מהרא"ש עח

מה"ת עד שעת גובינא כמו דמהני המכירה להדיוט עד דאתי ב"ח וגבאו: ובירושלמי פ' האשה שנפלו (ה"י) הקדיש תשעים מנה והי' חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר שלא יהא הקדש נראה יוצא בלא פדיון ר' אבוהו בשם ר' יוחנן מועלין בו מעילה גמורה וקשיא אם מועלין מעילה גמורה יהי' נפדה בשווי' ואם אינו נפדה בשווי' לא ימעלו בו ע"ש. ובירושלמ' מס' קדושין פ' האומר ר' אבוהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר ל' יום יוצאה לחולין מאלי' מעילתה מה היא ר' יוחנן אמר מעילתה ברורה דכל שלשים יום שהיא עולה מעל ומביא קרבן מבואר מזה דהקדש לשעה חל עלי' ההקדש מה"ת ומעילתה ברורה וא"כ לשי' התוספות דהלוה יכול להקדיש שיהי' חל ההקדש עד שיבא הב"ח ויגבה א"כ מה הקשה הירושלמי בפ' האשה שנפלו על ר' יוחנן אם מועלין מעילה גמורה יהי' נפדה בשווי' נימא הב"ח שפיר מוציא מיד הקדש משום דלא אלים כח הקדש מכח המקדיש דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מיהו כל זמן שלא גבאו בחובו חל ההקדש ומועלין בו מה"ת ועיין ר"נ נדרים (כ"ט.) שכ' בד"ה אמר כו' דכל קנין שאינו עולמית כו' כיון דודאי חייל עלי' הקדש שאינו עולמית בדין הוא נמי דתיחל קדושת הגוף לזמן ידוע כו' ע"ש: (ד) ובפ' המניח שם בגמ' מכרו מכור לרידיא פירש"י שאם חרש בו הלוקח אינו נותן דמי החרישה לניזק והקשו ע"ז דבפשיטות יש לפרש שמכור לרידיא שהמכירה קיימת כ"ז שלא בא לידי גוביינא והלוקח יכול לחרוש בו בע"כ של המזיק ושניהם אינן יכולין לבטל את הקנין וכפי' המגיד משנה ה' נזקי ממון (פ"ח) ועיין שיטה מקובצת שם: והנ"ל עפ"י מה דאי' בירושלמי מס' שבועות (פ"י ה"א) המשעבד שדה לחברו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה כו' מה פליגין כשאומר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו ודבר זה צריך התבוננות מ"ט של מ"ד אינה מכורה לשעה והרמב"ן במלחמות אנהיר לן טעם של שמועה זו דר"י ס"ל כמ"ד במס' כתובות (צ"ד.) דחיישינן שמא תכסוף אכן אנן קי"ל כמ"ד אין חוששין שמא תכסוף וע"ש בתוס' ובמלחמות מס' יבמות (ס"ו:): ובפ"ק דמס' ב"ק (י"ג:) למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר כו' שנאמר והועד בבעליו והמית איש כו' עד שתהא מית' והעמד' בדין וגמר דין שוין כאחד ופירש"י דמשמע שיהא לו בעל אחד משעת העדאה ועד שעת העמדה בדין. ושי' הרמב"ם דלא בעי בעלים אחד רק דעכ"פ יהי' בעלים להשור בשעת העמדה בדין עיין ה' נזקי ממון (פ"ה) ובלח"מ שם. ולפי"ז נלענ"ד דנהי דקי"ל דאפי' באפותיקו מפורש מהני מכירה לשעה דקי"ל כמ"ד דלא חיישינן שמא תכסיף זה רק היכי דאין בזה רק חשש בעלמא אבל היכי שהדבר ברור שהב"ח יבא עי"ז לידי הפסד הסברא נותנת דכ"ע מודו דאין ביד הלוה למכרו אפי' מכירה לשעה. וכיון דבשור תם שהזיק אם מכרו עד שלא עמד בדין לשי' רש"י יהי' פטור ולא יהי' להניזק ממה לגבות כיון דבעינן שיהי' שעת נגיחה והעמדה בדין וגמ"ד בבעל אחד וכיון דמה"ת משועבד השור להניזק משעת נגיחה כדאי' בגמ' פרק המניח שם ממילא לפירש"י הוי כמוכר דבר שאינו ברשותו ואין ממכרו ממכר כלל דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ובזה כ"ע מודו דאינו יכול להזיק שיעבוד של חברו באפותיקי מפורש ואינה מכורה אפי' לשעה כנ"ל מיהו אם חרש בר הלוקח אינו נותן דמי החרישה דקי"ל אפי' במוכר דבר שאינו ברשותו אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' כש"ס ב"מ (ס"ו) ע"ש. ועיין בגמ' ב"ק פ' מרובה (ע) אורכתא כו' אי תפיס לא מפקי' מיני' וע' במלחמות שם והארכתי בזה (בתשו' א' אות ט') ע"ש. אכן לשי' הרמב"ם והתוס' דלא בעינן שעת נגיחה ושעת העמדה בדין בבעל אחד א"כ שפיר מהני המכירה עכ"פ לשעה עד שעת גוביינא מיהו זה נכון במכירה להדיוט אבל בהקדיש אי נימא דחל ההקדש עד שעת גוביינא א"כ יהי' פטור לגמרי דבעינן שיהי' להשור בעלים בשעת גמר דין ושור הקדש אין לו בעלים ולהכי אפי' לשי' התוס' דס"ל בעשה שדה אפותיקו והקדישו חל ההקדש עד שעת גוביינא מ"מ בשור תם שהזיק גם רבותינו בעלי התוס' ס"ל דאין המזיק יכול להקדישו אפי' לשעה ואינו חל ההקדש כלל ואין הקדשו הקדש אלא משום דר' אבוהו ודו"ק: ה) עוד העיר כ"ת עפ"י מ"ש הרמ"א בחו"מ (רנ"ב) מי שנשבע או נדר ליתן לפלוני כך וכך ומת היורשין פטורין הנה הרגיש בעצמו דכיון דמצוה לבניו יש בזה משום מצוה לקיים דה"מ ובלא"ה אין זה ענין לכאן דשאני נודר סתם בלא שיעבד נכסיו דאין בזה חיוב רק מכח חובת גברא וכיון דמת חפשי מן המצו' ונדרו בטל משא"כ היכי דהקדיש הדירה ביחוד לקנות הס"ת בזה אין שום חולק דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט ודברי ש"מ ככתובין ומסורין ומכ"ש שכתב וחתם בשטר ואפי' בנודר משמע מתוס' מס' ערכין (ו) ד"ה כי פליגי כו' דמיד אישתעבדו נכסי וכן הבין דו"ז בתשו' בית אפרים חיו"ד (נ"ה) ע"ש