מהרא"ש צ

מפרוזבל כו' דאל"כ גם הוא עשה איסור א"כ נימא דגם כאן מהני כשמקנה לו שלא בפניו וכ' ע"ז הנה"כ דיש לומר דדוקא דומיא דפרוזבל דהחוב הנמשך ממנו אינו בא מיד רק אח"כ כשמגיע שנת השמטה משא"כ הכא במה שמקנה לו בא חובתו מיד כו' ע"ש. ולפ"ז נלענ"ד דודאי היכי דאנו דנין להתיר את האשה להנשא לאיש אחר ע"י זיכוי הגט ע"י אחר אמרינן דל"ש בזה זכין לאדם שלא בפניו דנגד איסור דאו' בעינן שיהי' זכות גמור ואנן סהדי דניחא לי' ושליחותא עביד דאז מהני הזכי' בתורת שליחות ומה שמזכה לה גוף הנייר של הגט זה לא חשיב זכות גמור יען החוב יתר על הזכות וגם שבא החוב בשעת מעשה. ואם נמשך חוב יתר על הזכות ל"ש לומר אנן סהדי דניחא לה אדרבא אנן סהדי דלא ניחא לה משא"כ לענין להתיר לאיש שישא אשה על אשתו בזה סמכינן במה שמזכה לה גופו של גט כיון שגוף הדבר זכות הוא לה ואע"פ שנמשך ממנו חוב מ"מ כיון דעכשיו היא מורדת לנגד הבעל ול"ש בזה לומר צוותא דגופה עדיף לה מאי אמרת אולי תתחרט אח"כ ותשוב אל בעלה בזה אמרינן כיון דעכשיו זכות הוא שמזכה לה גופו של גט ואף דאח"כ נמשך ממנו חוב יותר על הזכות מיהו כיון דאיסור שישא אשה על אשתו בזה"ז אינו אלא איסור דרבנן שפיר מהני בכה"ג כמו דמהני בפרוזבל: ובזה א"ש דהתוס' בכתובות שכ' דמיירי לענין שיהי' גר מה"ת וקדושי' קדושין דאו' להכי כ' הטעם דאנן סהדי דניחא לי' דבעינן שיהי' זכות גמור וגם כיון דאינו זוכה בשום חפץ ל"ש לומר זכין לאדם שלא בפניו רק היכי דהוי מתורת שליחות ואנן סהדי דניחא לי' ושליחותי' קא עביד משא"כ לפרש"י שמפרש דמהני טבילת גר קטן שלא יאסור היין במגע וזה הוי רק מדרבנן כמ"ש הש"מ שם ולזה סגי כל שעכשיו זכות הוא לו ודו"ק: (ז) ובשאלתות פ' וארא כ' הטעם מדוע בג"ע יהרג ואל יעבור משום דפגמה לה דהוי כקטלה וראיתי בקונ' אחד שכ' ע"ז חזות קשה הוא דלדברי השאלתות אם היא פגומה מקודם שכבר זינתה לא אמרינן יהרג ואל יעבור וזה ודאי ליתא ולכן כ' דכוונת השאלתות דפגים לה היינו שמחטיא אותה דהוי כקטלה כמ"ש רש"י פ' תצא ולכן אף שכבר פגומה מחויב למסור א"ע ויהרג ואל יעבור ומבואר במג"א (סי' ש"ו) דאפי' ברוצים לאונסה מותר לחלל את השבת ואני אומר שדבריו וביאורו כונת השאלתות המה חזות קשה דאדרבא במג"א שם מבואר להיפך דדוקא ברוצים להמירה בע"כ וכל ימי' תחלל את השבת ומוטב לחלל שבת אחד ואל יחלל שבתות הרבה כש"ס יומא (פ"ה:) ושם נכון הדבר היטב דמחללין שבת בשביל פקוח נפש להציל איש מישראל מן המות להביאו לחיי עולם כדי שיקיים חוקי התורה והמצוה וישמור שבתות הרבה אבל איך אפשר לומר דאם אונסין אותו לבא על הערוה יהרג ואל יעבור שלא להביא האשה לידי חטא זה הוי כאומר מוטב שיחלל שבתות הרבה ויהרג איש מישראל בשביל שלא יחלל שבת אחד באונס ואין זה אלא דברי תימה. ותו ק' דהרי בש"ס סנהדרין (ע"ג:) גבי רודף מסיק הגמ' הטעם דניתן להצילו בנפשו משום דקא פגים לה ע"ש מבואר להדיא דלא קפיד רחמנא על האיסור אלא מחמת דפגים לה וע"ש בתוס' ד"ה ומה כו' ושם עמוד ב' בפרש"י ד"ה במקפדת על פגמה דאי בשאינה מקפדת לא אמרו רבנן למקטלי' משום עבירה דלא חמיר מעכו"ם ושבת. ושם אמרו בגמ' אפגמה רבה כו' פרש"י כגון כו' חרפתה מרובה שהולד ממזר כו' ע"ש ותם אני מדוע הקשה על השאלתות יותר מעל הגמ' כיון דאמרו דהתורה קפיד על פגמה א"כ ברודף אחר ח"כ שכבר זינתה לא יהי' ניתן להצילו בנפשו אכן לק"מ דגם בכבר זינתה שייך פגמה ואטו מי שאכל שום יוסף עוד ויאכל שום ואם תתעבר ויהי' הולד ממזר אנה תוליך חרפתה והתורה חסה על כבודן של בנות ישראל וז"ב בעזה"י: סי' כב שוי"ר לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי מוה' משולם ני' הערש הארן האבד"ק סטנאב רוסיא: מכתבו עם שאלת הרב יותר מחצי תשובה קבלתי לנכון ושורש השאלה לענין עיסה שנתחמצה בשמרים שהי' בבית המוכר ישראל בחג הפסח האמנם אין הדבר ידוע בבירור אך אומדנא דמוכח טובא ורגלים לדבר שכן הוא ורבים מאנשי העיר לא ידעו מזה וקנו השמרים בחזקת היתר ועשו לחם לכבוד שבת והורה כ"ת להתיר באכילה ע"י הולכת הנאה ליה"מ ויען שיש מפקפקים על הוראה זו לכן נפשו בשאלתו לשמוע דעתי. תשובה לימוד ערוך בידינו פרק כל שעה (ל':) אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו כו' שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש כו' ר"ש קנסא קא קניס כו' ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא ואזדא רבא לטעמי' כו' אמר לן פוקו וזבינו חמירא דבני חילא ופרש"י ד"ה שלא בזמנו כו' מותר אפי'