מהר"ש חלק א קד

א"א חוששין למיעוט אף במיעוט דל"ש כמו במשאל"ס אף דהוי בגדר מיעוט גרוע כמ"ש התוס' בכורות ד"כ ויבמות ל"ו ועי' תוס' קידושין ד"נ ע"ב ה"ה דבאיסור תמידי חוששין אף למידי דל"ש וה"ה לענין איסור ב"י דהוי בכל רגע חוששין אף למיעוט היינו דחוששין לשי' רש"י ז"ל דשמא עכו"ם מקנה בכסף

אך כ"ז לחומרא אבל לקולא בודאי אין מועיל המכירה בקנין כסף ושוב ע"כ צריכין לסמוך אקנינים אחרים ושוב לא איכפת לן אי המוכר לא זכה בהכסף דעיקר קבלת הכסף הוא על מכירת הקרקע של השליח אבל החמץ ע"כ יקנה בקנינים אחרים. הגם דבאמת ברי"ט אלגזי פ"ב דבכורות העיר די"ל במכר בכור בכסף יועיל משום דהוי ס"ס שמא כשי' רש"י ז"ל דקיי"ל כר"ל ואת"ל דקיי"ל כר"י מ"מ שמא כשיטת הרמב"ם ז"ל דאף לר"י מ"מ עכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה. ולפ"ז י"ל דמהני במכירת חמץ קנין כסף מטעם ס"ס

והנה ברי"ט אלגזי כ' דכיון דהעכו"ם לא יוכל להוציא מרשות ישראל די"ל דס"ס לא מהני להוציא ממון וכיון דנשאר ברשות הישראל שוב איסור בתר ממון גרור אך הביא שיטת המהריב"ל דדייקא מתוס' כתובות ד"ט דס"ס מהני להוציא ממון. ובאמת בתשו' ביארתי דמדברי התוס' אין ראי' דבאמת יש לתמוה על המהרי"ט בתשו' סי' קל"א שכ' בפשיטות דס' מחילה היכי דחבירו יש לו שטר מכירה ל"מ דאין ס' מחילה מוציא מידי ודאי חיוב והא בהא דבעי במס' ב"ב דקל"ב בבריא היאך ונשאר בתיקו דעת הרי"ף ז"ל דהבעל צריך להביא ראי' דמחלה ודעת רוב הפוסקים דמס' אין יכולה לגבות כתובתה. ונשמע דס' מחילה מהני אף לענין שטר וכתבתי לתרץ עפ"י מ"ש הש"ך בסי' פ"ב דאף דבשטר מהני מיגו להוציא מ"מ בכתובה לא לפי שלא לוה ממנה כלום והחיוב מתחיל רק לאחר מיתה עיי"ש. והנה חזינן דעת הרבה פוסקים דבכתובה ל"ש שדר"נ וגרע מחוב שלא הגיע זמן הפרעון דיש ס' שמא לא יגיע לידי חיוב ועי' תוס' ב"מ ד"כ וגיטין י"ג ובכתובות נ"ג ברש"י שם א"כ שפיר י"ל דבכתובה מהני ס' מחילה דל"ש לומר אין ס' מוציא מידי ודאי דאכתי לא התחיל החיוב אבל בשאר חיוב שבשטר שפיר ס' מחילה אינו מוציא מידי ודאי חיוב שבשטר

