מהר"ש חלק א קו

שליח החמץ אף דכסף הדראהן נשאר ביד השליח והשי"ת יצילנו משגיאות

בעה"ח ה' ויקרא ה' ניסן תרס"ג פה"ק ראדימושלא יע"א. הק' שמואל עגגעל אבד"ק הנ"ל. סימן לו לכבוד הרב החו"ב בנש"ק המפורסים מוה'

ליבש מרדכי האלברשטאם נ"י בהרה"צ אבד"ק שוינאווע שליט"א

בדבר שאלתו באיש א' שנשא אשה וכחודש אחר הנשואין נשתטית ובמשך ג' שנים חזרה לבריאתה ודר עמה חמשה שנים וילדה לו ג' בנים ואח"כ נשתטית שנית וזה תשע שנים אשר פירש ממנה וזה יותר משנה אשר חזרה לבריאתה והבעל אינו יכול לדור עמה ושואל אי מותר לגרשה. הנה מקור הדברים במתני' דיבמות פ' חרש נשתטית לא יוצא ובש"ס שם אר"י דבר תורה שוטה מתגרשת ורק מדרבנן שמא ינהגו בה מנהג הפקר. ופריך שם א"נ דמיירי באינה יודעת לשמור גיטה א"כ הא ד"ת אינה מתגרשת דתנא דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לו יד ותנא דר"י מי שמשלחה ואינה חוזרת. ואלא דמיירי ביודעת לשמור את גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה עכ"ל הש"ס

והנה לכאורה מוכח בש"ס דאין חילוק בין הטעם דר' ינאי לתנא דבי ר' ישמעאל רק במשמעות דורשין אבל לענין דינא אין חילוק וכמו שכ' התוס' שם בשם ר"ת דאם יש לה אב מתגרשת בקטנותה ע"י אבי' אף בשוטות עכ"פ מה"ת ורק מדרבנן יש איסור דבשלמא בקטנה פקחית שפיר מתגרשת דבקטנותה אין לה תאוה לזנות ולכשתגדיל תהי' פקחות ותוכל לשמור את עצמה אבל בשוטות אף בקטנותה ל"מ לגרשה אף ע"י אבי' דאף דלע"ע אין לה תאוה לזנות מ"מ צריכין לחוש לתקנתה אף לכשתגדיל דאז תהי' להוטה אחר' זנות ולא יהי' לה דעת לשומרה ועיין שו"ת הג' רח"כ סי' נ"א מה שדחה דברי המקום שמואל ועיין במראה הפנים על הירושלמי שהביא דברי הרשב"א ז"ל דלשיטת ר' ינאי דירושלמי ל"מ הגירושין ע"י אבי' ג"כ בנשתטית ועיין בבית מאיר סי' קנ"ט שכ' דכוונת הה"מ רק דע"י אבי' עכ"פ מתגרשת מה"ת ונהי דאסור מחשש גרירה עכ"פ מגורשת בדיעבד ועיין ח"ס אה"ע ח"ב סי' ג' נחזור ולהנ"ל דשיטת ר"ת דאין חילוק בין דרשה דר' ינאי לדרשא דבי ר"י דלתרווייהו עכ"פ ע"י אבי' ליכא איסור תורה דלע"ע משלחה ואינה חוזרת דהאב יוכל להשיאה לאיש. אך באמת נלע"ד דיש חילוק בין דרשא דר' ינאי לדרשא דתר"י

והנה באמת ידוע מה שהעיר המגי' במלמ"ל על מנהגינו בנשתטית ליתן גט ע"י שליח להולכה לגרשה בעת חלימתה דהא יש בזה חשש מחמת כ"מ דלא מצי עביד לא משוי שליח. והנה אנכי כתבתי בתשו' דשפיר מועיל השלשת הגט דכיון דאין אנו בקיאין בגדר אינה יודעת לשמור את הגט א"כ אם יגרשה עכשי' תהי' עכ"פ ס' מגורשת מה"ת ונודע שיטת הכ"מ בפ"ז מאישות דהיכי דבידו לעשות מס' ל"ח דשלב"ל ומכ"ש לענין לא מצי עביד דדעת המהרי"ט דבמשוי שליח בפירוש מהני ועיין שו"ת רח"כ ז"ל דהוכיח דגם דעת הרמב"ם ז"ל כן מכ"ש היכי דיועיל עכשי' עכ"פ מס' דמהני השליחות ואי דעכ"פ חשיבה בכלל אינה יודעת לשמור עצמה ומדרבנן ל"מ הגט מ"מ בדרבנן ל"א הך כללא דלא מצי עביד כמ"ש המ"ל בפ"ב מביאת מקדש. וראיתי אח"כ בתשו' מהרי"א הלוי שקדמני בסברא זו ודחה דשם בקידש ליבמה שפיר יחול קידושי ס' ול"ש לאוקמי' בחזקת פני' דבס' דדינא ל"מ חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה דינא. אבל הכא הוי ס' במציאות ומוקמינן אחא"א ולא חל אף מס'

