מהרא"ש עג

ובשרא דהם מין בשאינו מינו אבל בדם האברים מבואר בתשו' ג"ו יו"ד (סי' כ"ט) והובא בגליון מהרש"א על יו"ד (סי' ס"ט ש"ך ס"ק נ"ח) שכ' בפשיטות שדם האברים עם הבשר שוין בטעם וכן מבואר בחי' הרשב"א בגמ' חולין (קי"ב) בסוף ד"ה אמר ר"נ כו' ובטעימה אי אפשר דטעם דם שנתבשל עם השומן אינו ניכר ועיין בכריתי שם: אמנם יש להעיר כיון דמבשלו במים הדם אוסר המים שהוא אינו מינו וחוזר ואוסר הבשר מיהו לשי' הרשב"א הובא בט"ז יו"ד (סי' צ"ח) בכה"ג אמרינן סלק שאינו מינו ומינו רבה עליו ועוד י"ל דהרוטב עם הבשר הוי מין במינו כמבואר בחי' הרשב"א חולין (צ"ח.) מיהו זה רק היכי דאנו דנין על דם האברים אבל היכי דלא הודח הבשר ואנו דנין לאיסו' מכח דם הנפש שעל פני הבשר בזה לכ"ע הדם חשיב אינו מינו עם הבשר: (ג) ובפ' בהמה המקשה (ס"ט.) והרי קא מבעיא לן בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קא אתיא ושריא ה"נ ל"ש או דלמא תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן ופרש"י תרי איסורי אמרינן דשרי אבל חלב ודם ויוצא לא וכ' התוס' שם ד"ה או דלמא תרי איסורי אמרינן לאו דוקא תרי איסורי אמרינן דאיכא נמי איסור גיד הנשה ע"ש. ולענ"ד י"ל אדרבא תלתא איסורי קיל יותר מתרי איסורי עפ"י מה דאי' במס' זבחים (ע"ח.) הפיגול והנותר שבללן זה בזה ואכלו פטור שאי אפשר שלא ירבה מין אחד על חברו ויבטלנו כו' ובתוס' שם כ' בד"ה הפיגול כו' וע"ק אם נפרש הפיגול והנותר והטמא שבללן יחד למה לי' למימר שא"א שלא ירבה מין אחד על חברו הא ודאי יש כאן שנים המבטלין את השלישי ואכולהו ליפטור דכל אחד הוי בטל ומבטל ע"ש. אך זה רק במין במינו אבל מין בשאינו מינו ל"ש ביטול ברוב כדמסיק הגמ' זבחים שם והנה רש"י כ' שם לפרש בד"ה אלא מין בשא"מ שהטעם ניכר בו בטעמא מיחייב ולקי מה"ת כו' ע"ש וזה נכון למ"ד טעם כעיקר מה"ת אבל למ"ד טעם כעיקר לאו דאו' ולשי' הר"י דאורליינש דעל טעם כעיקר לא לקי א"כ אמאי מוקי הא דאריב"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור דמיירי דוקא במין במינו הא גם במין בשא"מ פטור אמנם הדבר נכון היטב דעכ"פ במין בשאינו מינו חייב משום דקי"ל כזית בכדי א"פ לוקה מה"ת וזה רק במין בשאינו מינו דל"ש ביטול ברוב אבל מין במינו דבטל ברוב שרי מה"ת אפי' בכזית בכדי א"פ כמ"ש התוס' זבחים (ע"ט.) ד"ה אמור כו' ע"ש. ועיין תוס' פסחים (מ"ד.) ד"ה איתבי' כו' ועיין פני יהושע שם ולפי"ז א"ש דבשלמא בש"ס זבחים דמיירי שבלל תלתא איסורי מין במינו שפיר כ' התוס' דפטור אכולהו דכל אחד נעשה בטל ומבטל משא"כ בפ' בהמה המקשה שפיר מבעיא לי' דלמא תלתא איסורי לא אמרינן דחלב ודם ויוצא הוי מין בשאינו מינו ובזה ל"ש לומר ביטול ברוב אי לאו כל מכח לא אמרינן והיכא דהאיסור בעין אלא דבללן זה בזה א"כ עכ"פ איכא כזית בכדי א"פ וז"ב. ובסוף פ' גיד הנשה (ק"ג:) מבואר בגמ' אבר מן החי שחלקו מבחוץ פטור ע"ש ובפרש"י שם ד"ה מהו מי מצטרפי כו' בתוך כדי א"פ כו' או דלמא כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מחייב והכא חייב כו' ומה"ט כ' הפ"מ יו"ד (סי' ס"ה) דה"ה בגיד הנשה דחידוש הוא דעץ הוא והתורה אסרתו בזה אין לך בו אלא חידושו דאינו אסור אלא באכלו בפעם אחת בכזית אבל אינו מצטרף בכזית בכדי א"פ ומה"ט דן הפ"מ דבגיד הנשה לא אמרינן חצי שיעור אסו' מה"ת כיון דלא חזי לאצטרופי ע"ש. ולפי"ז ממילא לא ק' קו' התוס' שהתעוררו מדוע לא אמרו בגמ' בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם וגיד הנשה אתי ושריא דז"א כיון דהיכי דאיכא תלתא איסורי מג' שמות אדרבא השנים מבטלין את השלישי ואכולהו פטור דכל אחד הוי בטל ומבטל ואף דהוי מין בשאינו מינו זה רק היכי דנותן טעם או משום דעכ"פ הוא אוכל כזית בכדי א"פ משא"כ גיד הנשה דקי"ל אין בגידין בנותן טעם וגם שאינו מצטרף לכזית בכדי א"פ א"כ תו הוי כמין במינו וממילא איסור גיד עם החלב והדם הוי בטל והשנים מבטלין את השלישי האיסור גיד אכן חלב ודם ואיסור יוצא מהבשר בזה איכא תלתא איסורי מין בשאינו מינו בזה לכ"ע ל"ש לומר איסורין מבטלין זא"ז דעכ"פ יש בזה משום אוכל כזית בכדי א"פ. ומזה מוכח דהדם והבשר חשיב מין בשאינו מינו דאי נימא הדם והבשר חשיב מין במינו א"כ הדרינן לסבר' דא"א שלא ירבה מין אחד על חברו ושוב ליתא אלא תרתי איסורי שהרי הדם והבשר מבטלין זא"ז ומין במינו בטל ברוב מה"ת ואין כאן לא משום כזית בכדי א"פ ולא משום טעם כעיקר ודו"ק: והתוס' פ' בהמה המקשה שם ד"ה תלתא לא אמרינן הקשו בתימא מאי מבעי לי' הא קי"ל זה וזה גורם מותר ולפמ"ש התוס' מס' ע"א (מ"ט) ד"ה שאם כו' דאין נקרא זה וזה גורם אלא היכי ששניהם מענין אחד כמו הברכת איסור באילן היתר ששניהם אילן כו' ע"ש והכא הגורמים החלב והדם והבשר כל אחד הוא ענין בפני עצמו ופעולתם לפניהם שונים זה. מזה וטרם יתאחדו המה נכרים ומחולקים בשמא ובטעם. ועיין בר"ן שם שכ' דזה וזה גורם מותר הוא מטעם ביטול ודו"ק. אף גם זאת אפי' נימא הדם עם הבשר חשיב מין במינו אי נימא