מהרא"ש צו

בזה רק על האשה שמצאה הכתם בזה שפיר אמרינן בדרבנן אזלינן לקולא שאני אומר שתולין הקילקול במקולקל וספק דרבנן לקולא ודו"ק: ועפי"ז יש מקום להקל באשה שמצאה כתם על הכר ששכבה עלי' בימי נדתה דתולה שפיר שזה הדם הוא מעת שהיתה טמאה נדה ואף דעי"ז מוכרח לומר שהי' שלשה ימים הראשונים מספירת ז' נקיים ובתוך ג"י לא תלינין אפי' במכה שבגופה כמ"ש הש"ך יו"ד (ס' ק"צ ע"ש) ש"ה דיש מקום לומר דהדם בא מן המכה וממילא הבגד טהור וא"כ הספק נמי בדאו' אבל היכי דהיא תולה בדם נדתה א"כ אין לנו להסתפק שיהי' נוגע לספק דאו'. אך י"ל דעכ"פ יש לנו נ"מ לענין אותו היום שנמצא הכתם דגם לגבי האשה יש ספק דאו' דנהי דהדם הבא שלא בהרגשה אינו סותר מיהו אפשר דאינו עולה למנין שבעה נקיים. איברא דהרמב"ם כתב להלכה דלידה אינה סותרת ועולה וע' בתשו' זכרון יוסף מ"ש בשם זקני הגאון מהר"י תאומים ז"ל. ומהא דאי' במס' נדה (נ"ב:) ופעמים שהכתמים מביאין לידי זיבה כו' או שראתה ב' ימים וחלוק אחד כו' ופרש"י או שראתה ב' ימים ראי' ממש מגופה ובשלישי לבשה חלוק הבדוק לה ומצאה עלי' כתם נראה דאפי' בג' ימים הראשונים תולית בימי נדתה דהרי מפורש בגמ' ובפרש"י דאף שראתה ב' ימים והחזיק מעינה פתוח אפ"ה אינו מביאה לידי זיבה רק היכי שלבשה חלוק הבדוק לה משמע אלו היתה לבושה החלוק בימים שראתה תולה הכתם בימי ראיתה ואין זה חשיב כתם טמא כלל ודו"ק. הנלענ"ד כתבתי וחתמתי. אלכסנדר שמואל היילפרין: בש"ה והנה הרדב"ז כתב בתשו' והובאו דבריו . במג"א סי' (קפ"ד) בשם מהר"ש חיון דאיסור של דבריהם הבא ביחד עם איסור דאו' כיון שמחמירין בספק דאו' מחמירין גם בדרבנן ושארי הנוב"י בתשו' חלק יו"ד סי' (נ"ב) כ' דלהכי גזרו על הכתמים אף דלא הוי אלא ספק דרבנן דמה"ת אין האשה טמאה עד שתרגיש מיהו כיון דהבגד טמא מספק של תורה דקי"ל מקור מקומו טמא להכי גזרו גם על האשה לבעלה ואם הבגד אינו מק"ט ולא נשאר רק הספק לגבי האשה הוי ספק דרבנן וטהורה היא והגאון מהרש"ק ז"ל בס' מי נדה הק' ע"ז מהא דאי' במס' נדה (ס"ב:) דמקשה שם למ"ד בלוע שאינו יכול לצאת אלא ע"י הדחק טמא ממשנה דהטבילו כו' והעביר עלי' סממנין טהורות ומשני הנח לכתמים דרבנן הרי דגם לגבי הבגד אין הכתם מטמא אלא מדרבנן והנ"ל עפ"י מ"ש בתשו' להוכיח דאפי' למ"ד מקור מקומו טמא דם הבא שלא ע"י הרגשה אינו מטמא אלא במגע כטומאת שרץ אבל לא במשא וע' תוס' נדה (ע"א.) ד"ה מקור כו' וע' בסדרי טהרה בחי' על נדה (נ"ד:) אמנם דם הבא בהרגשה מטמא במשא כמבואר במשנה מס' כלים ובגמ' ריש פ' דם הנדה ובש"ס שם (מ"ב:) שרץ בקומטו טהור נבלה בקומטו טמא שרץ בנגיעה הוא דמטמא ובית הסתרים לאו בר מגע הוא נבלה נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו מטמא. ולפי"ז א"ש דבשלמא כשהדם בעין על הבגד ודאי טמא הבגד מה"ת דקי"ל מקור מקומו טמא בנגיעה כטומאת השרץ ואפי' הדם בא שלא בהרגשה מיהו בהעביר עליו ז' סממנים א"כ נהי דיכול לצאת ע"י הדחק לא חשיב בלוע עכ"פ בית הסתרים הוא ולאו בר מגע הוא כיון דהדם אינו בעין וא"כ גם הבגד אין בו טומאה מה"ת כלל דנהי דרבנן החמירו ואמרו אימר ארגשה ולאו אדעתה כמ"ש בפרש"י נדה (נ"ח.) מיהו מה"ת סמכינין על החזקה דאשה מרגשת כש"ס פ"ק דנדה (ג.) נמצא לפי הס"ד שפיר מקשה הגמ' דעכ"פ דם הנדה הבא בהרגשה מטמא במשא ואי נימא דבלוע שיכול לצאת ע"י הדחק לא הוי בלוע א"כ אפי' בהעביר עליו סממנין אמאי טהורות הא אפשר לצאת ע"י צפון ומשני הנח לכתמים דרבנן דמדאו' אוקמ' אחזקה דאשה מרגשת ומדלא ארגשה אפי' אי נימא דהדם בא מן האשה ומקור מקומו טמא מיהו כיון דאינו מטמא במשא וכי העביר עליו ז' סממנין עוד אינו בעין ואין הבגד מטמא במגע והנושא הבגד שנבלע בו הדם טהור הוא ודו"ק: סי' כד ב"ה ביו"ד סי' (קצ"ח ס"כ) כתב המחבר דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ אבל הצפורן עצמה אינה חוצצת כו' ובט"ז שם (ס"ק כ"א) ומאחר כו' אבל בשבת ויו"ט אם אירע ששכחה ליטול הצפרנים לא תאמר לעכו"ם שתחתוך לה דכיון שאין מצו' גמורה בנטילת צפרנים דהא אפשר בניקור תחתם לחוד למה נבטל בזה שבות כו' ע"ש ובנה"ך השיג וכתב בד"ה ודבריו תמוהין כו' וא"כ כיון דמשמע מהפוסקים דעכ"פ מצו' היא בנטילת צפרנים וכמ"ש ואמירה לנכרי שבות ובמקום מצו' לא גזרו כו' דכ"ש לדעת הראב"ד דהצפורן מעכב מדינא פשיט' דהוי במקום מצו' כו' ע"ש. וחלקי אמרה נפשי בזה: (א) בפ' המצניע (צ"ד:) הנוטל צפרניו זו בזו כו' ר"א מחייב וחכמים אוסרין משום שבות ובגמ' אמר ר"א מחלוקת ביד אבל בכלי חייב פשיט' זו בזו תנן מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרו כו' ופרש"י ד"ה מ"ד בכלי נמי רבנן פטרו דאין כאן