ולפ"ז י"ל בהא דהקשו התוס' כתובות שם דאמאי בהא דמשארסתני נאנסתי אף לר"י מגיע לה מנה הא יש ס' שמא זינתה ברצון. והנה באמת העיר בהפלאה די"ל לענין מנה הוי איא"פ. אך י"ל דהנה בטעם דאיא"פ חייב כ' בס' בית מאיר סי' קע"ח דאין ס' פטור מוציא מידי חיוב ודאי ומש"ה חידש שם דאף בטען הלוה איא"פ ומת אפ"ה היורשים פטורים דאצלם הוי ס' בחיוב. ולפ"ז י"ל בכתובה דליכא חיוב ברור מחיים לכך גם בס' שמא זינתה ברצון ל"ח בכלל איא"פ דעדין לא חל חיוב ודאי אך עכ"פ י"ל לפמ"ש בטור סי' רל"ב דבלקח שור ונמצא נגחן ורובא לשחיטה זבני אף דלא נתן הלוקח מעות צריך ליתן ול"א בזה אין הולכין בממון אחה"ר וכ' הדרישה שם לפי שעכ"פ כבר קנה הלוקח והוחלטנו שיתקיים המקח ויצטרך לשלם נהי דעתה נולד ריעותא על התחלת המקח שפיר מועיל רוב להחזיק החיוב שהוחלטנו עד עכשיו עיי"ש. ולפ"ז י"ל ה"נ לענין מנה דעכ"פ בשעת נישואין הוחלטנו דודאי יתחייב מנה רק דיש ס' שמא נתחדש אח"כ סיבה דזינתה ברצון והפסידה גם מה שהוחלטנו אז דודאי יתחייב לה נהי דל"ח בכלל איא"פ דהכא לא חל עוד חיוב ברור אבל עכ"פ מועיל ס"ס לחזק החיוב שהוחלטנו עד עכשיו ולא גרע מלקח שור ונמצא נגחן ורובא לשחיטה דצריך לשלם אף דשם יש ריעותא על התחלת המקח מכ"ש הכא אבל באמת י"ל דהיכי דתיכף בשעת התחלת המקח יש ס' על חלות המקח שפיר אף דיש ס"ס לזכות הלוקח אפ"ה אינו מועיל לחדש עפ"ז התחלת הקנין דס"ס לא עדיף מרובא ול"מ בממון א"כ לפ"ז ע"כ דלא סמכינן אקנין כסף ורק אשאר קנינים ושוב לא איכפת לן מה דהמוכר לא זכה בהכסף ואך אכתי יש לעורר דבאמת מצד קנין אגב העירו המפורשים דהא קנין אגב לשיטת הרבה פוסקים אינו רק דרבנן ואינו מועיל לענין איסור ב"י ד"ת ורק שכ' המפורשים דאם יש קנין כסף ג"כ אז עכ"פ מכח שיטת הרמב"ם ז"ל עכ"פ חשיב ס' קנין דשמא כסף קונה בעכו"ם אף דבחו"מ סי' קצ"ח מפורש דהלכה כר"י מ"מ עכ"פ יש ס' שמא כשי' הרמב"ם ז"ל וא"כ מה"ת ס' לקולא ולענין דרבנן מהני קנין דרבנן. ולפ"ז י"ל דכ"ז באם המוכר מקבל הכסף בעצמו אבל ע"י שליח דצריך להיות ג"כ שליח של המזכה ואין שליחות לנכרי א"כ ל"ח כלל קנין כסף ולא נשאר רק קנין אגב ושוב י"ל דאינו מועיל לענין איסור ב"י ד"ת ובאמת כסברת כת"ה מפורש ברא"ש ובהה"מ דאע"פ דשוטה יש לו קנין בדעת אחרת מקנה זה דוקא במתנה אבל במקח כיון שאין לו דעת להקנות הכסף ממילא אין המוכר מזכה לו החפץ ועי' נוב"י תנינא חאה"ע סי' נ"ב ובא"מ סי' מ"ג. אך בעיקר פקפוק שלו י"ל דבאמת נהי דנימא דכסף אינו קונה בעכו"ם מ"מ כ' הרבה פוסקים דעכשיו במכר בכור בקנין כסף דמהני עכ"פ מטעם קנין סטימתא ובפרט כסף ושלוסצעטיל כ' בשו"ת הגרע"א ז"ל דחשיב בודאי קנין סטימתא א"כ נודע מ"ש בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"ג סי' ז' דבקנין סטימתא גם ע"י שליח עכו"ם מהני ול"ש בזה לומר אין שליחות לעכו"ם כיון דנהגו בזה לקנות ע"י שליח עכו"ם ובח"י כ' דזה תלוי בפלוגתת רבונו יחיאל עם הרא"ש דא"נ דבדשלב"ל ל"מ קנין סטימתא וחזינן דבדבר דלא משכחת בי' קנין לא עדיף קנין מצד, המנהג מכל קניני התורה א"כ ה"ה ע"י שליח עכו"ם דלא נתפס בו קנין ה"ה דל"מ מנהג. אבל לשי' הרא"ש דקנין סטימתא מהני אף בדשלב"ל וכן פסק הח"ס חו"מ סי' ס"ו ועי' שו"ת ד"ח חו"מ סי' כ"ו ובח"ב סי' ל' ובשו"מ בכמה תשובות א"כ מהני גם ע"י שליח עכו"ם ואף שיש לחוש דקנין סטימתא אינו רק דרבנן ואינו מועיל באיסור ב"י מ"מ לשיטת הח"ס סי' שי"ד קנין סטימתא מועיל מה"ת וכבר קדמו בזה בתשו' הרדב"ז ועי' במהרי"ט בחי' קידושין שעל הרי"ף שכ' דקנין חליפין הוא כמו סטימתא א"כ שוב אף אי לא נסמוך אקנין אגב ורק בצירוף כסף מ"מ כיון דהמנהג בפירוש להקנות החמץ לעכו"ם ע"י שליח ואף דאין המנהג הזה בכל העולם מ"מ כל עיר יכולין לעשות מנהג לעצמם ועי"ז נעשה בכלל קנין סטימתא ושוב מועיל אף ע"י שליח עכו"ם

ועוי"ל דכיון דעכ"פ השליח מקבל הכסף בעד שכירות הקרקע וגם בעד מכירת החמץ א"כ ל"ש בזה אין שליחות לעכו"ם כיון דהשליח זוכה הכסף גם בשביל עצמו א"כ מפורש בשו"ת בית שלמה חו"מ סי' כ"א וביותר ביאור בסי' ק"ב דהיכי דהשליח יש לו חלק בהמקח אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וכמו שהיא שיטת רש"י ז"ל דלענין שלד"ע מהני בשותפין דאמרינן מגו דזכי לנפשי' ה"ה לענין אין שליחות לעכו"ם אמרינן סברא זו. וא"כ דהשליח זכה בחלקו המעות בשביל שכירות קרקע ה"ה דהמוכרים זכו חלק בהמעות ע"י קבלת השליח ושוב יש קנין כסף ג"כ ושוב אפשר לצרפו לשאר הקנינים ובפרט דע"י קנין כסף לשי' הרי"ט אלגזי יש ס"ס לזכות העכו"ם וי"ל דמועיל לענין איסור ב"י ורק שכ' הריט"א דא"נ דס"ס אינו מועיל להוציא ממון ושוב איסור בתר ממון גרור. אבל אם מקנה גם בקנין אגב דעכ"פ מדרבנן יהי' של העכו"ם שוב אין נ"מ לענין ממון ורק די"ל דקנין דרבנן ל"מ לענין איסור ב"י ושוב לענין איסור מהני קנין כסף מטעם ס"ס עכ"פ הדבר ברור דמהני אף אם השליח מקבל הכסף ועפ"י כל הסברות שכ'. וחוץ לזה אף אם נחוש דצריך לצרף קנין כסף ואינו מועיל ע"י שליח כיון דהמזכה הכסף הוא עכו"ם מ"מ י"ל עפמ"ש הט"ז או"ח סי' תל"ד דמש"ה מהני ביטול ע"ו שליח דאמרינן דאם אינו מועיל הביטול