מהרא"ש עב

דבלע כו' א"נ נהי דאיפסל מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מ"מ לענין איסור לא להוי עיכול מידי דהוי חלב ונבלת עוף טהור בכפרים שצריך מחשבה אע"ג דלענין איסורא לקי בלא שום מחשבה וזה כתי' של רב האי מיהא אין ראי' מזה דאין לך מחשבה גדולה מזו שמשים החלב לתוך פיו ואוכלו ע"ש והנה בתוספתא מבואר דנהי דחדית לן ר' יונה דם שנקרש אינו לא אוכל ולא משקה זה רק בלא חישב עליו לאכלו אבל אם חישב עליו לאכלו מהני מחשבתו דחשיב אוכל לענין קבלת טומאת אוכלין וכ"כ הרמב"ם ה' ט"א (פ"א הי"ט) ע"ש. ולפי"ז מבואר היטב הטעם לחלק בין איסור אכילת הדם שנקרש ובין טומאת אוכלין דכיון דעכ"פ מהני מחשבה לדם שנקרש להחשיבו אוכל לקבל טומאת אוכלין שוב אמרינן דלגבי חיוב איסור אכילה הקפה את הדם ואכלו חייב דאין לך מחשבה גדולה מזו שמשים הדם בתוך פיו ואכלו ודו"ק. ובתשו' מהר"י מינץ (סימן ט"ו) הביא מהא דאי' בתשובה מעשה הי' בראש אווז שנתבשל כשהוא שלם ולא חתכוהו לשנים והכשירו רבינו קלונימוס הזקן כי אין בדמו כזית לאסור והוכיח מזה דה"ה בעוף שנתבשל בלב דבוק ולא קרעו שיש להקל כיון דבלב עוף אין בו כזית דם כדאי' בגמ' כריתות (כ"ב.) והנה הר"י מינץ בתשו' שם התעורר מהא דאי' בפ' גיד הנשה (צ"ח.) האי פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר ר"א לשעורי' בתלתין פלגא דזיתא אמר לי' אבוהו לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורי' דרבנן ועוד הא אמר ר"י חצי שיעו' אסור מה"ת ע"ש שכ' דשאני דם שבשלו דס"ל להתוס' והר"ן דם שבשלו דרבנן. והנלענ"ד בזה כאשר אתבונן בלשון רש"י שפי' בפ' גיד הנשה בד"ה לא תזלזל כו' ועוד מדאו' ח"ש אסור מה"ת וח"ש מנין ת"ל כל חלב ע"ש. ואינו מובן מה בעי רש"י בזה שכ' להוכיח דח"ש אסור מה"ת מדכתיב כל חלב וכי כעורה שמעתא דאמר ר' יוחנן ח"ש אסור מה"ת דחזי לאיצטרופי כדאי' בגמ' יומא (ע"ד) והתוס' שם התעוררו אמאי לא קאמר מטעם דכל חלב לרבות חצי שיעור ע"ש וצבא הקדמונים כתבו דמקרא דכל חלב דמרבה חצי שיעור לא שמענו רק איסור חמור דעונשו כרת כמו חלב אבל איסורי אכילה שהם בל"ת גרידא לא שמענו מזה להכי חדית לן ר"י דח"ש אסור מה"ת בכל איסורין אפילו בהנך דאין בהו איסור כרת אפ"ה ח"ש אסור מה"ת מצד הסברא כיון דחזי עכ"פ לאיצטרופי ועיין בר"ן מס' שבועות (פ"ג). ובתשו' ח"צ אסברא לן דח"ש אסור מה"ת מטעם אחשבי' ולפי"ז למדנו חילוק בין איסור חמור כגון חלב שהוא בכרת. לשאר איסורים שהם בל"ת גרידא דבאיסור דעונשו כרת איסור ח"ש מה"ת אפי' ע"י תערובות דאיתרבי ח"ש מדכתיב כל חלב משא"כ שאר איסורין דלא איתרבי מקרא אלא מצד הסברא דחזי לאיצטרופי ומטעם אחשבי' וזה לא שייך רק היכי דאוכל ח"ש שהאיסור בעין אבל היכי דנתערב ח"ש ל"ש בזה אחשבי' ולא חזי להצטרף ועיין תוס' מס' ע"א (ס"ח) ד"ה ואידך כו' ועיין תוס' מס' מעילה (י"ח.) ד"ה תני א"צ לצרף כו' ולפי"ז בפלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא שפיר אמרו בגמ' ועוד הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת ופירש"י דמרבה לה מדכתיב כל חלב ובזה אסור ח"ש מה"ת אפי' ע"י תערובות משא"כ בראש אווז שנתבשל ולא פתחו אותו לחתכו לשנים א"כ אין לנו לדון על איסור בעין אלא על אכילת ראש האווז שבלע הדם שפיר הורה רבינו קלונימוס דבזה יש להקל כיון דאין בדמו כזית א"כ הוי רק ח"ש ע"י תערובות וכיון דדם האברים הם בל"ת גרידא לא מרבינן ח"ש מקרא רק מצד הסברא כיון דחזי לאיצטרופי ומטעם אחשבי' וע"י תערובות ליכא למימר אחשבי' וגם לא שייך בזה חזי לאיצטרופי כיון דאין בכל התערובות רק חצי שיעור. אמנם זה נכון בנידון של רבינו קלונימוס שנשאל על ראש אווז שאין בו רק דם האברים. אכן בנידון שנשאל הר"י מינץ על הלב שנתבשל בלא מליח' דמבואר בגמ' כריתות שם דבלב אית בי' דם שחייב עלי' כרת ע"ש א"כ גם ח"ש ע"י תערובות אסור מה"ת וזה דומה ממש לפלגא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא ובזה אין מקום להקל אלא לשי' התוס' והר"ן דס"ל דם שבשלו אינו עובר עליו מה"ת: אכן לפימ"ש הכנה"ג הובא בס' פ"מ יו"ד (סי' ע"ב) דהדם שבתוך הלב הבא מעלמא חלוק מדם דילי' שדם דילי' הוא צלול אבל דם הבא מעלמא וכנוס בתוכו הוא קרוש ע"ש ושי' רש"י כפי הגי' שלו דחיוב כרת הוא על הדם הבא מעלמא ועל דם דילי' אינו בחיוב כרת, א"כ א"ש היטב הוראת הר"י מינץ דנהי דדם הבא מעלמא וכנוס בתוך הלב הוא בכרת זה רק כל זמן שהדם לא נקרש או שנקרש ואוכל הדם בעין דבזה חדית לן הירושלמי דנהי דם שנקרש לא חשיב אוכל לענין טומאת אוכלין מיהו לענין איסור אכילה אהני בזה לחייבו משום דאין לך מחשבה גדול' מזו שמשים הדם בפיו ושייך בזה אחשבי' לאוכל מיהו זה רק היכי דאוכל הדם בעין אבל ע"י תערובות דל"ש אחשבי' א"כ הדר דינו דדם קרוש אינו לא אוכל ולא משקה ואין לנו לדון רק מחמת הדם דילי' ואין בזה רק ל"ת גרידא וכיון דאין בו כזית תו יש מקום להקל משום דהוי ח"ש ע"י תערובות ובזה אפי' טרם שבשלו אין כאן איסור מה"ת ואחר שבשלו כ"ש הוא שיש מקום להקל כשי' התוס' והר"ן דס"ל דם שבשלו אינו עובר עליו ויש עוד מקום להקל דשאני תרבא