתדלות שלו ואמרו לו שמחייבים א"ע ליתן לו ט"ו פט"צ ועשו ע"ז ת"כ ושתו ליטקאף ואח"כ הלכו לבקר היער וגמרו עם האדון שהי' לו רשות עפ"י נימוסיהם למכור וקנו ממנו ששים מארג ונתנו לו ערבון ב' אלפים ר"כ והאדון עשה האנדשלאג עם כ"א ואח"כ נתהווה חדשות שנמכר כל היער והתפשרו עם האדון שיתן לכולם ביחד ערך ב' מאות ועשרים מארג ורק להקונים