מהרא"ש פ

הקדש מה"ת וגבי הקדש לא מצי אמר הניזק אלו גבך הוי מינך הוי גבה לי' א"כ שפיר אמרו בגמ' נגח ואח"כ הקדיש פטור אכן זה רק אחרי דחדית לן ר' אבוהו דבעי פדיון אבל בלא ר' אבוהו א"כ אין מקום שיחול ההקדש דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו ונהי דמצי משעבד לי' מיהו בזה אמרינן דב"ח מוקדם קדים ולא מהני התפיסה בזה דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא מהני התפיסה והגזבר ג"כ לא מהני התפיסה דא"ל אלו גבך הוי לא מינך הוי גבה ודו"ק: ובתשו' מהריא"ז (סי' ע"ד) הביא מה שנשאל מאת הג' מהר"ז לנדא לבר פדא דס"ל אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכאומר מעכשיו כמ"ש הר"ן במס' נדרים (כ"ט.) קשה דבפ' כיצד מערימין אי' אמר בכור זה יהי' עולה עם יציאת רובו כשיצא רובו חל עלי' קדושת בכור דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד מי שומעין ע"ש ואי נימא דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מעכשיו נמצא דקדושת עולה קודמת והמשיב נלחץ בזה. ורואה אני שנעלם מהם מה דמבואר בירושלמי מס' קדושין (פ"ג ה"א) ר' אבוהו בשם ר"י ה"ז עולה לאחר שלשים ומכרה ה"ז מכורה כו' ר' בא בשם ר"י ה"ז עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים אינה מכור' כו' ליידא מילה א"ל לאחר שלשים לשייר לו גיזה ועבודה מבואר מזה דאפי' למ"ד אמירה לגבוה כמסירה להדיוט עם מעכשיו ואינו יכול לחזור ואם מכרה תוך שלשים אינו מכור מ"מ אינו חל קה"ג שיהי' הבהמה קדוש בקדושת עולה ומותרת בגיזה ועבודה ומה"ט שפיר אמרינן דעם יציאת רובו חל עליו קדושת בכור בקדושת הגוף ודו"ק: ובתשו' הרשב"א (סי' תקס"ג) השיב כו' אבל הקדש בדק הבית אינו כן שאני סובר שכל מקדיש שדהו לבדק הבית מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלשים יום לא אמר כלום לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קי"ל גופא קני מהיום ופרי לאחר מיתה אבל לגבוה והקדש אי אפשר לומר כן לפי שא"א שהאילן של הדיוט יונק משדה הקדש כו' דשלהי המוכר הבית (ע"א:) כו' ובירושלמי אי' בהפקר כן כו' שא"א שיהי' השדה מופקרת ופירותיו לבעלים וע' בהג"ה ש"ע חו"מ (סי' רנ"ז) והקצ"ח תמה דמבואר בש"ס נדרים גבי האומר שור זה עולה לאחר שלשים יום דפליגי הפוסקים אם יכול לחזור בו אבל לכ"ע אם לא חזר הוי הקדש וכ' שהרשב"א מיירי שחזר בו ע"ש ודבריו נפלאים בעיני שכל עין רואה בתשו' הרשב"א יראה שאין מקום לנטות לפרש דמיירי שחזר בו ועוד דבירושלמי אי' אף בהקדש כן כל עמא מודו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וע' בירושלמי פ' מי שאחזו (ה"ג) והנ"ל לקיים דברי הרשב"א ז"ל דודאי היכי דאמר שור זה הקדש לאחר שלשים יום ההקדש חל לאחר שלשים יום ובתוך השלשים יום לא חלה על גוף הבהמה לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים ומותרת בגיזה ועבודה משא"כ היכי דאמר שור זה הקדש מהיום ולאחר שלשים יום דגבי הדיוט אמרינן גוף מהיום ופירות לאחר שלשים יום ובהקדש אי אפשר לומר כן שהגוף יהי' של הקדש והפירות של הדיוט שהרי הם יונקין מהקדש ולרבנן דאמרי היכי דאמר מעכשיו ולאחר שלשים הוי חזרה שפיר י"ל דחל ההקדש לאחר שלשים יום ובתוך שלשים הוי כחולין דהוי כאומר שדה זו יהי' הקדש לאחר שלשים יום מיהו כיון דבהקדש אמירה לגבוה הוי כמסירה עם מעכשיו ואינו יכול לחזור בו א"כ הא דאמר לאחר שלשים יום שיורא הוא דשייר הזכות לעצמו לגיזה ולעבודה והוי כאומר גוף מהיום להקדש מעכשיו והפירות עד שלשים יום לעצמו וזה אי אפשר לכן שפיר כ' הרשב"א דלא קדיש כלום ודו"ק: ובנידן שאלתינו כיון שאמר הנודר שימכרו הדירה והמעות שיקחו יהי' לצורך ס"ת שפיר חל הנדר ואשתעבדו נכסי וע' תשו' מהרי"ט (ח"א סי' ל"ט) וז"ז ידע כ"ת דבתשו' מחנה אפרים ה' צדקה (סי' ב') כ' לחלק דהיכי דנודר לצדקה ולא בירר הדבר שיחול עליו הקנין בזה לא הוי רק נדר אבל היכי דאומר סלע זה לצדקה כבר זכו בו ענים ע"ש ולפי"ז אפי' לשי' הרמ"א דס"ל דאין היורשין מחויבין לקיים נדר אביהם בנ"ד שבירר שהדירה יהי' לסלק הנושים בו ומן המותר יכתבו ס"ת לכ"ע אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומכ"ש באב שציוה לבניו שכבר כתבתי במק"א דיש בזה משום כיבוד אב ואני אומר להבנים שרוצים לקיים צוואת אביהם כחם יישר ודו"ק. ואסיים ואומר ישא שלום וברכה מאת הדורש בשלום כל אוהבי התורה אלכסנדר שמואל היילפרין: בש"ה ושי' הר"ת דקדושת דמים נמי מפקיע מידי שיעבוד ובפ' המניח (ל"ג:) ת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש משום דר' אבוהו גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וכ' התוס' אבל בלא ר' אבוהו לא קדיש כו' וקשה מכאן לר"ת שמפרש קדושת מטלטלין מפקעת מידי שיעבוד ואפי' קדושת דמים ולענ"ד נראה לתרץ שי' הר"ת דבפ' המדיר (ע.) במשנה המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס ופרש"י דאין הנאת תשמישו נאסר עלי' דהא משועבד לה והק' התוס' שם דבגמ' פריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והתנן קונם כו' מגופה דמתני' הוי מצי למיפרך דלא מצי אסר לה תשמיש משום דמשועבד לה וכ' זקני המהרש"א לפימ"ש