מהרא"ש צה

להכעיס דל"ש בהו חזקה דלא שביק היתרא ואכל איסורא אפ"ה אמרינן מן הסתם מה שהי' לו תוך הפסח כבר מכר והפת הנמצא אצלו כעת קנה מחדש למכרו ולהכי משמע להו להתוס' דמיירי בככרות של בעה"ב שאינו עשוי למסחר ואפ"ה שרי כיון דלא שבקי היתרא ואכלו איסור' בודאי החליפו: עוד נראה בעיני דלענין חשש חמץ שעבר עליו הפסח ל"ש לומר כאן נמצא וכאן הי' דבשלמא בעלמא אזלינן בתר חזקה דהשתא כמו שהוא עכשיו ברשותו ושלו הוא כמו כן בודאי מעיקרא נמי הי' שלו וברשותו משא"כ בחמץ בפסח ל"מ לשי' הר"ת במס' זבחים דאיסור הנאה לית לי' בעלים אלא אפי' להנך דס"ל איסור הנאה אית להו בעלים מיהו בחמץ בפסח דהכל מצווין עליו לבערו א"כ אדרבא אי נימא כאן נמצא וכאן הי' א"כ אתה מוציאו מרשותו וממ"נ לא הי' שלו בתוך הפסח וגם אי עבר עליו בב"י וב"י וחכמים קנסו אותו ואסרו החמץ בהנאה א"כ גם עכשיו אינו ברשותו וכבר ביאר הקצ"ח דאפי' נימא איסור הנאה אית לי' בעלים מיהו עכ"פ אינו ברשותו ובחי' למס' זבחים הארכתי בזה בעזה"י: ועוד נראה בעיני עפ"י מ"ש התוס' חולין (נ"א.) ד"ה המוציא דדוקא לקיים המקח אמרינן כאן נמצא וכאן הי' אבל לא לבטל המקח ע"ש. ובנידון השאלה אי נימא כאן הי' א"כ השמרים אסורין והמקח בטל שהרי הוא מקח טעות ולהכי עדיף לומר שקנה מחדש השמרים לקיים המקח. עוד יתכן בעיני כיון דהשמרים שרשן ומקורן מן הנכרי ויש להם חזקת היתר עדיף טפי לאוקמי על חזקת היתר ואי אמרינן כאן נמצא וכאן הי' אמרינן שהי' עד עכשיו ברשות המוכר הנכרי דמוקמינן בחזקת מרי' קמא. מכל הלין הדבר נכון היטב כמו שהורה מעלתו ויפה דן ויפה הורה והנלענ"ד כתבתי וחתמתי. אלכסנדר שמואל היילפרין סי' כג שוי"ר לכבוד הרב המאה"ג החריף ובקי ידיו רב לו בהוראה כדת של תורה שמו נאה לו מ' אהרן מו"צ דק' בוברקא (ז"ל) רגע זו קבלתי מכתבו עם שאלתו שאלת חכם בכלה שבדקה א"ע ביום שני של ספירת ז' נקיים בעד הבדוק והניחתו במקום המשתמר ובבוקר בדקה את העד ונמצא עלי' כתם קטן הנוטה קצת לאדמומית אכן הכלה אומרת שהיא יודעת בבירור שבשעה שבדקה א"ע בעד הזה סירטה בצפורנה בא"מ ויש לה צפרנים גדולים והיא הרגישה שסירטה סרט גדול וכ"ת פלפל בזה וביקש ממני להשיב על אתר והנני למלא רצון שוחרי התורה וההוראה בעזה"י: תשובה לדעתי הדין פשוט נאמנת אשה לומר מכה יש לי בא"מ והתורה האמינתה וספרה לה לכן אם יודעת הכלה בנפשה שהכתם הנוטה לאדמומית בא מכח סרט הצפורן אין מקום לפלפל וטהורה היא. ומ"ש כבודו לפלפל בזה נידון כתם תוך ג' ימים הראשונים ימחול כבודו לעיין במס' נדה (נ"ז:) בגמ' ובמגעות כו' ושם כ' התוס' ד"ה כו' ונראה דקאי על נמצא על חלוקה וקאמר דאם קודם מציאת הכתם רוב ימי' טמאין טמאה ואע"ג דעברה בשוק של טבחים כו' מבואר מזה דס"ל להתוס' דתוך ג' ימים לא תלינן בשוק של טבחים והיכי שהי' רוב ימי' בטהרה טהורה היא אעפ"י שהיא בתחילת ימי ספורין. ולפי"ז קשה לי במ"ש התוס' במס' נדה (ס.) ד"ה תולה כו' מספקא לר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל כו' ע"ש משמע דס"ל להתוס' דאפי' בסופרת מקצת היינו תוך ג' ימים יכולה לתלות כמ"ש המ"ל (הא"ב פ"ט) וקשה דהשתא בעוברת בשוק של טבחים לא מקלינן לתלות בתוך שלשה ימים הראשונים בספירתה מכ"ש דלא תלינן בחברתה דיש לנו לומר איפכא דודאי אין זה מחברתה אומדנא דמוכח וחזקה כאן נמצא וכאן הי' כדאי' בגמ' מ"ד האי דאישתכח כתם גבה כו' ע"ש. והנ"ל בזה כיון דדם שלא בהרגשה לא הוי רק מדרבנן ומדאו' אינה טמאה עד שתרגיש בבשרה כמבואר בגמ' נדה ונהי דנקיים בעי מדאו' מ"מ מבואר בגמ' נדה (ל"ז:) דכל הגורם סותר ואת שאינו גורם אינו סותר ע"ש ממילא הדין נותן דהדם הבא שלא בהרגשה אינו סותר מה"ת ואף דרבנן גזרו על הכתם קי"ל דבדרבנן אמרינן שאני אומר ותלינן הקילקול במקולקל אכן כיון דנ"מ נמי לגבי הבגד דהוי טומאה דאו' אפי' בדם הבא שלא בהרגשה ממילא גם האשה טמאה כיון דהספק בא לענין טומאה דאו' שוב מחמירין אפי' לגבי איסור דרבנן כמבואר בחי' הר"ן וכ"כ הנ"ב בתשו'. וזה נכון היכי דעברה בשוק של טבחים דהספק נוגע גם לענין חלוקה דעברה בשוק של טבחים ואולי הדם זה טהור הוא שזה הדם לא בא מן האשה כלל ואולי הדם בא מן האשה ואפי' בא שלא בהרגשה דהאשה טהורה מה"ת עכ"פ הבגד טמא מה"ת כמ"ש התוס' נדה משא"כ היכי דאנו דנין אם תולה בחברתה אם כן לגבי הבגד אין שום נ"מ דממ"נ הבגד טמא כיון דהדם טמא מה"ת אפי' שלא בהרגשה ואין לנו לדון