מהרא"ש צט

מקפיד ולהכי אינו חוצץ. ולפי"ז נלענ"ד דלשי' הפוסקים דס"ל דהצפורן אינו חוצץ והאשה אינה מקפדת עליו כלל ממילא נטילת הצפרנים בשבת לצורך הטבילה להרים מכשול מחשש הטיט שתחת הצפורן אין בזה רק שבות אבל אין בזה שום מלאכה דאו' דקי"ל כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור והכא לכ"ע פטור כיון שא"צ כלל לגופה של מלאכה וא"צ לא לגוף הצפרנים ולא לצורך תיקון הגוף מן האדם והוא אין מתכוין להסיר הצפרנים מן הבשר כי הצפרנים מיעוט שאינו מקפיד עליו ואך הכונה לתקן הטבילה מפני הטיט וזה יכול לתקן ע"י ניקור משא"כ לשיטת הראב"ן דס"ל דגוף הצפרנים חוצצין וניוול הוא והאשה מקפדת עליו בזה יתכן שפיר דאיכא מלאכה דאו' הגם דאין לו צורך בגופן של הצפרנים ואינו דומה לגוזז את הצמר מיהא כיון דכונתו להסיר הניוול מהבשר חשיב אב מלאכה שזה דומה למלאכה שהיתה במשכן הגזיזה לצורך עורות תחשים ודו"ק: ולפי"ז אני אומר שגם לשי' הט"ז שכ' להתיר ע"י ניקור הטיט מוכרח לומר שמן הדין מותר לגלח הצפרנים בשבת ע"י נכרי במקום מצו' דטבילה בזמנה אשה לבעלה וכיון דמותר לקצצן והיא אינה קוצצת מוכיח הענין דע"כ אינה מקפדת על כך ושפיר מהני הטבילה ואין כאן חציצה ואף דעתיד לגדל ועומד לקצוץ זה הוי כידות הכלים הארוכים דאף דעתיד לקצצן אמרינן כיון דטובל ואינו קוצץ ע"כ אינו מקפיד ולא חשיב חציצה כמ"ש הר"ן במס' חולין הנ"ל. ולשי' הראב"ן דס"ל דגוף הצפורן ניוול הוא לה וחוצץ א"כ הוא מקפדת בזה וניחא לה לקצצן א"כ חשיב גזיזה מה"ת וא"כ אינה יכולה לקצצן בשבת והדרינין לסברא דכיון דעתיד לגדל ועומד לקצוץ ממילא חוצצת ול"ש לומר מדטבלה ולא קצצה ע"כ דאינה מקפדת דזה אינו דבאמת היא מקפדת בכך והא דלא הסירתן הוא מפני איסור שבת וכיון דלשי' הראב"ן אין לה תקנה ע"י ניקור מפני שהצפרנים חוצצין. אך י"ל דאפי' ישראל הקוצץ הצפרנים לחברו ומכוין לתקן בשביל הטבילה של מצו' אין כאן איסור דאו' כיון שאינו מתכוין לשום גזיזה אלא לתקן בשביל המצו' ואף דהוי פסיק רישא שרי כיון דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי' וכש"ס שבת (קג.) התולש עולשין כו' וכגון דלא מכוין ומקשה הגמ' והא מודה ר"ש בפס"ר ולא ימות ומשני לא צריכא דעביד בארעא דחברי' ע"ש. וה"נ להראב"ן דס"ל דמוכרח לקצוץ הצפרנים בשביל הטבילה א"כ כונתו רק לתקן בשביל הטבילה ובשלא לעצמו הוי פס"ר כיון דעכ"פ מסיר הניוול ומיפה א"ע משא"כ ע"י אחר אפי' ע"י ישראל אין כאן מלאכה דאו' וממילא ע"י נכרי שרי: (ה) ובש"ס יבמות (לג:) זר ששימש בשבת במאי כו' ואי בהקטרה והאר"י הבערה ללאו יצאת וקשה לי אמאי לא מוקי בזר ששימש בשבת שהקטיר קטורת דיש בו משום מכבה כדאי' במס' ביצה (כ"ב:) מהו לעשן כו' ופרש"י ובהאי עשן איכא אב מלאכה שהוא מכבה הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהם ע"ש ומבואר בש"ס כריתות (יט) דאפי' לר"י דס"ל הבערה ללאו יצאה בכבוי מודה דחייב סקילה וכרת אם הוא מזיד ובשוגג חייב קרבן וכ"כ התוס' ישנים במס' שבת (כט) ואף דבמקטיר קטורת הכיבוי היא מלאכה שא"צ לגופה מיהא עולא מוקים לר' יוסי כר' יהודה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב כדאי' במס' שבת (ל:) וכן הרמב"ם ס"ל להלכה דחייב. ויתכן בעיני דאי אפשר לאוקמי בהכי דא"כ חייב שתים אפי' למ"ד דאין איסור חל על איסור דהא מכבה חייב בכ"ש כמ"ש הרמב"ם בה' שבת (פי"ב) והקטרה לא הוי פחות מכזית כש"ס זבחים (קט.) ותוס' מנחות (כו:) עי"ש ואפי' לפימ"ש התוס' במס' שבועות (כ"ג:) ד"ה דמוקי אפי' בחצי שיעור אמרינן אין איסור חל איסור זה רק באיסורי אכיל' אבל בשאר איסורין לא אמרינן חצי שיעור אסור מן התורה כמ"ש הח"צ בתשו' (סי' פ"ו) ובכה"ג דהכיבוי בא בתחילה ואיסור זרות בא בהקטרה בכזית כ"ע מודו דחייב משום זרות ומשום שבת ואף דאיכא למ"ד דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור אין זה ענין לאיסור חל איסור או לא. ואין להקשות לשי' הרי"ף דס"ל בשרא אגומרי איכא משום מכבה כדאי' במס' ביצה שם א"כ במקטיר אברים נימא דחייב משום שבת על הכיבוי דזה אינו דהקטרת האימורין אינו בא על הגחלים דעל האש אמר רחמנא לאפוקי כבבא כדאי' במס' זבחים (מ"ו.): אמנם לפי מה שכ' התוס' במס' יומא (ל"ד:) ד"ה הני מילי דר' יהודה נמי ס"ל דבר שאינו מתכוין באיסורי שבת מה"ת שרי א"כ י"ל דאפי' במקטיר הקטורת אינו חייב משום כיבוי כלל כיון דאינו מתכוין ואף דהוי פסיק רישא זה רק היכא דעושה מלאכה בשביל עצמו אבל בעושה מצו' ודעתו לתקן המצו' והכיבוי הנעשה ממילא הוי פסיק רישא דלא ניחא לי' ודו"ק: (ו) ובפ' כל התדיר (צא:) אמר שמואל המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים מ"ט א"ק ויין לנסך חצי ההין אשה כו' והא קא מכב' כו' כיבוי דמצו' שאני ת"ש כו' יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה ל"ק הא ר"י הא ר"ש ובתוס' שם ד"ה הא ר"י הא ר"ש וא"ת הא שמעינין לי' לרע"ק דסבר כר"ש כו' ע"ש. ובפרש"י ד"ה הא ר"ש שמואל כר"ש ס"ל דכיון דאינו מתכוין לכבות אין לא תכבה