מהרא"ש עו

מבושל לפנינו בזה י"ל להיפך כיון שהנכרי נתן הבשר בקדרה אולי בכונה עשה להבליע הדם בתוך הבשר ומעולם לא נפיק הדם מתורת אוכל דנהי דדם שנקרש אינו לא אוכל ולא משקה זהו רק היכי דהדם הוא בפני עצמו אבל אם הדם בלוע בבשר שפיר חשיב אוכל אפי' בלא מחשבה ולהכי שפיר כ' הב"י דכיון דעכ"פ הוי דם שמלחו והוי כמבושל משעה שנמלח וכבר יצא מתורת אוכל והאוכלו א"ע עלי' אלא מטעם אחשבי' ובכה"ג דל"ש אחשבי' אינו עובר עליו מה"ת אפי' לשי' הפוסקים דס"ל דם שבשלו אסור מה"ת ודו"ק הנלענ"ד כתבתי וחתמתי שמי. אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' י"ז להרב הגדול המופלג השנון מ' אלטר שפירא ני' האבד"ק אקנא באקיווינא מכתבו מיום ה' החלף הגיע עדי לנכון וע"ד אשר דרש ממני להגיד לו דעתי אשר נשאל באחד שהי' לו בית קטן והי' חייב מעות לאחד מבניו ונתן טאבולאצי' וקודם מותו צוה לבניו שימכרו הבית וישלמו את הנושים ומן המותר יקנו גוילין ויכתבו ס"ת עבור נשמתו והמותר יתנו לחתנו כי הוא עני וירא ה' ובניו המה במצב טוב וכעת היורשין רוצים לקיים צוואת אביהם אך האחד ממאן לשמוע ואינו רוצה לקנות גוילין לס"ת רק ליתן את הדירה לגיסו הוא חתן אביו באשר הוא עני ונצרך לזה וע"ז כ' מעלתו שהדין מבואר בש"ע חו"מ (סי' קי"ז) דהיכי דעשאו אפותיקו להמלוה אין הלוה יכול להקדישו והיכי שהדירה שוה יותר מן החוב יש בזה ב' דעות בהג"ה ש"ע יו"ד (סי' רנ"ח ס"ז): (א) תשובה אין הדמיון עולה יפה ע"כ לא פליגי אלא היכי שהקדיש המשכון שיהי' חל ההקדש מעכשיו טרם שילום חובו להמלוה אבל בנ"ד שציוה הש"מ שימכרו הבית וישלמו חובותיו ומן המותר יכתבו ס"ת אין חולק בדבר ולימוד ערוך הוא שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנה ממך תקדוש מי לא קדשה (נדרים פ"ו) ועיין בש"ך יו"ד שם. וביו"ד (סי' רכ"א ס"ז) המשכיר בית לחברו כו' אם לא בלשון הקדש ממש כו' וכ' הש"ך שם (ס"ק מ"ה) משמע דבהקדש לכ"ע יכול לאסור כו' ותימה דלקמן (סי' רנ"ח) כ' הרב בהגה אם יש לו משכון ביד חברו י"א דאפי' המותר אינו יכול להקדיש ע"ש ולענ"ד י"ל דשאני משכון ביד חברו דקי"ל ב"ח קונה משכון כש"ס פ"ק דמס' קדושין (ח:) ע"ש ובחי' הריטב"א שם כ' וז"ל וכיון דאית לי' למלוה קנין בגוף המשכון כו' ל"מ לאחר שהחלוטוהו לו הב"ד בפרעון חובו או שהורהינהו אצלו ולא פרעו דהא פשיט' דדידי' הוא אלא אפי' קודם לכן כו' ע"ש ועיין בש"ע אה"ע (סי' כ"ח) וכיון דהמשכון קנוי להמלוה שוב אין ביד הלוה להקדישו דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואינו ברשותו משא"כ במשכיר בית לחברו דקי"ל שכירות לא קניא כדמסיק הש"ס פ"ק דפסחים (ו.) ושי' התוס' במס' ע"א (כ"א.) ד"ה הא כו' דהשוכר בית פטור מה"ת מן המזוזה כיון דבמזוזה כתב ביתך ושכירות לא קניא אין זה ביתך לגבי השוכר אלא בית המשכיר ע"ש ובמס' ב"מ (ק"א.) לענין מעקה השוכר חייב אף דכתיב ביתך כבר כ' הסמ"ג והג"מ ה' רוצח (פי"א) דזה רק מדרבנן אבל מה"ת פטור השוכר ע"ש וכיון דשכירות לא קניא שפיר יכול המשכיר להקדיש הבית שהשכירו לאחרים וקרינין בי' ואיש כי יקדיש את ביתו דאע"ג שהשכירו הוא בית המשכיר ואף דבמס' ב"מ (נו:) אמרו בגמ' שכירות ליומא ממכר הוא כתבו התוס' שם דזה רק לענין אונאה ובנמ"י שם כ' דנהי דלענין זכות של השתמשות חשיב מכר מיהא אין להשוכר זכות וקנין בגופו של הבית ועיין בלח"מ ה' שכירות (פ"ז ה"ה) והדברים עתיקין ודו"ק: (ב) ובפ' אעפ"י (נ"ט:) כ' התוס' בד"ה שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה תקדוש דקדשה משמע דבעודה ממושכנת אינו יכול להקדיש כו' ותימה דאמרינן בסוף פ' א"נ רב מרי בר רחל משכן לי' האי נכרי ביתא אזל זבנה לרבא כו' נטר תריסר ירחי שתא ושקל אגר ביתא ואמטי' לרבא כו' אלמא הפקיע המכר כחו של רב מרי בר רחל שהי' לו בבית הנכרי שהיתה ממושכן בידו והפקיע המכר כחו והוצרך להעלות לו שכר לרבא ע"ש ובפ' האומר משקלי עלי (כ"א.) הוסיפו לבאר הקושי' כיון דיכול לזבנה א"כ אמאי אינו יכול להקדישה ע"ש ושארי הפ"י במס' כתובות כ' לתרץ ק' התוס' דשאני נכרי הממשכן דקי"ל כת"ק דר"מ בש"ס פסחים (ל"א.) דישראל מנכרי אינו קונה המשכון ונכדי החריף מ' יוסף באב"ד שי' התעורר דאפי' ישראל מישראל אינו קונה משכון רק במטלטלין אבל לא במקרקעי כדאי' בפ' השולח (לז.) אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו ה"נ דלא משמט א"ל שאני משכון דקני לי' ע"ש בפרש"י ובפ' א"נ (ס"ז:) בפרש"י ובתוס' ד"ה ושביעית משמטת לא דמי למלוה על המשכון דשאני מטלטלין דתפיס להו וקנה להו כו' אבל קרקע לא ע"ש והפ"י בחי' כתובות הרגיש בזה ע"ש. ולענ"ד דברי רבותינו התוס' נהירין וצהירין עפ"י מה שכ' התוס' פ' א"נ