מהרא"ש ח

לשינוי מעשה. והנה המ"ל לא ביאר מה שיש לחלק והנכון בעיני דשאני קרע שהוא שינוי שאינו חוזר דאפי' אם יתפרנו לא מהני לעורר טומאה ישנה כיון דפנים חדשות באו לכאן ומכ"ש לשי' התוס' סוטה דתפירה לא מהני לעשות גוף אחד ואפי' נימא דמהני תפירה אפי' היכי דבעי גוף אחד עכ"פ שינוי חשיב דמעיקרא לא הי' תפירה ועכשיו נעשה גוף אחד ע"י תפירה והשינוי ניכר בו לעולם וכיון דעשה הקרע בידים במתכוין שפיר אמרינן דע"כ כיון לטהרה ולבטל השם שעליו משא"כ בסדין ועשאו וילון דלא בעי קריעה לטהרו דקיי"ל כב"ה דמשיקשור בו לולאות לתלותו חשיב שינוי מעשה לטהרו בזה אמרינן נהי דבטל מיני' שם מדרס דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו מיהא עכ"פ ל"ש בזה לומר כיון דעשה במתכוין ע"כ כיון לבטל שם שעליו בשינוי זו דז"א דומה לקרע דהכא הוי שינוי החוזר שהרי בידו להחזיר השינוי שהוילון ישיב להיות סדין כאשר היתה בראשונה וז"ב בסברא בעזה"י. ולפי"ז בכיפה שנתנו על הספר לשי' הרמב"ם וצבא הקדמונים דס"ל דתשמיש קדושה שוה לבהכנ"ס דמבואר בפ' בני העיר (כ"ו:) דחלופי וזבינ' שרי אוגרה ומשכנה אסור מ"ט בקדושתה קאי א"ש היטב דמה שנאסר בהנאה בשעה שהיא בקדושתה מהני לטהר מן המדרס כיון דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו מיהא טמא מגע מדרס כמו וילון ועשאו סדין דה"נ בכיפה שנתנו על הספר נהי דצר בי' ואזמני' בכונה מ"מ ל"ש לומר דמכוין לבטל השם שעליו כיון דבידו להפקיע הקדושה ע"י חלופה וזבינה ושינוי החוזר לא חשיב שבירה לבטל טומאת מגע לטהרו מטומאתו הראשונה ודו"ק: אכן לשי' הרמב"ן דס"ל תשמיש קדושה חל עליו קה"ג קדושה עולמית ואפי' במכרו בקדושתו קאי לישנא דמתני' שבמשניות במס' כלים דייק טפי דקתני כיפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת דלא בטל מני' שום כלי ומק"ט מכאן ולהבא אבל אינו טמא מגע מדרס מחמת שנגעה בעצמה דכיון שנתנו על הספר הרי בטל מינה שם מלאכה הראשונה לעולם כיון דנתנו וכרכתו בכוונה לשם קדושה ונאסר בהנאה לעולם הוי שה"ש ושינוי מעשה שאינו חוזר ולא חזי עוד למלאכה הראשונה ובזה טהור הוא ונטהר מטומאתו הראשונה להעלותו לטהרה. ודו"ק : אמנם מקום אתי לקיים לישנא דמתני' דכלים כאשר הוא בגמ' בפ' נגמר הדין אפי' לשי' הרמב"ן ז"ל. כאשר אתבונן בהא דשינוי מעשה ושינוי השם מהני לטהר טומאה הן טומאת המדרס והן טומאת מגע מטומאת מת ושאר טומאות נראה דחלוקין הם בטעם טומאת מדרס נטהר בשינוי התשמיש מפני שהתורה אמרה אשר ישב עליו וכן במשכב הזב כתיב אשר ישכב עליו ולא כתיב אשר שכב מזה למדנו דאינו מק"ט המדרס אלא במיוחד לכך פרט לאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו וכש"ס פרק במה אשה (נ"ט.) ע"ש בפירוש רש"י אכן טהרת טומאת מגע על ידי שינוי מעשה ושה"ש מבואר בר"ש מס' כלים (פכ"ח) דהשינוי חשיב כנשבר ע"ש. והפ"י בחי' שבת (נ"ח.) אסברא לן עפ"י מה דאי' בת"כ סוף פ' שמיני טמאים יהי' וע"ש בק"א שהביא פי' הרמב"ם יהי' משמע בהויתן וכל שיש בו שינוי אין זה בהויתן ולפי"ז א"ש דכיפה שנתנו על הספר טהור מן המדרס אי מכח דנאסר בהנאה חשיב שינוי מעשה או משום שינוי התשמיש אית בי' שינוי השם כמ"ש הפ"י ואני מוסיף עלי' דכל חולין שנעשה הקדש חשיב שינוי השם כדאי' בפ' מרובה. אכן זה מהני לטהרו מטומאת המדרס כיון דעכ"פ אינו מיוחד עוד למדרס והרי אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו אכן לענין טהרת מגע בזה לא מהני השינוי השם ושינוי התשמיש אלא היכי דהשינוי הוא בעצמות הכלי אבל שינוי השם ושינוי התשמיש ע"י חלות קדושה ולא שינה צורתו ולא עצמותו קרינן בי' טמאים יהי' שהרי הוא בהויתו עומד. ובמס' ב"ק דף (צ"ו.) הגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הש"ל וראיתי למי שהתעורר דלפימ"ש התוס' דמה שנאסר בהנא' חשיב שינוי מעשה א"כ נימא דהגזלן קנה החמץ בשינוי שנאסר החמץ בהנאה. ולהנ"ל לק"מ דלענין קנין פשוט דלא חשיב שינוי לזה גרע מכיפה שנתנו על הספר דבכיפה יש שינוי תשמיש ושינוי השם הניכר לעין כל רואה לא כן חמץ שעבר עליו הפסח אין שום שינוי בו וחמץ שמו עליו ואדרבא איסור הנאה היא מסיבת השם ומכח עצמות החמץ שהוא בהויתו ולא יתכן לחשוב איסור הנאה כזו לשינוי ודו"ק: ולפי"ז מקום אתי לומר דטסים העשוין לתכשיט הספר כל שעה שהמה בצורתן הראוי' עדיף מכיפה שנתנו על הספר דכיפה צורתה לא אישתני מאשר הי' בשעה שהי' תשמיש הדיוט אבל טסים עשוין בצורה מיוחדת לתשמיש קדושה אכן אחרי שנתקלקלו ואשתני כל עין רואה השינוי דלא חזי עוד לתכשיט הספר בזה י"ל דאפי' להרמב"ן נפקע הקדושה ומכ"ש אחרי הותך הכסף ונעשה מהם כלי אחרת בזה פקעה קדושתם דאמרינן פנים חדשות באו לכאן: ב) ולא מלבי אני אומר כן אלא הדבר מפורש בתשו' חות יאיר סי' (קס"ב) וז"ל