מהרא"ש פד

איסור והובאו דברים אלו בב"י אה"ע (סי' קנ"ז) ע"ש ועפי"ז נלענ"ד דהא דתנן במס' יבמות אין האיש נאמן לומר כו' ושאשא את אחותה בדיוק נקט הש"ס כן שהוא מעיד שמתה אשתו ורוצה שישא את אחותה ובזה מסתבר דאינו נאמן להתיר המוחזק אצלינו לאיסור ובעי עדות גמורה אכן רש"י ז"ל דקדק בלשונו שכ' לפרש וגיסו בעל אחות אשתו ובא ע"א ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת בעלך מזה נראה להדיא דרש"י כ' זאת בכונה דבכה"ג מהני עדותו כיון דבשעה שהעיד לזה שמתה אשתו לא הזכיר לו כלל שגיסו בעל אחות אשתו מת וכן בשעה שהעיד להאשה שמת בעלה לא הזכיר בעדותו שאחותה מתה נמצא דלא העיד להתיר להאיש שישא את אחותה ובכה"ג שהעיד שמתה אשתו הרי לא העיד לא על ממון ולא על איסור ושפיר מהימן להחזיק הדבר שכן הוא ואח"כ ממילא מותר האיש שישא את אחותה וז"ב בעזה"י: ובירושלמי מס' ר"ה (פ"ב ה"א) ר' אמי מל עפ"י נשים וכן הוא בירושלמי יומא (פ"ג) ובציון שם הביא מ"ש הש"מ במס' כתובות (ע"ב.) בשם הקדמוני' דנשים אינם נאמנים באיסורין ותמה ע"ז מהא דאי' במס' פסחים (מ) דמסר לאמי' דמנקיט' לי' חוטי בארבא ואי נימא דשימור משעת קצירה הוא מן התורה כדעת הפר"ח איך האמין לאשה ע"ז. ובירושלמי שם אמר ע"א נולד איש פלוני בשבת מלין אותו ע"פ ופי' הק"ע אמר שנולד התינוק בשבת מלין אותו בשבת הבא על פיו ע"ש ולהנ"ל א"ש היטב דעדות כזה שמעיד בשעת שנולד התינוק וכן האשה המעידה על החיטים בארבא טרם הגיע החיוב של אכילת מצה א"כ אין העדות להוציא ממון או לאסור או להתיר אין זה רק גלוי מלתא בעלמא ומהני אפי' עדות אשה ובנידון שאלתינו נמי מהני מה"ט במה שהאופה אומר שהמצות כשרים המה וכי שמע מאנשים האופים שעושין כן לכתחילה ודו"ק: את זה ראיתי לכתוב כאשר נראה ברור בעיני בעזה"י כותב וחותם אלכסנדר שמואל היילפרין סי' כ ב"ה. לבאר הדין אם שותפות נכרי בבית דירה של ישראל חייבת במזוזה מה"ת: (א) בפ"ק דיומא (י"א:) ת"ר בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה. פשיט' מ"ד ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם קמ"ל כו' אלא ביתך למה לי כדרבא דאמר רבא דרך ביאתך כו' והתוס' במס' חולין (קל"ו:) ד"ה אלא ביתך למה לי הקשו תימא אמאי לא אמר למעט שותפות דנכרי כדאמר בכל הני דלעיל ע"ש. והנלענ"ד ליישב ק' התוס'. עפ"י מה דאי' בירושלמי מס' יומא (פ"א ה"א) כל הלשכות שהי' במקדש פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פלהדרין שהי' דירה לכה"ג שבעת ימים בשנה א"ר יהודה אף היא גזירה. בשעריך אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והלשכות והעזרות אית תניי תני לרבות מ"ד פרט ר' יהודה מ"ד לרבות רבנן. וקשה לי לשי' התוס' במס' ע"א (כ"א.) ד"ה הא כו' דהשוכר בית מה"ת פטורה מן המזוזה דכתיב ביתך ולא של אחרים כמו בטלית שאולה דפטורה מציצית מדכתיב כסותך ולא של אחרים א"כ לר' יהודה למה לי קרא בשעריך למעט של קודש תיפוק לי' מדכתיב ביתך ולזה י"ל כיון דלכל ישראל יש חלק בהר הבית כמבואר ברמב"ם בה' נדרים (פ"ז ה"ב) וז"ל ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל כגון הר הבית והעזרות כו'. א"כ ממילא בשל חול כה"ג אף לשי' התוס' חייבת במזוזה כמבואר בבריתא דבית השותפין חייבת במזוזה ולהכי הוצרך ר' יהודה למעט דהר הבית והלשכות פטורות לפי שהן של קודש. אכן קשה לי להיפך לשי' רש"י דחובת הדר הוא מה"ת כפרש"י בפ"ק דע"א שם א"כ לרבנן למה לי קרא לרבות שערי הר הבית והלשכות תיפוק לי' דאפי' בשל אחרים חייב במזוזה דהך ביתך אמר רבא דרך ביאתך ואין אנו דנין על הבית של מי הוא וכפרש"י פ"ק דפסחים (ד) ע"ש. ממילא בלשכת פרהדרא שהי' דירה לכה"ג פשיט' דחייב במזוזה. והנ"ל בזה די"ל דרק בבית דירה של חול קרינין בי' ביאתך שהוא לצורך האדם אבל במקדש שהוא דירה לכה"ג דפרישתו לקודש זה לא חשיב ביאתך תדע דהא שערי היכל לכ"ע פטורין מן המזוזה לפי שהן של קודש ובחול כה"ג חייב אפי' אין בה בית דירה כל שנכנסין ויוצאין בה הוי בכלל ביתך וע' בדרישה יו"ד (רפ"ו סק"ט) ולהכי ה"א דאפי' אית בי' בית דירה לכה"ג פטורה ממזוזה דאף דהכה"ג דר בלשכת פרהדרא ועושה בה צרכי' של חול מ"מ כיון דעיקר דירתו משום דפרישתו לקדושה צורך עבודת יוה"כ היא והיא צורך גבוה ולהכי איצטרך קרא בשעריך לרבות דהיכי דאית בי' בית דירה חייבת במזוזה ור' יהודה ס"ל בשעריך למעט אפי' היכי דאית בי' בית דירה לכה"ג אף דבעלמא מזוזה חובת הדר הוא ולא של בית מ"מ ס"ל לר' יהודה דהך דירה של כה"ג בלשכת פרהדרא משום דהוי דירה בע"כ לא שמה דירה כדאי' בפ"ק דיומא (י) או אפי' נימא דס"ל לר' יהודה דירה בע"כ שמה דירה זה רק בשל חול אבל בשל קודש פטור משום דעיקר דירה של כה"ג בלשכת פרהדרין הוא צורך עבודת יוה"כ דפרישתו