מהר"ש חלק א קג

זה הוי של העכו"ם במתנה אבל אותן המינים שפי' בהצעטיל ג"ד דלא ניחא לי' ליתן במתנה רק בתורת מכירה וכיון דהמכירה נתבטל ממילא נשאר ברשותו והוי כהא דמפורש בש"ס ב"מ ד"י כיון דנפל ג"ד דבנפילה ניחא לי' דליקני בד"א לא ניחא לי' דליקני

אך עכ"פ י"ל לפמ"ש הח"ס דנהי דחמץ שנמכר י"ל דאינו בכלל הביטול מ"מ אם נמכר ורק דלא נמכר כדינו זה הוי בכלל הביטול וזה הכוונה במלת דביערתיו היינו שמכרו רק דלא חל המכירה יהי' בכלל הביטול א"כ הכ"נ י"ל דמה שכותב בהשט"מ שאם שכח איזה דבר יהי' של העכו"ם במתנה הכוונה ג"כ במה שלא שכח רק דלא הי' המכירה כהוגן ע"ז יחול המתנה וא"כ שוב זכה בו העכו"ם בתורת מתנה. ובפרט דעכ"פ כיון שהסכימו כל האחרונים דאף אם אין פורט לו כל מין בפ"ע דג"כ מהני דלא כהמק"ח דהכא מהני גם דבר שאינו מסוים דס"ד דידע שאינו מוכר לו רק דברים חמוצים וכמ"ש בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סי' י' ובפרט הכא דכ' בפי' המינים שמוכר לו רק דלא פרט הסכום והמדה ודע דמוכר לו כל מיני חמץ הנ"ל שמונחים בחדר שמושכר לו והוא קנה אותן המינים משאר אנשים בשער קצוב א"כ סמך גם הכא אשער שנותן לשאר אנשים ואף שלא ידע הסכום מהמשקל מ"מ נכתוב בהשט"מ שמחויב למדוד קודם זמן איסור חמץ ואז אם הי' הולך למדוד הי' נודע לו המדה ואף שלא הלך למדוד שוב סמך אנאמנותו של המוכר כמה שיאמר שהי' כך ישלם לו זה סברא ברורה לפענ"ד

ובפרט שיש לצרף עוד מ"ש בשו"ת רח"כ סי' י"ב דהיכי שלא נודע הריעותא מהשט"מ רק אחה"פ א"כ כל ימי הפסח הי' סבורין שנמכר כד"ת שפיר מותר לאחה"פ דעכ"פ יש ג"ד דלא ניחא לי' בגיווה והכ"נ כל ימי הפסח לא ידעו מהריעותא וראיתי בשו"ת א"צ סי' נ"ב שדחה דבריו דהכא חזינן דלא רצה לבטלו ורק למוכרו במחיר וא"כ אם המכירה בטילה נ"מ. הנה לענ"ד י"ל דהג' רח"כ קאי בשי' התב"ש והמק"ח דגם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול ובפרט לשי' הח"ס נהי דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול מ"מ אם לא נמכר כדינו להוי בכלל הביטול והא דמוכרו לאו משום דאינו כוללו בהביטול רק דרצונו לקיים תקנת חז"ל לבערו כדין מש"ה מוכרו וכיון דעכ"פ הוא בכלל הביטול א"כ נהי דנתבטל המכירה מ"מ באמת מה"ת לא עבר כלל אב"י משום דהי' בכלל הביטול ונהי דקיי"ל אף בביטלו אסור לאחה"פ ולשי' כמ"פ גם בביטלו והי' אנוס על הביעור אפ"ה אסור ועיין בשו"ת כתר כהונה ובשע"ת. אך כ"ז בעכ"פ לא קיים תקחז"ל לבערו אז שייך הסברא דמה הועילו חז"ל בתקנתם ולא חילקו ואסרו גם באנוס אבל בקיים תק"ח וביערו ע"י המכירה וכל ימי הפסח לא ידעו משום ריעותא ורק אחה"פ נודע דלא הי' ביעור כדינו ועכ"פ לא עבר אב"י דחמץ שנמכר שלא כדינו בודאי הוא בכלל ביטול ולא עבר בב"י ולא קנסו בכה"ג וכה"ג חילק בש"ך יו"ד סי' ל"ט לענין נאבדה הריאה דאסור ובס' אם הי' סירכא שלכס"ד ויש הכחשה מתירין עיי"ש. א"כ א"ש סברת הג' הנ"ל

