מהרא"ש פט

אשתו ואימ' טעמא דידי עפ"י מה דמצינו שאחימלך אמר אל דוד אין לחם חול תחת ידי כי אם לחם קודש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה וכ' ע"ז הרלב"ג והתיר הכתוב אכילתה לזרים ולא אכילתה בטומאה כי הזרות יתכן שיותר מפני פקוח נפש כי האכילה הוא בעצמותה מסירה הסכנה שתהי' מהרעבון ואולם הטומאה אין ראוי שתדחה מפני זה אחר שאינה בעצמותה סיבה להסיר הסכנה והאמנם דבריו תמוהין דקי"ל אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש אבל דבר ברור הוא דסברת הרלב"ג נכונה עכ"פ היכי דאנו דנין לענין הקל הקל מסתבר יותר להתיר האיסור המסיר המכשול וקל הוא לעומת האיסור שאינו סיבה בעצמותו להועיל בדבר. ולפי"ז אני דן דהיכי דהאשה מותרת לו אלא שלא זכה להבנות ממנה בזה נכון יותר להתיר לו שישא אשה על אשתו דאיסור זה שישא אשה אחרת וידור עמה זה גופ' ועצמותו סיבה להציל האיש מדבר עבירה וקדוש יהי' שרוי בתוך מעיו לא כן הגט בע"כ הוא איסור בפועל אשר עצמותו אינו מסיר המכשול ולא הועיל הגט לרפאות השבר אלא שעי"ז יהי' ביכולתו שישא אשה אחרת אכן היכי דהאשה אסורה עליו האמנם התוס' ריש מס' זבחים (ב:) ד"ה סתם כו' כ' דאפי' זינתה אם ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ע"ש כבר כתבו הפוסקים לחלק דהיכי דידוע שזנתה אינו מחויב לגרשה דלא חיישינין שמא יבא עלי' דהיא נמאסת בעיניו אכן היכי דהוי רק ספק שמא זינתה מחויב לגרשה וע' מ"ש בספרי ראש המזבח זבחים שם ובאופן הזה נמצא מתהפך הדבר שבאם ישא אשה על אשתו אינו מסיר המכשול כמו אם יתן לה גט דמה שיגרשנה זהו הוא הסיבה בעצמותה להיות גדר לשמור התורה והמצו' ודו"ק: (ה) ובתשו' שו"מ מהדורא ד' (סי' קכ"ב) כתב בד"ה והנה לפענ"ד שיש תקנה כו' דיש לזכות לה גט ע"י אחר ובודאי זכות היא לה שהרי בעוה"ר בזמן הזה פריצות שכיח כו' ויכול לישא אחרת כשיזכה לה גט עכ"ל והמעיין בתשו' מוהרי"ק (סי' קמ"א) יראה שכ' שם דאין זה תקנה כיון דלשי' הרי"ף בפ"ק דגיטין אפי' היכי דהוי זכות לא מהני אלא דאינו יכול לחזור אבל להתיר האשה אינה מותרת עד שיגיע הגט לידה ע"ש א"כ לא הועיל כלום להצילה מדבר עבירה איברא דהטור ביו"ד (סי' רס"ז) כ' דאפי' לשי' הרי"ף היכי דאמר זכו בשטר שחרור מיד יצא העבד לחירות אפי' עד שלא הגיע השטר שחרור ליד העבד אכן לענ"ד זה רק בשחרור עבד דמצינו בגמ' זיכוי ע"י אחר אבל באשה לא מצינו זיכוי גט ע"י אחר ובירושלמי הובא בתוס' פ"ק דמס' גיטין (י"א:) ד"ה בגיטי נשים הגע עצמך כו' אשתו של מוכה שחין כו' ואין האשה מתגרשת ע"י אחר בע"כ ואף דגם העבד אינו משוחרר בשטר ע"י אחרים בע"כ כדאי' בגמ' ובש"ע וע' תוס' מס' קדושין (כ"ג:) ד"ה מהו כו' מיהו בסתם אמרינן זכות הוא להעבד כש"ס פ' השולח (מ:) חיישינין שמא זיכה לו גט ע"י אחר ע"ש ועכ"פ יכול למכרו שלא מדעתו ותו דקי"ל כרבנן דס"ל זכות הוא להעבד שיצא לחירות שיהי' ברשות עצמו אבל גבי אשה מן הסתם הגט חוב הוא לה ובפ' האשה שלום (קי"ח:) גבי המזכה גט לאשתו במקום קטטה מסיק הגמ' שם ת"ש דאר"ל טב למיתב כו' ע"ש: (ו) ובעיקר הדין המבואר בש"ע אה"ע (סי"א) דמזכה לה גט הקשה בס' א"מ שם כיון דעיקר הטעם דזכין לאדם שלא בפניו כתבו התוס' כתובות (י"א.) כיון דזכות הוא לו אנן סהדי דניחא לי' ועביד שליחותי' וכיון דחזינין השתא דשבק' התירא ואכל' איסורא ל"ש לומר אנן סהדי דניחא לה ע"ש. והנה המעיין בתוס' כתובות שם ד"ה מטבילין גר קטן יראה שהתוס' מפרשים דמהני הטבילה דקדושיו קדושין מה"ת אכן מפרש"י ד"ה ע"ד ב"ד כו' וה"ה גר על ידיהן ומגעו ביין כשר וכבר הרגיש בזה בשיטה מקובצת ע"ש. והקצ"ח (סי' רמ"ג) הביא מ"ש התה"ד דהמשרתת יכולה להפריש חלה משום דזכין לאדם שלא בפניו והשיג עלי' דל"ש זכין לאדם שלא בפניו אלא היכי דהזוכה מקבל חפץ בשביל אחר כגון בגט דגוף הנייר יש בו איזו שיווי והמזכה הוא נותן להשליח שיזכה בעד האשה אבל חלה אין שום קבלה לבעלת הבית דנימא שזכין לאדם שלא בפניו מבואר מזה דהא דאמרו זכי' מטעם שליחות זה רק היכי דהוי זכות גמור ואנן סהדי דניחא להו לבעלים שפיר מהני בתורת שליחות אכן היכי דל"ש לומר אנן סהדי דניחא לי' וכגון בגר קטן דאין שליחות לקטן ל"ש לומר זכי' מטעם שליחות מיהו היכי דזוכה בחפץ בזה לא בעי שליחות כלל ואמרינן זכין לאדם שלא בפניו וז"ב: ובפ' השולח (ל"ז:) אין כותבין פרוזבל אלא על הקרקע ואם אין לו מזכהו קרקע כל שהוא וכ' הר"ן ומכאן נ"ל דמה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אע"פ שנמשך ממנו חוב שהוא יתר על הזכות זכה וקנה דהא הכא כשמזכהו קרקע כ"ש מתחייב הוא בכך אלא שאפשר לדחות שזה מקולי פרוזבל ע"ש וביו"ד סי' (קס"ד ס"ה) כ' הרמ"א דאין המלוה יכול לומר הקניתי לו משלי ע"י אחר דלא מהני בלא דעת הלוה והק' הט"ז מ"ש מפרוזבל דמהני אפי' שלא בפניו דהקילו בו כיון שהוא מדרבנן כו' וק"ו הוא