מהר"ש חלק א קה

ע"י שליח אמרינן דהקנה לו את החמץ כדי שיוכל לבטל וכמ"ש הרא"ש דבהשאיל טבעת לקדש בו אשה אמרינן דנתן לו באופן המועיל במעמ"ל וה"נ כיון דמינה שליח למכור החמץ להנצל מאיסור ב"י ואי קמי שמיא גליא דל"מ ע"י שליח משום דלא זכה המשלח בהכסף שוב אמרינן דהקנה גוף החמץ להשליח כדי שיועיל המכירה. ואף דהקשה המק"ח שם בסי' תליד דבמה קנה השליח את החמץ כבר מיישב במנ"ח מצוה של"ו עפ"י שיטת התוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה מקני אף בדיבור בעלמא והביא דברי הר"ן קידושין ד"ט ודברי הא"מ בסי' כ"ט ועיי"ש בקומץ למנחה מ"ש בישוב קושית הט"א על המהרש"א מהא דהילך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי א"כ ה"נ שייך סברא זו ובפרט דבסברת התוס' ב"מ הרבה חולקין כמ"ש המח"א שם ובפרט דעיקר קנין חמץ הוא ע"י קנין אגב ובפרט דעיקר פקפוקו ל"ק כלל דהוי כאומר תן מנה לפלוני ותהא שדי קנויה לך דמהני כמפורש בחו"מ סי' ק"צ ומקורו מש"ס דקידושין ד"ז וה"נ כיון דיודע שהמעות נשאר ביד השליח הוי כאמר במה שיקבל השליח המעות מקנה לו החמץ וז"ב א"כ פשיטא דאין לערער על מנהגן של ישראל למכור ע"י שליח את החמץ וז"ב. והנה מה שערער עוד על מה שהשליח משכיר גם את החצירות של המוכרים להנכרי

והנה מה שהביא דנכרי לא קנה בשטר רק עיקר קנינו בכסף זה אמת וצדק שכן כ' המפורשים דקנין שטר נלמד מוכי יקח וזה בישראל ורק קנין שטר בנכרי הוא אך לראי' וא"כ לכאורה הדר החשש שכ' כת"ה דע"י שליח לא קנה הישראל את הכסף דבעי שיהי' שליח של המזכה ואין שליחות לעכו"ם. אך מה שכ' כת"ה דאם השכירות בטל שוב הוי החמץ אף דנקנה לעכו"ם מ"מ הוא באחריות הישראל ואסור לאחה"פ ובפרט דמגיע לו חוב על החמץ אסור לאחה"פ אף לשי' הח"י עכת"ד

הנה באמת לכאורה אם נחוש לשיטת המק"ח דבכל מכירות שלנו יש חשש מכח אחריות דהקונה הוא עני א"כ אף אם המוכר בעצמו מקבל הכסף בעד שכירות החדר אפ"ה אסור כיון דשכירות לא קני' ואכתי קרי ביתו של ישראל ושוב עובר אב"י מטעם אחריות. ואם נסמוך על שיטת ר"ת דבאחריות מהני יחוד לו בית. א"כ אף באם לא חל השכירות מכח דלא קיבל בעצמו דמי השכירות ועפ"י חשש כת"ה דעל קבלת הכסף אמרינן אין שליחות לעכו"ם. עכ"פ כיון דהמוכר צוה לו להשכיר החדר עכ"פ לא גרע מיחוד לו בית ועיין שו"ת משיב כהלכה שהאריך בזה דגם אי בטל מכירת הקרקע עכ"פ אם קנה את החמץ לא גרע מיחוד לו בית. ואם נחיש לשיטת רש"י ז"ל דקיבל אחריות ל"מ יחוד לו בית שוב אף בשכירות גמור עדין יש חשש מכח אחריות לשי' המק"ח ובאמת דעת המק"ח שיש לכתוב חצר במכירה מחשש זה אך אנן שנוהגין לכתוב חצר בשכירות ע"כ דזה ל"ח בכלל אחריות אלם כמ"ש בשו"ת ד"ח דהא הנכרי לא יכוף אותו לשלם בעד החמץ רק החסרון שהערל הוא עני אבל אין האחריות על גוף החמץ וכי נאמר דאם ישראל מגיע לו חוב אצל העכו"ם והעכו"ם יש לו חמץ שלו ואין לו לשלם החוב ממק"א רק מזה החמץ בשביל זה נאמר שיחשב כמו קיבל עלי' אחריות זה בודאי אינו וכן כ' כל האחרונים א"כ גם חשש זה ליכא

