מהרא"ש עז

(ס"ד:) ד"ה ולא ישכור הימנו בפחות כו' דכשמלוה על הבית או על השדה שרי טפי בנכייתא דהוי כאלו השדה בידו בתורת מכר כל אותן השנים כדאמרינן לעיל גבי משכנתא בלא נכייתא אינהו בתורת זביני אתו לידי' ומיהא בערכין דקאמר ריבית גמורה היא והתורה התירה משמע כפי' הקונ' דבבית ל"ש תיוהא ושום ספק מדחשיב לי' ריבית גמורה כו' ע"ש והרמב"ם ה' מלוה ולוה (פ"ו ה"ז) כ' הורו רבותי שהמלוה את חברו ומשכן לו שדהו על מנת שיאכל פירותי' כל ימי המשכונה אעפ"י שאינו מנכה לו כלום ה"ז אבק ריבית ואינה יוצאה בדיינים שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן בית שהרי אין בשדה פירות מצוין בעת הלואה כו' ואפשר שיפסיד בזריעתה ועבודתה כו' והממשכן גמר והקנהו גוף זה לפירותיו ע"ש והפ"י בפ' א"נ (ס"ז.) הרחיב הדיבור וכ' שם בד"ה והנה כו' דאע"ג דמשכנתא בלא נכייתא אינה יוצאה בדיינים הינו משום דכמכורה לו דמיא ואינו אוכל פירות בתורת ריבית אלא בתורת מכר שמכר לו בתחילה השדה על מנת זה שיאכל הפירות כל זמן שלא יחזיר לו דמי המכירה כו' דל"ש לומר כמכירה דמיא אלא היכי שהתנה מעיקרא ע"מ שיאכל הפירות אבל כל שלא התנה לא דמי למכירה כל עיקר ודמי טפי לר"ק וכ"כ בס' קק"ד וכן מצאתי להדיא בלשון הרמב"ם כו' ע"ש ועפי"ז אני אומר דהלוהו ודר בחצרו משמט כש"ס פ' השולח משום דלא דמיא למלוה על המשכון דאינו משמט משום דקי"ל ב"ח קונה משכון רק במטלטלין אבל לא בקרקע אכן זה רק בישראל מישראל דאין להמלוה שום קנין בגוף הבית הממושכן לא קנין הגוף דאין ב"ח קונה משכון בקרקע ולא קנין פירות דמעולם לא הקנה הלוה להמלוה את קנין פירות וזכות השתמשות בחצר שלו וממ"נ אם התנה המלוה עם הלוה בשעה שנותן לו המעות שהוא נותן המעות להלוה על מנת כן שעבור המתנת המעות ידור בחצרו עד שיפרע לו ויחזיר לו המעות זה ריבית גמורה ויוצאה בדיינים שהרי אפי' במכר הבית והתנה עמו כשיהי' לו מעות יחזיר לו הבית כמו במוכר בית עיר חומה הכתוב בתורה אמרו בגמ' ריבית גמורה היא והתורה התירה אבל בעלמא ריבית קצוצה הוא ויוצאה בדינים ואם בלא התנה בשעת הלואה שהוא נותן המעות ע"מ כן שידור בחצרו נהי דהלוה נתן הבית והחצר במשכון להמלוה מיהא אין בזה תורת מכר וזביני אין כאן אך הלואה ושיעבוד היא והשביעית משמטתו אכן זה רק גבי ישראל מישראל דשייך בי' איסור ריבית משא"כ ישראל המלוה לנכרי כגון ברב מרי בר רחל דהאי נכרי משכן לי' ביתא ורב מרי התנה עם הנכרי שנותן לו המעות על מנת כן שידור בחצרו עבור המתנת המעות עד שיחזיר לו הנכרי את המעות שהלוה לו א"כ שפיר חשיב מכירה וקנין וכך לי נכרי הממשכן בית כמו ישראל הממשכן שדה דכל שהתנה בשעת שנתן המעות שע"מ כן הוא נותן המעות שיאכל הפירות עד שיחזיר לו המעות זהו תורת מכר וקנין ונכרי הממשכן הבית ע"מ שהמלוה ידור בו עדיף הקנין של המלוה יותר מקנין השדה שמשכן ישראל משום דאפי' לשי' הפוסקים דס"ל דגבי שדה אפי' בלא נכייתא אין כאן ריבית גמורה עכ"פ חשיב אבק ריבית והקנין הוא עכ"פ האיסור דרבנן משא"כ בנכרי הממשכן הבית ע"מ שהמלוה ידור בו עד שיחזיר לו המעות כל שהתנה בשעת נתינת המעות שעבור זה שימתין לו המעות ידור בחצר מכירה גמורה וקנין כסף הוא שמקנה הנכרי להמלוה את גוף הבית לפירותיו ודו"ק. (ג) ובמס' ערכין (כ"א.) כ' התוס' בד"ה הכא כו' דאשכחן בעלמא הקדיש לוה וזבין לוה משמע דמצי מקדיש ומזבין לי' מיהו ב"ח מוציאו מיד הקדש ומיד הלוקח כו' מיהו כל זמן שלא גבאו הוי קדוש ומכור ע"ש. ובפ' החובל (צ':) הוסיפו לבאר דבריהם הטעם דחל ההקדש משום דהוי ברשותו ומ"מ הב"ח גובה דלא אלים כח ההקדש מכח המקדיש ונראה דעתם בזה דאפי' לבר פדא דס"ל קדושה לא פקעה בכדי ואפי' במפרש נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו נקצצו פודן פעם אחת כדאי' במסכת נדרים (כ"ט) ע"ש ובמס' גיטין (פ"ד) כיון דפסקא פסק' וכ' הר"ן בחי' שמעינן מזה דהנותן מתנה לחברו גוף ופירות יום א' אמרי' דזכה המקבל לעולם ע"ש ובפ' בכל מערבין (ל"ו) בעא רבא מר"י ככר זו כו' היום קודש ולמחר חול כו' ופירש"י ולמחר חול על מעות שיש לי בביתי מבואר מזה דרש"י מפרש כן משום דקשי' לי' איך אפשר לומר ולמחר חול וכי קדוש' שבהן להיכן הלכה וס"ל קדושה לא פקעה בכדי ולהכי הוכרח לפרש למחר חול על מעות שיש לי בביתי מיהו זה רק היכי דמקדיש דבר שהוא שלו וברשותו אבל היכי דמקדיש נכסיו המשועבדין לב"ח לא אלים כח הקדש מכחו של המקדיש ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ובתוס' פ' לולב הגזול (מ"א:) כ' בד"ה הילך אתרוג זה במתנה על מנת להחזיר כו' וא"ת איך יצא הא קי"ל כל מתנה שאם הקדישה אינה קדוש לא שמה מתנה וי"ל דה"נ הוי בידו להקדישו להיות קדוש כל זמן שהוא בידו עד שיחזיר ע"ש. ובפ' המניח (ל"ג:) ת"ר שור תם שהזיק כו' מכרו מכור וכי מאחר שחוזר וגובה למה מכור לרידיא הקדישו מוקדש משום דר' אבוהו כו' וקשה לי בהקדישו מוקדש למה הוצרך לר' אבוהו שאינו קדוש רק משום גזרה נימא דחל ההקדש