מהרא"ש ז

כי שמיט ואכיל והכא הרי אנשי העיר מוחזקין המה זה אינו מועיל כלל כיון בטרם הגיע זמן התחייבות כבר חזר בו דמה"ט ס"ל לר' אלעזר דמפותה אינה יכולה למחול הקנס אף דהבועל מוחזק הוא ועיין בהפלאה ריש פ' אלו נערות. ומהרי"ט בראשונות (תשו' מ"ה) כ' באשה שהפקידה ארגז ומטלטלין של בעלה והנפקד הבטיחה שאם יהי' לו איזה משא ומתן עם בעלה לא יתפוס המטלטלין שהפקיד' בחובו ומסיק דאין כאן מקום לסילוק שאלו הי' בא מחמת שיעבוד היינו אומרים דמהני סילוקו לענין השיעבוד ואם מכרה אח"כ שוב אינו גובה בתורת שיעבוד אבל אם לא מכר ועדיין הוא ברשות הלוה והגיע זמנו הרי הוא גובה אותה בחובו שאין הגבי' מתורת שיעבוד דאפי' למ"ד שיעבודא לאו דאו' מצו' הוא לפרוע עי"ש. וה"נ אפי' נימא דמהני מחילה שמחל הבן זה מהני רק שמחל השיעבוד אבל המצו' רכיב עליהו דהתורה אמרה למען יאריך הוא ובניו והפקודה באה שהבן יעמוד תחת האב וזה כבוד האב ותפארת בנים על אבותם שמקוים בהם תחת אבותיך יהי' בניך ואמרו בגמ' זבחים (ק"ב:) בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו עי"ש. אכן כל זה אם אינו נוגע הדין רק בין אנשי העיר ובין הרב ובנו אכן אם כבר בא חכם לגבולם אין הנידון דומה לראי' ואין דנין איש שלא בפניו והמצו' חלה על שניהם לשמוע דברי חכמים עפ"י ב"ד יפה שישמעו טענותיהם להורות כדת התורה. דברי המדבר לכבוד התורה ולומדי': אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' ב שאלה אם יכולים הגבאים דבהכנ"ס למכור טסים כסף ישנים שנתקלקלו והצורף יתיך הטסים ויעשה מהם כלי אכילה וכי"ב והגבאים רוצים לקנות עבור המעות כתר טוב חדש ונאה לכבוד הס"ת: (א) תשובה מראש צורים אראנו מקור ד"ז בפ' בני העיר (כ"ו.) אמר רבא ל"ש אלא שלא מכרו כו' אבל מכרו שבעה טובי העיר אפי' למשתי בי' שכרא שפיר דמי עי"ש. ושי' הרמב"ם וצבא הקדמונים דתשמישי קדושה ג"כ נפקע הקדושה ע"י דמים והרמב"ן יצא לחלק דהא דאמרי' בגמ' אפי' למשתי בי' שכרא זה רק בבית הכנסת אבל תשמיש קדושה לעולם בקדושתו קאי ולא פקעה קדושתו אפי' ע"י דמים וכבר הרחיב הר"ן שם לבאר דבריהם ועיין מג"א סי' (קנ"ג סקי"ד) ובפרי מגדים שם. וחלקי אמרה נפשי מה שיש להעיר בזה. תנן התם במס' כלים (פכ"ח מ"ה) כיפה שהיא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת עי"ש. ובפ' נגמר הדין (מ"ח.) הובא' משנה זו ושם איתא כיפה שהיא טמא מדרס ונתנתו על הספר טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ופרש"י טהור מן המדרס בלא שום טבילה דבטל לי' שם מדרס דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו אבל שם כלי עליו שאף מטפחות הספרים מטמאות טומאה במגע וזה הרי נגעה בעצמה בעודה מדרס כו' עי"ש. ובפ' במה אשה (נ"ח.) כ' התוס' ד"ה אעפ"י כו' והא דאמר בפ' נגה"ד כיפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס אעפ"י שלא נעשה בו שום מעשה כיון דנאסר בהנאה חשיב עי"כ כשינוי. מעשה והפ"י שם כ' דכל הנך דמייתי התוס' הכא והנך נמי דפ' (כ"ח) דכלים טעם טהרתן דחשבינן להו ככלי שנשבר כיון דאיכא שינוי השם עי"ש. ובפ' העור והרוטב (קכ"ג.) עור טמא מדרס חישב עליו לרצועות כיון שנתן בו איזמל טהור דברי ר"י וחכ"א עד שימעיטנו מחמשה טפחים ופרש"י ד"ה עד שימעיטנו דלא דמי לטלית דהתם קודם קריעה הי' שמה טלית ועומדת להתכסות ובקריעתה בטל שמה הלכך אע"ג דשירים בני קבולי טומאה טהרו מטומאה הראשונה אבל הכא כל שעה שם עור עליו הלכך עד שיבטלנו מן השיעור והמ"ל ה' כלים (פכ"ג) כ' ז"ל והשתא לפי"ז אליבא דרש"י אין חילוק בין טומאת מדרס לטומאת מגע מדרס דבכל גוונא שנקרע ונשתנה שמו מעליו ולא חזי למלאכה הראשונה נטהר מטומאתו שהי' בו עי"ש. ולפי"ז קשה לי בהא דאמרו כיפה שנתנתו על הספר טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס נימא כיון שנתנתו על הספר ונאסר בהנאה וחשיב כשינוי מעשה הרי נטהר אפי' ממגע מדרס כיון דאית בי' שינוי השם כמ"ש הפני יהושע והיכי דאישתני שמו מעליו ולא חזי למלאכה הראשונה אע"ג דאכתי בני קבולי טומאה נינהו נטהר מטומאתו הראשונה לפרש"י. ובפ' דם חטאת (צ"ד:) נטמא חוץ לקלעים קורעו נכנס ומכבסו במקום קדוש מבואר מזה דנטהר מכל טומאה שהיתה עליו מקודם. והתוס' שם התעוררו מהא דאי' בפ' בהמה המקשה שלשה על שלשה שנחלק טהורה מן המדרס אבל טמא מגע מדרס עי"ש. והרשב"א בחי' חולין (קכ"ג.) הביא מ"ש הרמב"ן לחלק דשאני התם בפ' בהמה המקשה שנתחלק מעצמו להכי נשאר עליו טומאת מגע אבל היכי שקרעו במתכוין כיון לטהרה ולבטל שם שעלי' עי"ש. והמ"ל ה' כלים (פכ"ג די"א) כ' ז"ל ויש לדקדק בסברת הרמב"ן מהא דתנן במס' כלים סדין שהיא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס והרי התם דבטל שם שעליו בידים ואפ"ה טמא מגע מדרס ויש לחלק בין קרע