מהרא"ש צז

משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה ובתוס' שם ד"ה אבל בכלי ד"ה חייב כ' "היינו כרבי יהודה דמחייב במלאכה שא"צ לגופה כו' אבל רש"י פי' דפטרו משום דלא שייכא גזיזה אלא בצמר ואין נראה לר"י דבהא ליכא למטעי דבכל בעלי חיים שייכא גזיזה כדאמר לעיל התולש כנף חייב משום גוזז ע"ש. ולענ"ד נראה להצדיק פרש"י דרש"י ז"ל דקדק בלשונו שכ' דלא שייך גזיזה אלא בצמר הנה לא כ' דאינו חייב אלא בצמר דודאי כן הוא כמ"ש התוס' דבזה ליכא למטעי דהרי מבואר בברייתא בפ' כלל גדול (ע"ד:) התולש את הכנף חייב משום גוזז אבל הדבר ברור שתולש הוא רק תולדה כמ"ש הרמב"ם (ה"ש פ"ח ה"ג) לא כן גוזז הצמר הוא אב מלאכה ובמס' בכורות (כ"ה.) כתבו התוס' בד"ה ואמר רשב"ל חייב משום גוזז כו' משום תולדה דגוזז ככל עוקר דבר מגדולו בבעלי חיים כמו הושיט ידו למעי בהמה כו' ע"ש. ובפ' כלל גדול (ע"ג:) אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום קוצר כו' ובפרש"י שם ד"ה וצריך לעצים להסקה משום דצריך להם הוי תולדה דקוצר דצריך נמי לקצור ובתוס' ד"ה וצריך לעצים נראה דאפי' לר' יהודה דמחייב מלאכה שאין צריך לגופה בעינין צריך לעצים דלא מקרי בעצים קוצר אלא בענין זה כו' ע"ש והדברים סתומים ועניים במקום זה ועשירים במקום אחר והסתומות מפורשות כאשר אתבונן בכונת פרש"י והתוס' ז"ל עפ"י מה דאי' בירושלמי פ' כלל גדול ז"ל קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מיפה את הקרקע לא צריכה אלא בקצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע והדברים סתומים ואנהיר לן הא מלתא הגאון מהרמ"ז ז"ל בגליון הש"ס שם עפ"י מ"ש הר"ן (ספי"ד) במס' שבת בד"ה ולפיכך כו' לפי שסחיטה זו אינה אב מלאכה אלא תולדה היא כעין מפרק שהיא תולדה דדש ולא דמי לדש אלא היכי שצריך למשקה ע"ש ולפי"ז בקוצר לצורך עשבים פשוט להירושלמי דאינו חייב משום יפוי קרקע כיון דיפוי הקרקע אינה אב מלאכה רק היא תולדה דחורש ואם אינו צריך אין כאן מלאכה כלל דלא דמי לחורש אבל בקצר לייפות הקרקע חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום חורש ע"ש ודברי פח"ח. אכן יש לדון בזה דלא דמי למ"ש הר"ן דבשלמא בסוחט והמשקה הולך לאיבוד שפיר כ' הר"ן דאין כאן מלאכה כלל ואפי' תולדה ל"ש בזה דאין זה תולדה דדש דכל דש נשאר האוכל קיים ואין לנו נפקותא אם הוא צריך לגופה של מלאכה או לא דאין אנו דנין על מלאכת מחשבת אלא על גופה ומעשה הפעולה העושה מלאכה בשבת משא"כ בסוחט והמשקה הולך לאיבוד אין כאן מלאכה אסורה. כלל וכן מוכח עי"ש ולפי"ז מבואר היטב כונת פרש"י שכ' דזומר וצריך לעצים תולדה היא וזה דחדית התוס' דאפי' לר' הטעם והסברה בתוס' מס' כתובות (ו.) ד"ה האי כו' ע"ש וזה נכון בסוחט והמשקה הולך לאיבוד אבל בקצר לצורך עשבים והוא מייפה את הקרקע שפיר יתכן דלר' יהודה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב ה"נ דחייב משום מייפה את הקרקע דנהי דהוא אינו מתכוין לכך וא"צ לזה מיהו עכ"ז הרי הוא עשה את המלאכה ומייפה את הקרקע וזה תולדה דחורש. והנלענ"ד בטעמא של שמועה זו עפ"י מה דאסברא לן הרב המגיד והלחם משנה בה' שבת (פ"ז) דכל אב מלאכה הוא בעושה הפעולה דומה ממש בכמות למלאכה שהיתה במשכן אכן התולדה חשיב היכי דאינו עושה הפעולה בכמות שנעשה המלאכה במשכן אלא שדומה באיכות להאב שנוגע לתכלית הכונה של האב מלאכה מבואר היטב כונת פרש"י שכ' דזומר יהודה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב בעי צריך לעצים דלא מקרי בעצים קוצר אלא בענין זה וכן בקצר לצורך עשבים והוא אין צריך לייפות הקרקע פשוט להירושלמי דאינו חייב אלא משום קוצר ואינו חייב משום יפוי הקרקע וה"ט כיון דיפוי הקרקע אינה אב מלאכה אלא תולדה דחורש ואלו קצר לייפות הקרקע יתכן שפיר דחייב שתים אחת משום קוצר דהוי אב מלאכה ואחת משום מייפה הקרקע דהוי תולדה דחורש דהגם הפעולה אינו דומה בכמות לחורש עכ"פ דומה באיכות שתכלית החורש לטוב הקרקע אכן היכי דאינו צריך לייפות הקרקע והוא אינו קוצר רק לצורך העשבים ל"ש כלל לחייב משום יפוי הקרקע דאין זה תולדה דחורש כלל דאין זה דומה לחורש לא בכמות ולא באיכות ודו"ק. עכ"פ למדנו מזה דשי' התוס' והר"ן מתאימים דאפי' לר' יהודה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב זה רק באב מלאכה אבל לא בתולדה דבזה לכ"ע בעי שיהי' צריכה לגופה כמו בזומר וצריך לעצים ובעינין שיהי' הדמיון של מלאכה שהיתה במשכן שכל מלאכת המשכן הי' צריך לשרשה וגופה של מלאכה כמ"ש התוס' במס' שבת (צ"דס) ע"ש : (ב) ובמס' ביצה (כ"ג:) מהו לעשן כו' מפני שהוא מכבה כו' פרש"י והוא אב מלאכה ואינו מובן מה בעי רש"י בזה ולהנ"ל א"ש היטב דהנה השיטה מקובצת שם הק' דהא הוי מלאכה שא"צ לגופה דהא אין רצונו לכבות לעשות גחלים ע"ש ולענ"ד אי משום הא לק"מ דיתכן דס"ל כר' יהודה דמלאכה שא"צ לגופה חייב מיהו הא ודאי קשיא דבתולדה אפי' לר' יהודה בעי דוקא צריך לגופה ולהכי פרש"י והוא אב מלאכה ודו"ק: (ג) וברמב"ם ה' שבת פי"ב) המכבה כ"ש חייב כו' המכבה גחלת של מתכת