מהרא"ש ט

נשאלתי אי שרי להתיך טסים ישנים שלמים ושבורים כו' והשבתי שנ"ל להתיר מפני שאחר שהותכו פנים חדשות באו לכאן ולא דמי להא דבסי' (קנ"ד ס"ו) דאין עושין מתיבה כסא כו' י"ל דלא מקרי שינוי דאפשר לחזור כו' ולולא דמסתפינא אמינא דדוקא אם אפשר להשתמש בו ע"י הדחק משא"כ היכי שנתקלקל לגמרי שא"א להשתמש בו עוד אזלא קדושתו והא דאמר בפ' בני העיר האי תיבותא דאירפט כו' אין לשון דאירפט שבורה לגמרי כו' עיי"ש. והנה מ"ש שאחר שהותך פנים חדשות באו לכאן סברא זו מבוארת בפ' הגוזל עצים (צ"ו:) זוזי ועבדינהו נסכא קני וכ"ת הדר עביד לי' זוזי פנים חדשות באו לכאן. ומה דחדית דעי"ז נפקע הקדושה נראה דמסתבר לי' דכי היכי דמהני פנים חדשות לענין שבת ולענין טומאה כש"ס עירובין (כ"ד.) ה"נ מהני לענין קדושה. ויש להעיר בזה ממ"ש הרמב"ם בה' כלי המקדש (פ"א הי"ג) וז"ל הכפות והקערות כו' מתקדשין במלאכתן ואם נשברו מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר ואין קדושתן מסתלקת מהם לעולם. ובה' מעילה (פ"ה הי"ד) כ' המ"ל ז"ל נסתפקתי כלי שרת שניקבו או שנשברו ששוב אינם ראוין לעבודה אם יש בהם דין מעילה כו' או דלמא כו' כלי שרת שיכול להתיך אותם כו' דלא נגמר מצותה כו' ואפשר שלזה כיון רבינו במ"ש ואין קדושתם מסתלקת מהם ויש בהם דין מעילה ע"ש. הרי מבואר מדבריהם דאעפ"י שנתקלקלו ואפי' הותכו ונעשה מהם כלי אחר אפ"ה אינו מסתלקת הקדושה מהם לעולם. ולקיים דברי החו"י נלענ"ד די"ל שאני כלי שרת דאפי' נשברו עכ"פ אית בהו קדושת דמים שהרי הכ"ש נעשו מקדשי בדק הבית או מתרומת הלשכה כש"ס כתובות (ק"ו:) ע"ש. ובפ' המנחות והנסכים במשנה העופות כו' וכלי שרת משנטמאו אין להם פדיון ובגמ' שם (ק"א:) בשלמא עופות קה"ג אלא עצים ולבונה וכלי שרת ליפדו כו' כלי שרת נמי הואיל ואית להו טהרה במקוה ובפרש"י ד"ה, אלא עצים כו' וכ"ש כי נטמאו ליפדו דהא לאו קה"ג נינהו אלא מכשירי קרבן הם ע"ש. ונראה דמסתבר לי' להרמב"ם דמה"ט דכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון הואיל דאית להו תקנ' טהרה במקוה ה"נ בנתקלקלו הכ"ש ואית להו תקנה להתיך אותן ולעשותן כלי אחר להכי אין נפדין אין הקדושה מסתלקת מהם לעולם לא כן בטסים תשמישי קדושה דבזה אין לנו לדון מדין קדושת דמים שהרי בזה"ז אין לנו דין קדושת דמים כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל (י"ג ס"א) והובא בש"ע חו"מ (סי' רי"ב ס"ח) א"כ אין לנו לדון רק על קה"ג של תשמיש הקדושה שפיר מסתבר לי' להרב חות יאיר דאחרי שנתקלקלו הטסים ולא חזו עוד לתכשיט פקעה קדושתייהו ואף דבידו להתיך אותם ולעשות מהן כלי בזה אמרינן פנים חדשות באו לכאן: ובפ' כל כתבי (קט"ו:) ס"ת שאין בו ללקט פ"ה אותיות כגון פ' ויהי בנסוע כו' אין מצילין ופרש"י פ"ה אותיות זה שיעור לס"ת שנמחק או שבלה להיות עומד בקדושתו מבואר מזה דרק ביש בו ללקט פ"ה אותיות שהוא ספר לעצמו אך אז עודנו עומד בקדושתו אבל אם אין בו שיעור פ"ה אותיות אין שם ספר עליו ונסתלק ממנו שם קדושת ס"ת ומכ"ש בתשמיש קדושה שנתקלקל אין שמו עליו ונפקע מהם הקדושה: איברא דיש להקשות ע"ז מגמ' מפורשת בפ' כל הזבחים (פ"ח.) אבא שאול אומר סכין מטרפת הי' במקדש ונמנו עלי' כהנים וגנזוהו ופרש"י סכין מטרפת שהיתה רכה לפגום פגימות דקות תמיד ומטרפת הקדשים ע"ש הרי מבואר דאפי' היכי דלא חזי כלל וא"א להשתמש בו אפ"ה טעון גניזה ולא מכרו אותה. אמנם י"ל דנהי דנפקע ממנה קה"ג מיהא כיון דאישתמשי בה לגבוה לאו אורח ארעא להשתמש בה להדיוט. וכש"ס ע"א (נ"ב) ולישקלינהו לנפשייהו כו' כיון דאישתמשי כו' ופירש"י ולישקלינהו כו' שהרי חולין הם כו' ע"ש: (ג) ובפ' ולד חטאת (יב:) המקיז דם לבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו מתיב רה"מ חלב המוקדשין לא נהנין ולא מועלין א"ל כי כי קאמרינן לגבי דם דלא מתקיימת בלא דם אבל חלב קא מקיימא בלא חלב לא ע"ש. וקשה לי כיון דקי"ל דם נעכר ונעשה חלב כש"ס פ"ק דנדה א א"כ עוד טרם נהפך הדם ונעשה חלב כבר חלה עליו קדושת הגוף וכי נעכר הדם ונעשה חלב במה נפקע הקדוש' וכי קדושה להיכן הלכה. ובפ"ק דתמורה (י"א:) בעו מיני' מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה ופרש"י בעבוד' לא תבעי לך דאסור דהא מכחיש לה מוכח מזה גיזה של אבר אינו מכחיש לבהמה ואפ"ה מועלין בגיזה בתולש מן החטאת החיה כש"ס מעילה פ' הנהנה י"ט:) ע"ש בפרש"י וברמב"ם. ולהנ"ל א"ש היטב דשאני גיזה ושער בהמה דלא אישתני וחל עלי' קה"ג משא"כ החלב נהי דדם נעכר ונעשה חלב או שהחלב בא מתמצית האברים מיהא כיון דאישתני לדבר דלא חזי למזבח ואיכא שינוי צורה נפקע הקדוש' לגמרי ודו"ק: (ד) ובפ' האיש מקדש (נ"ו:) המקדש בערלה כו' אינה מקודשת וכ' התוס' פי' לפי שאיסור הנאה כו' וא"ת אמאי לא חשיב פיגול נותר וטמא כו' והק' זקני המהרש"א תיפוק דמשום איסור קודש אינה מקודשת דתנן המקדש בחלקו כו' וכ' לתרץ דפסיקא להו בשום דוכתא כו' דפקע מינייהו איסור