ע"כ מכל הני טעמי נלענ"ד דיש מקום להתיר המינים הנ"ל ובפרט שנודע לו רק לאחה"פ והוא קיל משאר איסורי דרבנן דהכא לשי' כמ"פ מותר אף בתערובות פחות מס'. ובפרט דברוב דברים בהצעטיל הנ"ל אין בהם חמץ בעין רק תערובות חמץ וכ' בשו"ת משיבת נפש דגם בתערובות פחות מס' אם אין בו כבכא"פ מותר לאחה"פ ונהי דבתוה"פ מחמירין כשי' הרמ"כ דאף אם אין בהתערובות כבכא"פ מ"מ יש ב"י אפ"ה לענין עעה"פ מקילין ועכ"פ בדברים שאין חמץ בעין פשיטא דיש להתיר ואף בהמינים שיש בהם חשש חמץ בעין ג"כ לענ"ד יש להתירם בהנאה עכ"פ. וליתר שאת יש לערבם חד בתרי וכמו שמצינו כמ"פ בפוסקים לענין חמץ שעה"פ ויש ס' מתירין לערבו חד בתרי וז"ב בס"ד והרבה יש לדבר בזה אך אכמ"ל. והש"י יצילנו משגיאות: בעה"ח ג' במדבר מ' דמב"ו תרס"ד ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל

בשולי המכתב. מה שכ' לעיל די"ל לענין חשש ב"י לא יועיל ס"ס דכיון דהוא איסור תמידי הוי כמו איסור כרת דל"מ בי' ס"ס ובאמת הא בש"ס כתובות ד"ט מפורש דגם לענין חשש זינתה תחתיו אפ"ה מועיל ס"ס. אך באמת ניחא דהנה כבר העירותי בחי' אהא דכ' הש"מ דבאיסור כרת ל"מ ס"ס הא בש"ס דנדה דט"ו מפורש דאחר שעבר זמן וסת ועברו ימים שתוכל לספור ולטבול מותר לבוא עלי' בלי שאלה ולשיטת הרי"ף והרמב"ם מיירי אף למ"ד וסת ד"ת וחזינן דאף באיסור כרת מהני ס"ס אך ע"כ צריכין לומר דהכא כיון דחזקת טהרה מסייע כמ"ש בס' תורת השלמים סי' קפ"ד א"כ ס"ס בצירוף חזקה מהני אף באיסור כרת. א"כ ה"נ בהא דפ"פ יש חזקת היתר לבעלה כמ"ש התוס' שם דהוקשו דגם בקידשה פחות מבת ג' נוקמא בחזקת היתר לבעלה וא"כ ס"ס בצירוף חזקה להיתר שפיר מהני אף באיסור תמידי כמו דמהני באיסור כרת אבל ס"ס לחוד כמו דל"מ באיסור כרת ה"ה דל"מ באיסור תמידי אף באיסור לאו וא"ש דברינו בס"ד: סימן לה לכבוד הרב הגדול חו"ב הישיש המפורסם מוה' זאב וואלף האלשיצער נ"י מוצד"ק ליזענסק יע"א

בדבר אשר ערער על מנהג קהלתו שאיש אחד מוכר חמץ של רבים בתורת שליחות והשליח מקבל האדראהן ואינו נותן להמוכרים. וכ' כת"ה עפ"י שיטת התוס' ב"מ ע"א דאם ישראל עושה שליח לגבות חוב מנכרי צריך השליח להיות גם שליח של המזכה וכיון דאין שליחות לעכו"ם לא זכה הישראל המלוה בהמעות ע"י קבלת השליח את המעות מהנכרי ולפ"ז ה"נ כיון דהערל מזכה את המעות להמוכר ע"י שליח וע"ז ל"מ שליחות ושוב ליכא קנין כסף. הנה לכאורה לא אדע מה הרעש הא באמת אין מקנים כלל את החמץ לנכרי בקנין כסף דהא קיי"ל כר"י דישראל קונה בכסף ועכו"ם במשיכה. ובאמת מפורש בשו"ת רמ"א הובא בט"ז יו"ד סי' ש"כ דבקנה בכור מעכשיו בקנין כסף לית בי' משום קדושת בכור אף לחומרא ואף לשי' הש"ך ז"ל שם דהוי ס' בכור מ"מ ביארתי בחי' בבכור דיש בו חשש איסור כרת משום אוכל קדשים בחוץ בטומאת הגוף ל"מ רוב וחוששין לשי' רש"י ז"ל וכמ"ש המרדכי סוף יבמות דמש"ה ל"מ בבכור היתר חולבת דבאיסור כרת ל"מ רוב ודעת רש"י ז"ל חולין דקל"ד דבאיסור כרת ל"מ חזקה ועי' פמ"ג בפתיחה לטרפות ודעת שט"מ יבמות ד"ב דבאיסור כרת אף ס"ס ל"מ. אך כ"ז לחומרא וה"ה די"ל בקנה מעכו"ם חמץ ולא ביערו דעובר בב"י בפסח דמפורש במק"ח סי' תמ"ח דבקנה מעכו"ם בכסף לבד בעבר עליו הפסח יש לסמוך דקנין כסף ל"מ בעכו"ם אבל בנודע בפסח צריך לבער וי"ל הסברא כמ"ש התוס' כתובות ד"ב דבשביל חשש שלא תשב באיסור כל ימיה חששו אף במידי דל"ש וכ' בתשו' הסברא עפ"ד הר"ן ז"ל הנודע דהרבה זיתי נבילה חמירי מאיסור שבת וא"כ כמו דבאיסור