הנה באמת י"ל לפמ"ש הפוסקים דס' ניקב הוושט ל"ח ס' בשחיטה דבשלמא בס' שהה הוי ס' במעשה המתיר אבל הכא נהי דניקב הוושט נבילה מ"מ הוי לו חזקה מחיים שאם ישחט כהוגן יועיל השחיטה והוי עכ"פ בגדר חזקה נגד חזקה כמ"ש הפמ"ג סי' ל"ג ולשיטת הח"ד חשיב חזקה להיתר כמ"ש התוס' יבמות ל"א וחולין מ"ג דבס' דרוסה חשיב חזקה להיתר אף דנולד ריעותא מחיים מ"מ הי' לה חזקה דאחר שחיטה תהי' מותרת א"כ לפמ"ש הש"ך בסי' נ' דזה נובע מסוגית הש"ס יבמות ל"א דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף דהס' נולד בחי' בעלה מ"מ חשיב חזקה להיתר דהי' לה חזקה דאם ימות בעלה תהי' מותרת לשוק ה"נ בנשתטית נהי דהס' נולד קודם הגירושין נהי דלע"ע יש עלה שם ח"א מ"מ יש לכל אשה חזקה דהגירושין יתורו אותה לעלמא וכשנולד ס' אם נתהווה מקרה שעי"ז לא יועיל הגירושין מוקמינן אחזקה שהי' לה דמעשה הגירושין ויתורו אותה ודמי' לס' ניקב הוושט דהס' במעשה האוסר א"כ ה"נ הס' במעשה האוסר ובודאי תהי' עכ"פ מגורשת מס' ובשלמא בס' אם הי' קרוב לה הוי ס' על מעשה המתיר אבל הכא הס' אם נתחדש מקרה שלא יועיל מעשה הגירושין שוב יש חזקה טובה שהי' לה מקודם שיועיל בה מעשה הגירושין. ואף שי"ל דכיון דעכ"פ הוית בכלל אינה יודעת לשמור את עצמה וא"כ ל"ש לאוקמי אחזקה שהי' לה דיועיל הגט להתירה דהא עכ"פ מדרבנן נעשה השתנות ונודע שיטת המהרי"ט סי' מ"א דהיכי דאיתרע ח"פ עכ"פ מדרבנן שוב לא מוקמינן אח"פ

אך באמת יש לחלק דשם אנו דנין לענין קידושין דרבנן אם מועיל המיאון שפיר אמרינן דל"ש ס' דרבנן לקולא דהוי ח"א. ואין לומר דמוקמינן אח"פ דהא אין דנין רק על קידושי דרבנן ומדרבנן איתרע ח"פ אבל הכא אין אנו דנין על דרבנן דהא מדרבנן בודאי אינה בת' גירושין עכשיו רק דבדרבנן ל"ש האי כללא דלמ"ע א"כ עיקר אנו צריכין לדון אם הגט מועיל מה"ת עכ"פ כדי שיועיל מנוי השליחות א"כ שפיר אמרינן דעכ"פ הי' לה חזקה דיועיל הגט להתירה וכשנולד ס' אם נתחדש מקרה שלא יועיל הגט שוב אוקמינן אחזקה דמועיל הגט ועכ"פ חשובה בגדר חזקה נגד חזקה אף לשיטת הפמ"ג בסי' ל"ג ומכ"ש לשי' החוו"ד ושפיר תהי' עכ"פ מגורשת מס' ושוב היכי שמצי לעשות מס' מהני השליחות אף להחולקים על הכ"מ דלענין מינוי השליחות יש צירוף שיטת המהרי"ט ויש להאריך בזה: ולכאורה הי' מקום לומר דלטעמא דרב ינאי דשוטה ל"ח ונתן בידה א"כ חשיב ס' על עצם המעשה הגירושין דשמא ל"ח בכלל נתינה לתוך ידה והוי כס' שהה דמעולם הוחלטנו דלא יועילו הגירושין אם לא יתנו לתוך ידה והכא הס' שמא ל"ח נתינה לתוך ידה

אך לר"י שהטעם דבעי שלא יהי' משלחה וחוזרת א"כ באמת מעשה הגירושין נעשה כהוגן רק שגזה"כ דל"מ הגירושין א"כ דמי לס' ניקב הושט דחשיב חזקה להיתר משום דמעולם הוחלטנו שמעשה הגירושין יתירו אותה כמו דשם הוחזקנו דמעשה השחיטה יתיר ועכ"פ חשוב חזקה נגד חזקה ושוב בידו לעשות עכשיו מס' ושוב מועיל השליחות ועי' בשו"ת הג' רח"כ ז"ל בהגה מהרה"ג מוה' ראובן רא"פ ז"ל שהביא בשם גאון א' שכ' דהלכה כר' ישמעאל וא"כ א"ש דברנו בס"ד. ועי' בבית מאיר סי' קנ"ט שכ' בשיטת הרמב"ם ז"ל שפוסק ג"כ כתדר"י דהטעם משום דמשלחה וחוזרת א"כ פשיטא דחל הגט מס' וא"ש מנהג בהשלשת הגט

ועוי"ל בישוב המנהג בהשלשת הגט דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מגירושין פסק דבעבר וגירשה בשעת שטותה מגורשת והראב"ד ז"ל כ' דהוא רק בשיודעת לשמור את