מהרא"ש פו
Maharash 86 · מהרא"ש · free full Hebrew text
Open in the reader →התוספתא בלשון מבואר יותר ובקיצור הוי לי' לומר בית של ישראל בשותפות נכרי אינו מטמא בנגעים: ובש"ס נגעים (פי"ג) הובא בפ' העור והרוטב (קכ"ח.) אבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כלו ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את חלק חברו ופרש"י ד"ה כשהוא חולץ כו' כדכתיב וחלצו את האבנים (פי' לפרש"י דלשון וחלצו הוא לשון רבים עיין בת"כ) ובד"ה נותץ את שלו פרש"י חולץ את האבן ונותץ את צד שלו וזה אינו מובן מה בעי רש"י בזה שמפרש על דין נותץ את שלו חולץ את האבן מה ענין חליצה אצל נתיצה. ובד"ה ומניח של חברו פרש"י דהא כתיב ונתץ את הבית ולא שתי בתים וקשיא לי בזה מדוע לא פרש"י כשי' הר"ש שכ' דפי' במשנה במס' נגעים וכ"כ הרב שם ומניח של חברו מדכתיב אבניו ולא של חברו ע"ש: והנ"ל עפ"י מה דאי' בש"ס דע"א (מ"ז.) מי שהי' ביתו סמוך לע"א נידון מחצה על מחצה אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ ופרש"י של אותו כותל מטמאין כשרץ אפי' חלקו לפי שאין ברירה והתה"ד (סי' של"ז) הוכיח מזה דכל אבני הכותל שבצד זה ושבצד השני של שניהם שוה דאי ס"ד דכל צד שכנגדו הוא חלקו א"כ יש ברירה וכ"כ הריטב"א במס' ע"א שם ע"ש. וכן הוא בש"ע חו"מ (קנ"ז ס"ו) אכן שי' הרמב"ם דהא דתנן כותל הסמוך לע"א אבניו עציו ועפרו מטמאין היינו חלק הפנימי לצד הע"א אבל חלק הפונה לצד חוץ לצד דירת ישראל טהור הוא. ע"ש. ובירושל' סוף פ' בתרא דבבא מציעא אי' כותל שבין שתי חצרות ונפרץ רב ושמואל חד אמר מחצה לזה ומחצה לזה וחד אמר כלו לזה וכלו לזה מה מפקא מביניהון מצא מציאה מ"ד מחצה לזה ומחצה לזה מחציו ואילך לזה ומחציו ואילך לזה מ"ד כלו לזה וכלו לזה המוציא זכה. ולפי"ז הרמב"ם דמפרש כותל הסמוך לע"א אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ היינו רק צד של ע"א אבל צד השנית של ישראל טהור נראה דס"ל כהך מ"ד בירושלמי דכותל שנפרץ בין שתי חצרות אמרינן מחצה לזה ומחצה לזה וכיון דמחציו ואילך לישראל לכך טהור הוא ולפי"ז הא דתנן במס' נגעים אבן שבזויות נותץ את שלו ומניח של חברו שפיר כ' הר"ש הטעם מדכתיב ונתץ את אבניו משמע דוקא שלו וצד הפונה לבית חברו אינו שלו ואינו בכלל אבניו. אכן לשי' רש"י והריטב"א דס"ל דכותל הסמוך לע"א מטמא אפי' חלקו של ישראל ולמ"ד בירושלמי דכותל שבין שתי חצרות שנפרץ אמרינן כלו לזה וכלו לזה א"כ א"א למעט מדכתיב אבניו דנימא ולא של חברו דהא כל האבנים אפי' צד הפונה לבית חברו חשיב שלו ואם מצא מציאה אפי' בצד של חברו קנה משום דיד שניהם שוה בכל האבנים ואם צד האחד אבנים פשוטות וצד השני אבני גזית הכל בשותפות כדאי' בתה"ד שם. איברא דקשאי לי במה שפרש"י דאפי' חלקו של ישראל אסור משום דאין ברירה הא קי"ל כראב"י השותפין שנדרו הנאה זה מזה אמרינן זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו וביאר הר"ן ז"ל במס' נדרים דאפי' למ"ד בעלמא אין ברירה האי ברירה עדיפא שע"ד כן לקחוהו שבשעה שישתמש בה אחד מהם תהא כלו שלו ע"ש. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' (ס"ב) דאם רבים לקחו אתרוג לצאת בו אמרינן דהוי כהתנו דבשעה שיקח כל האחד האתרוג לצאת בו יהי' כלו שלו ע"ש א"כ בכותל הסמוך לע"א נמי נימא דהוי כהותנו שצד האחד מהכותל יהי' של נכרי בשעה שישתמש בו והצד השני שהישראל משתמש בו יהי' של ישראל ואין הנכרי יכול לאסור של ישראל. אכן נכון היטב עפ"י מה דאי' בירושלמי דמקשה לרשב"ל דס"ל ע"א שנשתברה מאלי' מותרת בכותל הסמוך לע"א עכ"פ הוי כנשתברה מאלי' ומשני דמיירי שהשתחוה לכל אבן ואבן ואח"כ בנאה ע"ש. וטרם שהי' כותל בנוי ודאי כל האבנים של שותפות וכן בכותל שנפרץ בין שתי חצרות דכיון שנפל הבנין ואין כאן רק האבנים של שותפות שפיר פליגי בירושלמי דחד אמר מחצה לזה ומחצה לזה וחד אמר כלו לזה וכלו לזה משום דבכל אבן יש לכל אחד מהשותפים זכות להשתמש בו ובכל חלק מן כל האבן יש להנכרי זכות. ובמס' שבת (קכ"ה.) תנור וכירים יותץ מחוסר נתיצה יותץ שאין מחוסר נתיצה טהור פרש"י ד"ה ואם לאו כו' דנתיצה לא שייך אלא בבנין מחובר וכשאין מחובר שבירה שייך כו' ע"ש. וכ"כ בפי' הר"ש ע"ש. וכיון דגבי בית המנוגע ונתץ את הבית כתיב ע"כ הוא רק בבנין מחובר א"כ תו הדרינין לסברא דאמרינן יש ברירה דכל אחד מהשותפין הצד שמשתמש בו הצד הפונה לדירתו חשיב שלו וצד השני שחברו משתמש בו הוא רק לחברו. אכן מבואר בגמ' יבמות (ק"ג.) דמקשה דנימא כתותי מכתת שעורי' ולא קרינין בי' והבא אל הבית ומשני ונתץ את הבית כתיב אפי' בשעת נתיצה קרוי בית והיינו משום דאין נתיצה בלא חליצה ואפ"ה קרוי בית ולהכי פרש"י נותץ את שלו פי' חולץ את האבן ואח"כ נותץ את שלו וכיון דחולץ את האבן א"כ הכל בשותפות ולהכי לא פרש"י דממעט מדכתיב אבניו ולא של חברו כיון דאמרינן כלו לזה וכלו לזה א"כ הכל אבניו: ולפי"ז אני אומר דהא דאי' בתוספתא בית שצדו אחד נכרי וצד אחד של ישראל אינו מטמא בנגעים בדוקא נקט כה"ג דהיכי דהוי בשותפות נכרי וישראל ויד שניהם שוה דיש לומר כלו לזה וכלו לזה חשיב בית של ישראל כיון דיש לישראל זכות בכל חלק