מהרא"ש פז

וחלק של האבנים והעצים והכל חשיב אבניו משא"כ היכי דמבורר החלק של נכרי היינו שצדו האחד הוא רק להנכרי בכה"ג לא חשיב חלק של ישראל בית שלם ובית חסר אינו מטמא בנגעים ופטור מן המזוזה אבל בית שאינו מבורר החלק של נכרי והישראל דר בו שפיר קרינן בי' ביתך וחייב במזוזה דממ"נ אי אמרינן יש ברירה א"כ בשעה שמשתמש בו חשיב הכל שלו דהוי כהתנו מתחילה שבשעה שישתמש בו יהי' כלו שלו וכמ"ש הר"ן ז"ל בריש פ' השותפין ואי אמרינן אין ברירה א"כ חשיב הכל שלו דאמרינן כלו לזה וכלו לזה כפרש"י בע"א (מ"ז) כנ"ל וחשיב בית של ישראל וקרינן בי' ביתך ודו"ק: סי' כא תשובה להרב הגדול וכו' מוה' יוסף יהודה נ"י ראב"ד ומו"ץ דק"ק קאסוב. הנה בענין גט בע"כ או להתיר אשה על אשתו משום דאמרינן לאדם חטא בשביל שתזכה וה"נ מוטב שיעבור על חדר"ג ולא ישב בהרהור עבר' ושלא יבא ח"ו למכשול גדול אין זה דבר ברור ובמס' מנחות (מ"ח) פריך הגמ' בפשיטות וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה ע"ש ובתשב"ץ (ח"ב נ"ג) כ' ז"ל מ"ש שמוטב שנסכים בהיתרו של זה אע"פ שיש בו עברה שהרי הוא מתחרט ולא שיעמוד בעבירה של חרטה כל ימיו בזה אני אומר שלא כדבריך שאין לומר לאדם עמוד וחטא חטא זה כדי שלא תחטא חטא אחר כו' וכן השיב הרשב"א ז"ל על מי שנשבע כו' ואסר הרב לפי ששחוק בקוביא עבירה ואין נזקקין להתיר כדי שלא יעבור עבירה וכ"ש בנידון הזה שההיתר הוא עבירה בשעתה כו' ע"ש. ולענין גט בע"כ או לישא אשה על אשתו נלענ"ד דל"ש כלל הך סברא חטא בשביל שתזכה דע"כ לא אמרינן חטא בשביל שתזכה אלא היכי דהחטא אינו נוגע אלא להחוטא ואינו חב לאחרים אבל היכי דהחטא נוגע לגרע זכות חברו בזה כ"ע מודו דאמרינן מה חזית דדמא דידך סומק טפי והרי בשנים שהלכו בדרך ואין לו אלא קיתון של מים שאינו מספיק לשניהם דדריש רע"ק וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך כש"ס ב"מ (ס"ב.) דוקא בשלו אמרו אבל להציל עצמו בשל אחרים קי"ל דאסור להציל עצמו בממון אחרים כש"ס ב"ק (קי"ז:) ובפ' הכונס (ס':) ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים כו' וקא מבעיא לי' מהו להציל עצמו בממון חברו כו' חבול ישיב רשע גזלה ישלם כו' ויצילה דלא שביק להו לאחלופי ופרש"י שלא ישרפוהו ע"ש מבואר מפרש"י דאפי' במקום סכנת נפשות אסור להציל א"ע בממון חברו ואפי' לאחלופי. ואפי' בשב ואל תעשה שכ' התוס' פ' הבא על יבמתו (נד:) דהיכי דלא עביד מעשה אמרינן מה חזית דדמא דחברך סומק טפי דלמא דמא דידך סומק טפי זה רק היכי דלא התחייב בזה לחברו ולא קיבל על עצמו שום שיעבוד לנגד חברו אלא דהתור' אמרה ל"ת על דם רעך ומצו' להציל את חברו וממילא כ"ש היא שמצו' להציל את עצמו וחיי עצמו קודמין אכן בשלו אמרו אבל שישא אשה על אשתו ולמנוע מאשתו שכו"ע זה הוי כמציל א"ע בממון חברו וצערא דגופא והרי משעת נשואין נשתעבד מה"ת בשכו"ע וגם אפי' בלא חדר"ג אסור לישא אשה על אשה כמ"ש הנמ"י פ' ארבעה אחין. ובתוס' יבמות (ס"ד.) כ' בד"ה אעפ"י כו' היכי דשהה עמה י' שנים שרי להכניס צרתה כמו שמצינו באברהם ע"ש מבואר מדבריהם דקודם י' שנים אפי' לא זכה להבנות ומכ"ש היכי דיש לו בנים אסור להכניס צרה לביתו ובתשו' בשמים ראש (קסח) כ' וז"ל ובשעת נשואין אדעתא דהכי נשאת לו שיצטרך רצונה בשעת גרושין וה"ז כגוזל וחומס לזכות לנפשו. ואני מצאתי און בדבר מהא דאי' מגילת רות (ד' י"ו) ויאמר הגואל לא אוכל לגאול וכ' התרגום פרוקי כה"ג לית אנא יכיל למפרק על דאית לי איתתא לית לי רשו למיסב אחרניתא ע"ש: ב) ובפ' יוה"כ (פ"ג.) בסוגי' דמאכילין אותו הקל הקל תחילה טבל ותרומה תנאי הוא כו' והק' בס' פר"ד דרוש (י"ט) למה לא נעשה תיקון אחר וינצל מאיסור טבל ומאיסור תרומה והוא שיתקן הטבל ויפריש התרומה ויחזור ויערב אותה עם החולין דהשתא ליכא איסור תורה כלל דמין במינו הוא בטל ברוב ע"ש ואני הקשיתי מהא דאי' במס' חולין (קל:) מנין לבעה"ב שאכל טבלים שפטור מתשלומין ת"ל ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך א"כ איך אפשר לומר טבל ותרומה מאכילין אותו תרומה מלבד איסור תרומה לזרים יש בזה איסור משום גזל וחבול רשע גזלה ישלם אפי' לאחלופי משא"כ אם מאכילין אותו טבל אין בזה איסור גזל כיון דאין זכות לכהן אלא משעת הרמה ואילך: ובמס' קדושין (עט.) הי' בודק את החבית להיות מפריש עלי' תרומה כו' פרש"י להיות סומך עליו בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות כו' מכאן ואילך ספק תרומה ויחזור ויתרום ובתוס' רי"ד כ' ז"ל קשה לי בהאי פירוש' דכיון דכבר שתה מה דהוי הוי ואפי' איגלאי מילתא דשתה טבלים אינו חייב להפריש תרומה עליהן ע"ש. והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' חולין (קל"א.) ת"ש הרי שאנסו בית המלך