אך אכתי י"ל דהא באמת על קנין אגב פקפקו הרבה פוסקים ובקצה"ח סי' קצ"ד כ' דהעיקר קנין בחמץ צריך להיות מטעם קנין חצר וא"כ שוב בעי שיהי' גוף המקום שעומד בו החמץ נקנה להעכו"ם עכ"פ בשכירות כדי שיוכל לזכות בו מתורת חצר או דעכ"פ אם החצר נקנה להעכו"ם בשכירות נהי דנימא דחצר מטעם שליחות ואינו מועיל בעכו"ם מ"מ שוב יוכל לקנות את החמץ ע"י קנין כסף דהוי עכ"פ כלא מחסרא משוכה ומהני מטעם קנין כסף. וכהא דמפורש בש"ס ב"מ מ"ח דבבלן דלא מחסרא משיכה כסף קונה ושוב כיון דהישראל לא זכה בהכסף ע"י קבלת השליח דבעי שיהי' גם שליח של המזכה א"כ עכ"פ החצר אינו נקנה להעכו"ם ושוב י"ל דלא קנה ג"כ את החמץ. הגם דלכאורה י"ל כיון דעכ"פ קנה העכו"ם את החמץ בקנין אגב נהי די"ל דל"מ לענין איסור ב"י מ"מ עכ"פ כיון דחפץ העכו"ם מונח ברשות הישראל א"כ לשיטת הרשב"ם ב"ב פ"ה חצר הנפקד קנוי להמפקיד ושוב נעשה חצירו של העכו"ם ונקנה החמץ להעכו"ם שוב בתורת חצר. אך באמת עיקר סברת הרשב"ם כ' בקצה"ח סי' קפ"ט דנקנה לו בשימוש וא"כ כ' בנה"מ סי' קצ"ב דהיכי דלא קני' רק בשימוש לא יוכל לקנות ע"י החצר ובחי' הבאתי ראי' לזה מדברי רש"י ז"ל ב"מ מ"ט ע"ב א"כ שוב ל"ח קנין חצר והדרא חשש שכ' כת"ה אך ע"כ צ"ל כסברא הנ"ל ועיין בשו"ת משיב כהלכה מ"ש בישוב שיטת המהרי"ט דפליג אשיטת הרשב"ם וראייתו מסוגיא דגיטין בהא דתיזיל ותיחוד ותפתח וע"כ לשיטת הרשב"ם מוכרחין לומר כסברת הנה"מ ויש להאריך בזה

אך באמת כבר הבאתי לעיל כמה סברות בדבר דל"ש לומר בזה אין שליחות לעכו"ם ושפיר חשיב כאלו הישראל קיבל הכסף. וממילא נקנה החצר להעכו"ם ושפיר אפשר לצרף כל הקנינים ובפרט דהעיקר כשי' הסוברים דחלות הקנין בחמץ הוא מטעם קנין אג"ק ושכירות החצירות שהחמץ עומד שם הוא רק לרווחא דמלתא א"כ פשיטא דלית בזה שום חשש. אך זה אמת וצדק כדברי כת"ה דבעי שהשליח בעצמו יקנה חדר שיש לו עכ"פ בשכירות ויקנה לו אג"ק כל החמוצים. ומה שערער כת"ה דמי שיש לו רק חצר בשכירות א"י להשכיר לעכו"ם בשכירות ולהוסיף דיורין. באמת זה דוקא במשכיר לעכו"ם שידור שמה שפיר המשכיר מעכב עלי' אבל הכא דאינו משכיר לו רק כדי שיקנה את החמץ והמשכיר גופא ניחא לי' בכך שיתעבד מצוה על ידו. ובאמת אם שכירות קרקע חל עכ"פ על רגע אחת שוב מהני לקנין אג"ק כמפורש בש"ס בכ"מ דמוכר בשנת היובל אי אמרינן מכירה ויצאה מהני למקני מטלטלין אגבן ובמידי דל"ל פסידא אמרינן ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני א"כ שפיר מהני השכרת הרשות אף בלי דעת בעה"ב שגוף הבית שלו. מכל הני טעמי נלע"ד דאין להרהר אחר מנהגן של ישראל שנהגו כן בכמה עיירות עפ"י הסכמת גדולי הדור ז"ל. ובפרט שלשיטות כ"פ מוכרחין לומר דחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול וכמ"ש בס' אגרא רמה ובס' מק"ח וכבר פלפלתי בזה בכמה תשובות דבאמת על כל אחד מהקנינים שאנו נוהגין לכתוב בש"מ יש פקפוקין כנודע ורק שאנו סומכין על הביטול ובדרבנן סמכינן אכל הנהי קנינים ושוב כיון דהוי רק מידי דרבנן שוב יש לסמוך אכל הני סברות דלעיל. ואת אשר כת"ה דעתו ולהקנות בק"ס להשמש כל החמוצים ואח"כ ימכור הוא הכל להעכו"ם. אמת דדרך זה נכון מאד ובהיותי במדינת פולין שמה המנהג כן עוד משנים קדמונים. אך גם בזה יש פקפוק מכח השכרת החצר יש שיטת התוס' ב"מ י"א וקידושין כ"ח דשאלה ושכירות אינו נקנה בחליפין והובא דעה זו בש"ע חו"מ סי' קצ"ה בשם י"א. אך באמת גם ע"ז יש לצדד הרבה ע"כ באמת הדרך שכ' כת"ה הוא ג"כ טוב. אך באמת גם ע"ז פקפוק הג' בעל תועפת ראם כנודע מהתשו' שנדפס בסוף ס' נאות דשא ועכ"ז במקום שנהגו כן אין להרהר אחריהם כי הרבה מגדולי הדור החזיקו מנהג זה כמפורש שם בנאות דשא. אך גם במקום שנהגו להקנות ע"י השליח ואג"ק של השליח ג"כ אין להרהר כאשר נהגו כן עפ"י דעת המק"ח שכדאי לסמוך עלי'. ואם אמנם דבשו"ת שואל ומשיב ראיתי בחד מקום שכ' דל"מ כלל מכירת חמץ עיי"ש. אבל באמת הוא בעצמו בכמה מקומות כ' להיפך ועיין בשו"ת הג' רח"כ ז"ל שצירף במכירת חמץ סברת הר"ן ז"ל דבג"ד בעלמא סגי א"כ הדבר ברור ופשוט דאין להרהר על המנהג למכור ע"י